הרצאות בנושא  פנסיה וגמל

ממשק אחיד לקופ"ג : איציק אסטרייכר - 20/3/16

חזור לרשימת הרצאות בנושא פנסיה וגמל

ממשק אחיד לקופ"ג

איציק אסטרייכר - 20/3/16

קוראים לי איציק, וכשקיבלתי את ההזדמנות להופיע פה, האמת, כשהתחלתי להכין את המצגת ולראות מה המטלות, איזה שינויים יש, אז אני לא מקנא בכם.

אבל האמת שמשנים לנו את כללי המשחק, לכולם. משנים את כללי המשחק וזה לא "הזיזו לי את הגבינה" כי כנראה מי שעוקב אחרי הגבינה, כבר לא יודע איפה היא. אבל כן יש אחריות למעסיק אבל בעיקר אני לא פה כדי להפחיד ולהגיד: "הנה, תעשו ככה וככה" ו"חשוב למעסיק", אלא פשוט לנסות קצת לעשות סדר במכלול ההוראות, חוקים, תקנות, צווים, נקרא לזה איך שאנחנו רוצים אבל בעצם קצת להציב איזשהו זרקור לכיוון כללי המשחק החדשים שנוצרים בשוק הזה ודווקא מההיבט של המעסיק.

כי כללי המשחק משתנים לכולם, כללי המשחק בשוק של החסכון הפנסיוני משתנים לכולם, לחוסך ולגופים שמנהלים והמוצרים. אבל גם יש הרבה מאד היבטים שמשליכים על המעסיק ובדרך ההתנהלות שלו שהיא אמורה להיות שונה מאיך שהתרגלנו לזה לפני שנתיים, שלוש, שבע ועשר שנים.

משלל חוקים וצווים לקחתי ואני עושה זום על נקודות ספציפיות ועל היבטים מסוימים, גם כאלה שנלמדו במהלך השנים האחרונות ואנחנו רואים גם איך השוק מגיב אליהם  ואיזה דברים האוצר עושה כדי לשנות את הדרך שבה הוא חשב שצריך לעבוד.

בעצם אפשר לזהות שיש כבר שני עשורים של מהפכה פנסיונית. אותה מהפכה פנסיונית שהתחילה לפני עשרים שנה, היא לא נגמרת. היא לא נגמרת והתוצאה שלה, שכללי המשחק בשוק משתנים וכדאי שכולם נבין.

אז בסדר, ביום הבחירות בקלפי אולי נצביע לאיזושהי מפלגה שמשהו היא מדברת על זה. אבל בינתיים בואו נתרגל לכך שכללי המשחק משתנים וכדאי שנכיר אותם על המגבלות ועל הכללים שחלים לגבי השחקן אם הוא המעסיק ואם הוא החוסך, ועמי הזכיר לגבי התשלומים.

אז גם מי שכבר החיל את הקובץ האחיד, כדאי מאד שיבדוק שהכסף הגיע לעובדים.

במוצרים הפנסיונים אני אדבר על זה יותר מאוחר, אבל רק הערה, אני בשבוע שעבר שמעתי מאחד הגופים הגדולים בשוק שמקבל הפרשות לגמל ולפנסיה, שפחות מחצי מהכסף שהגיע, אמנם שויך לעובדים. זאת אומרת, עוד מעט יהיו דו"חות רבעוניים, העובדים שלכם מקבלים את הדו"חות הרבעוניים, ונראה איזה קטסטרופה יהיה. אבל כל דבר בעיתו.

כשמדברים על הרפורמות והמהפכות, ואיזה שם גרנדיוזי שנקח לזה, אנחנו בעצם שמים נקודת התחלה 1995. 1995, מדינת ישראל מבינה שכל הדרך שבה יש לנו קצבאות פנסיה ותיקות לא רלוונטית. זה סבבה, אבל זה לא כלכלי. ואם המדינה לא עומדת מאחורי זה, אז צריך לשנות את המשחק. לשנות את הכללים שבו אנשים חוסכים וחושבים שיהיה להם כסף לפנסיה, וב-1995 כבר הפנסיות הוותיקות נסגרות להצטרפות עמיתים חדשים.

מוקמות קרנות פנסיה חדשות שבעצם בתכליתן אומרות דבר אחד: "אנשים חוסכים, ואת מה שהם יחסכו יהיה להם אולי בגיל הקצבה, בגיל הפנסיה". אבל קודם כל יש איזשהו קשר בין ההפקדות במהלך שנות העבודה לבין ההבטחה לפנסיה, הבטחה במרכאות.

במקביל, מפסיקים להנפיק אגרות חוב מיועדות. אגרות חוב מיועדות, בעצם כשהעובדים, כשהמעסיק, מפקידים כסף למוצרים פנסיונים. מוצרים פנסיונים: קרן השתלמות, בערך, קופת גמל, קרן פנסיה, ביטוח מנהלים, הכסף מגיע לגוף המנהל, הוא משקיע את הכסף בבורסה.

עד 95, מרבית הכספים היו בעצם מושקעים במשרד האוצר, אצל החשב הכללי. בעצם, כל הגופים לקחו את הכסף, הפקידו במעין תכנית חסכון במשרד האוצר וקיבלו הבטחה לקבל את הכסף הזה צמוד למדד עם ריבית. בלי שום סיכון, בלי בורסה, בלי שום דבר ממה שאנחנו מכירים בעשרים שנים מאז. אבל בעצם אז מפסיקים להנפיק אגרות חוב מיועדות ומשנים את המשחק.

2004, קרנות הפנסיה של ההסתדרות נמכרות ו-2005, מה שנקרא אולי "המפץ הגדול" השני בעוצמתו, שבעצם וועדת בכר מפרסמת מסקנות, יש אווירה פוליטית מתאימה ומחוקקים שלושה חוקים. את החוק הראשון שכולם מכירים כי זה היה הרבה בכותרות.

קופות הגמל נמכרות מהבנקים. עד אז מרבית הכספים של קופות גמל/קרנות השתלמות היו בידי קופות הגמל שהיו בבעלות הבנקים. באה הוועדה ולאחר מכן הכנסת ואומרים: "אוקי, אנחנו גורמים לבנקים למכור את קופות הגמל". בסדר, אבל זה אולי החלק הפשוט שהיה בתוך כל המסקנות של וועדת בכר כי בעקבות אימוץ המסקנות נחקקו שני חוקים: חוק אחד, פעם ראשונה באים ואומרים: פעילות קופות גמל/קרנות פנסיה/ קרנות השתלמות, יתנהלו על פי חוק.

עד אז תקנות מס הכנסה, צווים כאלה, הוראות כאלה, פעם ראשונה יש חוק. למרות שקופות גמל יש בישראל הרבה הרבה שנים קודם, ותקנות מס הכנסה שמרבית הפעילות של קופות גמל היה על בסיס אותם תקנות מ-1964, רק ב-2005 מחוקקים חוק ואומרים: אוקי, איך חברה לקופות גמל צריכה לעבוד ומה הזכויות שיש לחוסכים? ואיזה כוח יש למשרד האוצר או מי מטעמו לממונה על שוק ההון כדי לפעול בשוק הזה? דרמטי מאד. והחוק השני המשמעותי, זה בעצם שכל מה שקשור לשיווק של קופות גמל וקרנות פנסיה צריך להיות עם רישיון.

עד אז בעצם כל אחד יכל לעשות מה שהוא רוצה וכל אחד זה אומר כל פקיד בבנק מכר קופות גמל כאילו הוא מוכר אשראי, כאילו הוא מוכר הלוואה. כל אחד, המעסיק היה יכול להתערב ולא להתערב וכולי וכולי, ובעצם באים ואומרים: עכשיו יש משחק אחר. המוצר הפנסיוני הוא מוצר שכדי לשווק אותו צריך רישיון ובעל רישיון צריך לעבור כאלה וכאלה הכשרות והוא צריך לעבוד על פי קריטריונים כאלה וכאלה.

וגם לחוק הזה אנחנו עוד מעט נחזור כי בעצם אחרי עשור משפצרים אותו, משפצים אותו, מעבירים תיקונים שמשפיעים עלינו, על כולנו. אם אנחנו חוסכים ואם אנחנו מעסיקים.

ב-2006 מבטלים את החסכון ההוני ל-15 שנה, אותו חסכון שהיה מאד מאד פופולארי, בטח בקרב עצמאיים או בקרב אלה שרצו לילדים לעשות במסגרת קצבת הילדים להפריש להם לקופת גמל, כל הדבר הזה נעלם ואומרים: "קודם כל צריך לחסוך לקצבה".

אבל לא רק זה, 2008 באים ואומרים: נעשה עוד שינוי ונבטל בכלל את האפשרות לחסכון פנסיוני הוני, זאת אומרת, ב-2008 מדינת ישראל עושה מהלך שאומר "חוסכים כדי לקבל בגיל הפרישה כסף", ומקבלים אותו בדרך של קצבה. אין יותר חסכון הוני, בגדול, אין יותר חסכון הוני לגיל הפרישה, לא נותנים הטבות מס. מדינת ישראל לא מעודדת אלא חסכון שהחוסך יקבל בדרך של קצבה לכל החיים אחרים גיל הפרישה.

במהלך השנים, תקנות הניוד סמוך מאד לאותו מועד באים ואומרים: אוקי, לכל עובד, לכל אדם יש יכולת להעביר כספים ממוצר פנסיוני אחד לאחר. מקלים מאד את יכולת המעבר בין המוצרים ממוצר אחד למוצר אחר מאותו סוג וגם מסוגים אחרים על פי קריטריונים שהאוצר עושה. אבל העיקרון המרכזי לעודד קצבה. זה מה שעומד לנגד עיני קברניטי משרד האוצר, רק מעודדים קצבה. ואז באים ואומרים: אוקי, עושים פנסיות חובה.

מעבירים את צו ההרחבה לפנסיות חובה והחל מינואר יש לנו צו הרחבה שנכנס באופן מדורג וגם הוא לא נגמר כי היום יש על שולחן הכנסת את הגרסה השלישית כבר של הצו הזה, ונדבר עליו בסוף. ובעצם התוצאה של הדבר הזה, שמדינת ישראל מקטינה את המעורבות שלה בשוק הפנסיוני. ומה שהיא אומרת: אני עכשיו מפקחת. אני אקבע כללים, אני אקבע מסגרות עבודה וכולם יעבדו במסגרות האלה. אבל אני לא מנהלת כסף, אני לא מבטיחה תשואה. אני לא מבטיחה את הפנסיה של האזרחים.

שינוי מאד מאד משמעותי בדרך ההתייחסות של המדינה לחסכון הפנסיוני או לאזרחיה שמגיעים לפנסיה.

דבר שני, נותנים דרגות חופש יותר ויותר גדולות למנהלי הקופות, למנהלי השקעות. אם היום הכסף כבר לא מובטח במשרד האוצר, כבר אין תכנית חסכון צמודה למדד פלוס ריבית, הרי צריך להשקיע את זה. איך משיגים לחוסכים רווח? צריך לאפשר למנהלי השקעות להשקיע את הכסף בבורסה. ואז אנחנו רואים שיותר ויותר חופש פעולה ניתן למנהלי השקעות ויותר כסף מגיע לשוק ההון. ואם זה מגיע למניות ואם זה מגיע לנכסים אחרים, כולל לחו"ל.

מי היה חושב בכלל לפני עשר שנים שכספים של פנסיה של אזרחי מדינת ישראל ישמשו לרכישת מבני נדל"ן בארצות הברית? ועל זה אתם רואים מידי כמה שבועות בעיתון כותרת על זה.

והתוצאה המרכזית של החקיקה הזאת: מתן זכות הבחירה לעובד. כל הסיפור הפנסיוני, כל הסמכות, כל הכוח עוברים לעובד. עוברים לעובד ופעם הייתי אומר שלא חינכו אותו ואמרו לו שקח, עכשיו יש לך את המושכות בידיים. אז לא רק שלא חינכו אותו, אפילו לא סיפרו לו שנתנו לו את המושכות בידיים. עד כדי כך חמור המצב במדינת ישראל עם הידע של הציבור מה הוא צריך לעשות כי בעצם נתנו לו היום לקבל את כל ההחלטות בעצמו. והדבר הראשון זה זכות הבחירה.

סעיף 20 באותו חוק קופות גמל, החוק שהסדיר פעם ראשונה את פעילותן של קופות הגמל בשוק ואמר: אוקי, קופת גמל תתנהל כתכנית על ידי חברה מנהלת ויהיו בה דירקטורים חיצוניים ותהיה לה חובת נאמנות וטוט, הרבה מאד הוראות, אבל יש שמה סעיף אחד שבא ואומר: "זכות הבחירה היא של העובד".

סעיף 20 לחוק אומר שכל עובד זכאי לבחור את קופת הגמל שבה יחסוך. כמו שאתם מכירים, עובד מתחיל לעבוד, אתם שואלים אותו לאיזה חשבון בנק הוא רוצה להעביר את המשכורת, אותו דבר: לאיזה קופת גמל או לאיזה קרן פנסיה אתה רוצה להעביר את הכספים? אין כבר את השיטה שבה כולם מעבירים אותה למקום אחד.

צריך לשאול את העובד איפה אתה רוצה לחסוך, והוא רוצה לשנות את זה: אחריותו, סמכותו, הכל בידיים שלו. זה כמו שהוא משנה את חשבון הבנק והוא החליט לסגור את החשבון בבנק דיסקונט ולפתוח חשבון בבנק לאומי, הוא יפתח קופת גמל או קרן פנסיה במקום אחד, יעשה מה שהוא רוצה עם היתרה שיש לו, אבל כמעסיק צריך להפריש לו למקום שבו הוא בוחר להיות.

העידן שבו אמרנו לעובד: התחלת לעבוד, אל תגיד לי לאיזה קרן פנסיה אתה הולך, לך למנהל ההסדר שיושב פה ותשב איתו, עבר מן העולם. העובד בוחר לאיפה הוא מצטרף. וגם בזה, אם היה ספק, אז גם הספק הזה הוסר עכשיו.

אבל בכל מקרה, הסעיף במקור עומד שהעובד שזכאי להצטרף כעמית, ולמה הוא זכאי להצטרף כעמית לקופת גמל כי יש לו הסכם עבודה, כי יש הסכם קיבוצי, כי יש חוק, לא משנה מאיזו סיבה. אם יש לעובד זכות לחסוך בקופת גמל מסוג מסוים, דהיינו: או בקופת גמל או בקרן השתלמות או בקרן פנסיה או בביטוח מנהלים, העובד בכל נקודת זמן יכול לבחור קופת גמל מאותו סוג.

דהיינו, כאשר העובד זכאי לקבל קרן השתלמות, הוא רשאי לבחור כל אחת מעשרות קרנות ההשתלמות שיש בישראל. והוא יכול להחליט שהוא רוצה היום לחסוך בזו ומחר לחסוך באחרת, והמעביד יפקיד לו לקרן ההשתלמות שבה הוא בחר לחסוך.

יותר מזה, החוק במקור כבר ב-2005 בא ואומר: המעסיק לא יכול לבוא ולהגדיר לעובד: "תבחר קרן השתלמות מתוך החמישה שיש לך ברשימה". אין דבר כזה. הוא גם לא יכול לבוא ולהגיד: "אתה תקבל קרן השתלמות רק אם תבחר בקרן הזאת". אין דבר כזה. אין את הסיטואציה שכשחבר שלי התחיל לעבוד במנכ"ל בחברת בת של איזה קונצנזוס גדול, הוא בחר לחסוך אז ניהלתי קופות גמל, הוא אמר לי: אני רוצה לחסוך בקרן השתלמות שלך.

הוא הלך לחשבת שכר שמה ואמרו לו: אין בעיה, אבל תלך להיפגש עם מנהל ההסדר. הוא הלך למנהל ההסדר, מנהל ההסדר הסביר לו הסביר לו הסביר לו, אמר לו: בסדר, אני רוצה להצטרף לקרן שאיציק מנהל. אמר לו: אבל זה לא בסדר, אתה צריך לחסוך בקרן שאני ממליץ לך. מה זה הקרן שאני ממליץ לך? הקרן שמנהלת חברת הביטוח שמחזיק בה בעלות על מנהל ההסדר. אין דברים כאלה יותר. אין דברים יותר כאלה.

כי רק ב-19 בנובמבר, למען הסר ספק, ב-19 בנובמבר האחרון, סעיף 20 הורחב. ויש שמה התייחסות ספציפית לסיפור של סוכן, של מנהל הסדר, של יועץ פנסיוני. ומה בעצם נקבע? שלא רק שיבחר העובד את קרן ההשתלמות או קרן הפנסיה שבה הוא חוסך, גם את הסוכן הוא יבחר.

הוא יבחר את הסוכן ואת הייעוץ וזה הנוסח: ברגע שהעובד זכאי לקרן פנסיה, ברגע שהוא זכאי למוצר פנסיוני, הוא בוחר את המוצר. ירצה להתייעץ עם בעל רישיון, ילך להתייעץ. ירצה להתייעץ עם כזה או אחר, גם זה טוב. בעל רישיון (יועץ פנסיוני או משווק/סוכן פנסיוני) יכול להחליט אם הוא מתייעץ עם זה או עם זה. יכול להחליט: אני מבין כל הסוכנים אני רוצה להתייעץ דווקא עם זה.

אין שום קשר בין המעסיק לבין הסוכן שאיתו העובד רוצה להתייעץ כדי לבחור את קרן הפנסיה שבה הוא יחסוך. נקבע בחוק עכשיו, גם פה נקבע שאסור להתנות וכולי וכולי וכולי, זאת אומרת: ברור לחלוטין שזכות הבחירה היא של העובד.

אבל כמו שאמרנו, לא תמיד העובדים יודעים שאלה הם הזכויות שלהם, אבל בואו נכיר בזה. ויותר מזה, סעיף 49א' בחוק בא ואומר מה הסנקציות ומה העונשים ומה יקרה אם לא יבצעו א-ב-ג שיש בחוק. ואותו סעיף שמדבר על סעיף 20, הפרה של סעיף 20 אומרים: מי שעשה אחד מאלה דינו מאסר שנה או הקנס הבסיסי. כשהקנס הבסיסי מוגדר בסעיף אחר: מינימום הקנס שסמכות הממונה. שימו לב שהקנס הוא בסמכות הממונה על שוק ההון. הממונה היום. 1.8 מיליון שקל. על מה? על התנה תשלום כספים לקופת גמל בעד עובדו בניגוד להוראות 20.

במילים אחרות: ברגע שעובד ביקש או ברגע שעובד רצה ולא אפשרנו לו כמעסיק לבחור את הקרן פנסיה שבה הוא יחסוך, קודם כל אפשר להגיש נגדו תביעה וכולי וכולי, אבל יותר פשוט מזה, לממונה על שוק ההון יש סמכות להטיל קנס על המעסיק.

אז עשר שנים זה קיים ולא כל כך אכפו את זה. אבל הנה, רק לאחרונה, פורסם בשישי במרץ האחרון, סליגר זאת הממונה על שוק ההון במשרד האוצר, הטילה קנס של 780,000 שקל על מעסיק לא קטן, נס טכנולוגיות, על זה שלא אפשרו לעובדים לעבור לקרן פנסיה שהם רצו. זאת אומרת, כנראה באו העובדים ואמרו: אנחנו, עובד, שניים, לא יודע כמה, ביקשו לעבור שעכשיו מעתה ואילך המעביד יפקיד לקרן פנסיה מסוימת. והמעסיק לא ביצע את זה או לא ביצע את זה בלוחות הזמנים שהיו נראים סבירים בעיני הממונה. הממונה הטילה קנס של 780,000 שקל. יותר מזה, יש פרשנויות שאומרות שבגין כל הפרה היא יכולה להטיל את הקנס הזה. זאת אומרת, אם מדובר על עשרה עובדים, לכאורה, 1.8 כפול עשר היא יכולה להטיל.

שאלה מהקהל: אם מעביד מוריד את הכספים מהתלוש אבל לא משלם.

זה סיפור אחר, נגיע לזה. אבל קודם כל מדובר על זכות הבחירה. ובואו נעשה בזה סדר: אני מניח שאף אחד מפה לא עשה יותר מאשר לבקש מהעובד מה מספר חשבון הבנק שלו שאליו הוא רוצה את המשכורת. ולא היה ספק שזה השאלה היחידה שהמעסיק שואל בעניין המשכורת של העובד אחרי שסיכמו תנאים וכולי וכולי.

הסיטואציה הזאת צריכה להיות מועתקת לחלוטין להפרשות הפנסיוניות. לשם התכוון האוצר. העובד שיתייעץ, שיבחן, שיראה, בסוף שיבחר ויגיד למעסיק: אני רוצה להפריש לקרן הפנסיה הזאת והזאת. ולשם המעסיק אמור לבצע הפרשות.

האם העובד מנייד כסף שיש לו לשמה מקרן אחרת, עושה כך, עושה כך, לא עניין של המעסיק. עניין של העובד עם בעל רישיון אם הוא מצא לנכון להתייעץ עם בעל רישיון.

סוגיה שניה שאני רוצה לשים עליה זום זה צו ההרחבה, ועוד מעט תראו גם איך הדברים מתחברים. צו ההרחבה לפנסיית חובה התחיל בסוף 2007 נחתם, בינואר 2008 נכנס לתוקף, הוחלף אחר כך בצו. וכמו שכבר הזכרתי, בטח ראיתם בתקשורת שהיום מונח על שולחן הממשלה הצעת חוק שבעצם מיישמת את ההסכמות שהיו בין ההסתדרות לבין איגוד המעסיקים בנושא של הגדלת ההפרשות לחסכון הפנסיוני.

אבל ראשית דבר, באה מדינת ישראל ואומרת, אנחנו צריכים לדאוג לחסכון הפנסיוני של העובדים אבל הדאגה שלנו היא לא בזה שאנחנו נבטיח פנסיה לעובדים, אנחנו מדינת ישראל, לא, חס וחלילה. אנחנו גם לא נבטיח ריבית ותשואה, רווחים, חס וחלילה לא, אנחנו לא חוזרים ל-95. אלא באה מדינת ישראל ואומרת: אנחנו נקבע חובות. אם עד היום אנחנו עודדנו את הציבור לחסוך, כי נתנו לו הטבות מס. הרי עכשיו ראינו: הטבות המס והעידוד הזה לא כל כך מצליח. למה? לפי כל ההערכות סדר גודל של מיליון שכירים במדינת ישראל ערב הצו היו בלי פנסיה, או בלי פנסיה מתאימה לאור השכר שלהם.

ואז באו ואומרים: אנחנו רוצים להבטיח בטחון כלכלי לשנות הפרישה של העובד. מה שחשוב גם בהערת אגב, רק לשכירים. זאת אומרת, עצמאיים לדעת מדינת ישראל, אין שום בעיה והם יוכלו לפרוש לפנסיה ויהיה להם כנראה מספיק כסף. רק שכירים צריכים לדאוג להם.

האח הגדול מירושלים דואג רק לשכירים, עצמאיים לא צריכים. ובעצם מייצרים חסכון פנסיוני, אבל תשימו לב, בדיוק במועד שבו יש חסכון לגיל פרישה קצבתי, זאת אומרת אין הון יותר, ובאים ומשלבים ואומרים: ההפרשה לחסכון פנסיוני תהיה לתכנית שמצד אחד באמת מבטיחה את הקצבה בגיל הפרישה ועד 120 אבל גם כוללת כיסויים ביטוחיים. כיסוי ביטוחי לאובדן כושר עבודה וכיסוי ביטוחי למקרה מוות.

הגיוני מאד, סביר מאד, באה המדינה ואומרת: אוקי, הבן אדם מגיע לגיל הפרישה, לגיל הפרישה ואילך, תהיה לו קצבה לכל החיים. סיפור קשה מאד, אני לא יודע כמה מכן נתקלו באנשים שמגיעים לגיל הפרישה, מקבלים סכום הוני, אין להם פנסיה ועכשיו אוקי, בואו נתכנן לכמה שנים אנחנו נחיה ובאיזה רמת חיים אנחנו נחיה עם הכסף הזה וכולי, ונשמור על הערך הריאלי של הכסף. סיפור כבד מאד. באה המדינה ואומרת: בואו נוריד את כל הסיכונים האלה, בואו נאפשר לבן אדם לקבל מגיל הפרישה קצבה.

אבל מה קורה וקרה אירוע ביטוחי לפני שהוא הגיע לגיל הפרישה והוא השאיר משפחה וילדים ובעצם את הסיכונים האלה באה התכנית הזאת לגדר. ואומרים: אוקי, חס וחלילה נקלע לאובדן כושר עבודה, שיהיה לו קצבת נכות. חלילה וחס עצם את העיניים ויש אנשים שסועדים על שולחנו, שמקור הפרנסה שלהם לא ילך לאיבוד ויהיה להם קצבת שארים.

כלומר, תכנית ברמה הסוציאלית תכנית הגיונית וסבירה. ואז מחילים את זה על כל המעסיקים בישראל. הצו הזה חל על כל המעסיקים בישראל. יש עד היום, הצו נכנס בינואר 2008, עד היום אנחנו ב-2016, יש מעסיקים שלא עושים את זה. לא פה, פה כולם עושים את זה אבל סתם כדוגמא, אגודות ספורט לא מפרישים בחלקם. וכולי וכולי.

יש עדיין הרבה מעסיקים שלא עושים את זה. ומי זכאי בעצם בצו? הצו אומר: אוקי, אלה אנשים שזכאים ומאד מאד פשוט. אשה מגיל 20, גבר מגיל 21 שלא היה לו הסדר פנסיוני מיטיב, הסדר פנסיוני יותר טוב מ-2008, מגיע לו אחרי שהוא צבר וותק של שישה חודשים במקום העבודה. זה ברמה הבסיסית. זאת אומרת שאדם התחיל לעבוד, הוא בגיל, אחרי שישה חודשים מגיע לו פנסיה. הצו חל כשחלק מהמקומות עבודה, חלק מהעובדים היו להם הסכמים. אם ההסכם היה יותר טוב, אז היה צריך להמשיך בהסדר שהיה יותר טוב. אבל ההסדר התחיל גם כן בדרך מסוימת, ותכף אני אתמקד בזה.

מי זכאי? אמרנו, עובד שצבר וותק של שישה חודשים. אבל אם היה לו הסדר פנסיה במקום אחר, במקום עבודה הקודם. באים ואומרים: מגיע לו, אחרי שלושה חודשים רטוראקטיבי. ובואו נחדד עוד טיפה, אם הוא התחיל לעבוד בנובמבר והיה לו הסדר פנסיוני קודם, מגיע לו, לאחר שלושה חודשים, אותו שנת המס המוקדם מהם. זאת אומרת, הוא התחיל הנובמבר, לא מחכים שלושה חודשים אלא כבר ב-31 בדצמבר או בראשון בינואר צריכים לבצע לו את ההפקדות האלה רטוראקטיבית.

זאת אומרת, עולה שאלה, האם כשעובד מתחיל לעבוד צריך לשאול אותו האם יש לו הסדר פנסיוני קודם? בסדר? מה מידת האחריות כלפי העובדים, גם אם הם לא יודעים לגבי הזכויות שלהם? אבל יש פה השלכות גדולות מאד.

בן אדם עובד במקום עבודה, יש לו כיסויים ביטוחיים, עובר מקום עבודה, כיסויים ביטוחיים היום בקרן פנסיה הם עם משמעות מאד מאד גדולה. הצו נכנס ואומר שמי שצעיר מ-20-21 לא חייב להפריש לו. מי שהיה לו הסכם מיטיב, וכל פעם, כל שנה בחנו מה זה הסכם מיטיב כי ההפרשות הלכו ועלו, ומי שפרש ממקום העבודה בגיל פרישה ויש לו איזושהי קצבה.

נתקלתי כבר בשאלות: עובד פרש ממקום העבודה ואחרי שנה בפנסיה נמאס לו שהוא רוצה להתחיל לעבוד ועובד רבע משרה, האם צריך להפריש לו או לא? אז גם בצו ב-2008 נקבע, אם יש לו, אם הוא הגיע לגיל הפרישה ויש לו כבר פנסיה, לא חייבים.

בגיל 70 בן אדם עובד ויש לו כבר קצבה, לא חייבים על ההכנסה החדשה, ההכנסה הנוספת שלו להפריש. השכר המבוטח, השכר המבוטח זה השכר לפיצויים או השכר הממוצע במשק, הנמוך שבהם. בגין השכר הזה צריך לבצע הפרשות. כאשר שיעורי ההפרשה התחילו ב-2008 ב-2.5% עובד ומעביד, 2.5% חלק עובד חלק מעביד ומרכיב פיצויים, והוא עלה באופן מדורג. אבל השניים וחצי בעצם התחלקו 0.833 תגמול לעובד, ניכוי מהעובד, תגמולי מעביד ועל חשבון פיצויים.

זאת אומרת, אם ב-2008 היה לאדם הפרשות כבר לפי הסכם קודם, לפי נוהל במקום העבודה, של הפרשות של 5, 5 ו-6 או 5 5, ו-8.33 אז הוא היה בהסכם טוב יותר ולכן הצו לא היה רלוונטי באותה שנה. וב-2009 שיעור ההפרשה היה כבר 5% וב-2010 7.5% אבל כאשר הגיע בסופו של דבר לשיעורי ההפרשה שהיו בצו גבוהים מאשר בפועל, כבר צריך לייצר התאמות ולא להסתמך על כך שהוא היה בהסכם מיטיב ב-2008 ולכן הצו לא חל עליו.

והגענו לסיטואציה שהחל מ-2014 שיעורי ההפרשה הם 5.5, 6% ו-6%. זאת אומרת 17.5% מפרישים מידי חודש לעובד לקרן הפנסיה שבה הוא בחר לחסוך את השיעורים האלה באופן שוטף. אם היום יש עובד שבעבר הוא היה בהסכם מיטיב ושיעורי ההפרשה שלו נמוכים יותר, היינו אמורים כשנכנס לתוקף, המרכיב שמשקף את ההפרשות היותר גבוהות, היינו צריכים להגדיל אותם. כאשר רק בחודש שעבר הודיעו יו"ר ההסתדרות ונשיא התאחדות התעשיינים על הסכם קיבוצי שמגדיל את ההפרשות. הוא מגדיל את ההפרשות בביטוח פנסיוני, זה בעצם היה מענה של המעסיקים ושל העובדים לסיפור של תיקון 12. בסדר?

סביר מאד להניח שתיקון 12, או זה מה שברור מאד היום שתיקון 12 עבר אבל לא אוכפים אותו עד שייכנס לתוקף הדבר הזה. הדבר הזה ייכנס לתוקף בהנחה שמה שמונח היום על שולחן הממשלה עובר, יעבור בכנסת ושיעורי ההפרשה לפנסיה יגדלו ל-18.5%.

התחלנו ב-2.5 ב-2008, שיעורי הפרשת חובה יעלו ל-18.5. תשלומי המעסיק יגדלו מ-6 ל-6.5 ותשלומי העובד יגדלו מ-5.5 ל-6. וההגדלה תבוצע בשתי פעימות. אחת ביולי, זאת אומרת אם היה חסר משהו ביולי, אז גם שיעורי ההפרשה הגדלים יעלו ביולי ולאחר מכן בינואר 2017, ובעצם אנחנו מגיעים לתכנית פנסיונית שהעובד מפריש אליה, העובד והמעביד מפרישים אליה 18.5%. וגם שימו לב ש-18.5% זה 6.5, 6 ועל חשבון פיצויים רק 6%. שאלה אחת שהיתה קשורה לזה, כן.

שאלה מהקהל: איפה בפנסיה הזו בא לידי ביטוי אי כושר עבודה?

במסגרת קרן פנסיה מקיפה יש בילד אין אובדן כושר עבודה.

שאלה מהקהל: זה לא בנפרד.

נכון, בקרן פנסיה, ברגע שאנחנו מפרישים מידי חודש, אנחנו לא משנה כמה אנחנו מפרישים, הכסף שמגיע בסופו של דבר לקרן הפנסיה, ממלא שלוש חביות. חבית אחת מבטיחה את קצבת הזקנה, מבטיחה את העובדה שכשהעובד יגיע לגיל הפרישה הוא יקבל פנסיה חודשית.

הפח השני, הכד השני, הוא בעצם כיסוי למקרה מוות. קונים ביטוח חיים. קרן הפנסיה שמקבלת את הכספים בעצם קונה ביטוח חיים. והכד השלישי, פח השמן השלישי זה בעצם המילוי של נכות, של אובדן כושר עבודה. קונים פרמיות, משלמים לשם רכישת כיסוי ביטוחי למקרי נכות. זאת אומרת, בילד אין בתוך התכנית של קרן פנסיה מקיפה חדשה קונים קצבת זקנה, קצבת נכות וקצבת שארים.

בהערת אגב, מאד משנה איך מחלקים את הכסף בין שלושת הכדים. כי הרי, אם אני אקנה פחות ביטוח חיים, אני יכול לקנות באותו כסף יותר ביטוח לפנסיה, קצבת זקנה.

שאלה מהקהל: מי מחליט?

מי מחליט, מי שמחליט זה העובד. זה החוסך. החוסך מחליט איך הוא רוצה לחלק והוא לא מחליט אז הוא מבזבז כסף. למה הוא מבזבז כסף? אנחנו רואים לא פעם שאנשים קונים ביטוח רכב כשאין להם רכב. איך זה קורה? נראה לכם הגיוני? יכול להיות מצב שמישהו מאיתנו יקנה ביטוח רכב כשאין לו רכב? אבל בקרן פנסיה זה קורה, למה? מצטרף אדם שהוא רווק בלי ילדים לקרן הפנסיה, לא אומר שהוא רווק בלי ילדים, קונים לו ביטוח שארים. את מי הוא מבטיח? במקום שאת אותם שנים הוא יחסוך ויגדיל את הכד שמבטיח לו את קצבת הזקנה.

שאלה מהקהל: (לא ברור).

שיעורי ההפרשה שיגיעו ב-2017.

שאלה מהקהל: לא, בתוך ה- 6% יש לך הפרשה לפנסיה, הפרשה לאובדן כושר עבודה והפרשה.

בקרן פנסיה מקיפה זה בילד אין בתוכו.

שאלה מהקהל: איך החלוקה היא שואלת, כמה אחוז?

כל אדם, זה לא עניין של המעסיק, זה עניין של העובד באיזה מסלול חסכון הוא נמצא. כשנכנסים לקרן פנסיה יש מסלולי חסכון.

הערה מהקהל: לפי גיל.

לא גילאים. לא מסלולי השקעה, השקעה, גילאים קשור לאיך מנהלים את הכסף שיש בקרן הפנסיה, באיזה רמת סיכון מנהלים את זה. האם קונים הרבה מניות או פחות מניות, האם קונים אגרות חוב של ממשלת ישראל או אגרות חוב של הטייקונים שלא מחזירים.

לא קשור, זה מסלולי השקעה שיש בקרן פנסיה, זה מסלולי השקעה שיש בקופת גמל, זה מסלולי השקעה שיש בקרן השתלמות. מסלולי ההשקעה מדברים על באיזה רמת סיכון הכספים מנוהלים, מה מדיניות ההשקעות בכסף. גם פה העובד מחליט, החוסך מחליט באיזה רמת סיכון. העובדים לא בחרו, החוסכים לא בחרו. בא האח הגדול מירושלים אמר: אוקי, יהיה מודל צ'יליאני. בהתאם לגיל, דיון אחר.

הדיון עם שלושת הכדים מה אני קונה: ביטוח שארים, ביטוח אובדן כושר עבודה או ביטוח זקנה, זה מה שנקרא בכותרת: "מסלולי חסכון במסגרת קרן הפנסיה". כאשר האדם נכנס לקרן הפנסיה, הוא יכול לבחור באיזה מסלול הוא יהיה. הוא לא בוחר באיזה מסלול יהיה, הוא לא מתאים לעצמו את רמת, את מצבו המשפחתי להפרשות. ואז אנחנו רואים אנשים צעירים בלי ילדים קונים ביטוח שארים, מבזבזים את הכסף סתם.

שאלה מהקהל: אתה אומר שביולי יגדלו האחוזים. אם לעובד יש שמונה ושליש, אני מוריד לו עכשיו לשש?

לא. כל הצו, לכל אורכו בא ואמר: תבחנו האם המצב הנוכחי של העובד טוב או רע לעומת המדרגה שבה צריך לבצע הפרשות מהיום והלאה. ומינואר 2017 ההפרשות צריכות להיות 6.5, 6 ו-6.

שאלה מהקהל: אבל יש לו שמונה ושליש.

זה לא קשור. חייבים להפריש את השש וחצי ואת השש, וההפרשה העודפת של הפיצויים היא לא מכסה על זה. אבל יותר מזה.

שאלה מהקהל: עובד שיש לו חמש וחמש, זה אמור להשתנות?

בטח. זה לא מכסה את ההפרשה. ברגע שהמעביד לתגמולים לא הפקיד 6 ולא יפקיד עכשיו 6.5, הוא לא מקיים את הצו. ההפרשה העודפת לפיצויים מ-6 ל-8 ושליש, לא מחפה על חוסר ההפקדה למרכיב תגמולים של המעביד. לא מכסה.

כל עובד, גם הצו ב-2008 חוזר על מה שנקבע בסעיף 20 בחוק קופות גמל: זכות הבחירה של העובד. אבל בואו נחדד, קודם כל, הצו בא ואומר: העובד צריך לבחור את התכנית הפנסיונית שאליה הוא מבקש שהמעביד יפקיד. יותר מזה, הצו קובע שהעובד לא יכול לוותר על הזכות הזאת שיש לו. העובד לא יכול לבוא למעביד ולהגיד לו: "תקשיב, על תפריש לי. תן לי עוד בשוליים, אתה צריך לתת לי שישה אחוז על תגמולים, תן לי שלושה אחוז במקום תגמולים, תן לי בשכר". אין דברים כאלה.

זאת אומרת, כתוב בצו, למען הסר ספק: העובד לא יכול לוותר על הזכות המוקנית לו מהצו. הדגש השני הוא על הסיפור שאם העובד לא אמר ויש מצבים שהעובד לא אומר לנו. הוא לא אומר: אוקי, אני בוחר עכשיו קרן פנסיה כזאת ונכון, מגיע לי אחרי חצי שנה וכולי, אני לא אגיד לך אז אתה לא תדע לאיפה להפקיד לי. אין דבר כזה. חייב המעביד להפקיד לו, ואם העובד לא יגיד לו אז תבחר אתה כמעסיק. אבל גם תבחר אתה כמעסיק, בואו נראה מה קורה.

הערה מהקהל: ואז מתעורר (לא ברור).

לא, ולפני שבוע גם פורסם חוזר שבדיוק אומר מה זאת אומרת שהמעביד בחר. ולמען הסר ספק, אירוע שהיה גם בשבועות האחרונים, קרן הפנסיה, פורסם בעיתון, אני לא יודע, איילון החזירה כספי פנסיה של עובדים שהועברו אליה ללא ידיעתם.

תשימו לב לפרשנות: בא המעביד וברגע שהעובד לא בוחר קרן פנסיה, חייב המעביד להפקיד לו, אז הוא יכול לבחור. יכול לבחור זה בסוגריים, כי עד עכשיו זה היה מאד ערטילאי ומלפני שבוע גם נקבע איך הוא יבחר, אבל זה בסוף.

אבל מה קורה כשעובדים כבר יש להם קרן פנסיה? החליט מעביד משיקוליו שלו 3,500 עובדים, למרות שהם בחרו בקרן פנסיה ולמרות שבחודש הקודם הוא הפריש להם לקרן פנסיה, להתחיל מהחודש להעביר להם לקרן פנסיה אחרת. ואז פנו למשרד האוצר והממונה על שוק ההון הוציאה, תשימו לב, ב-21 לפברואר 2016, הוציאה מסמך שהיתה פה תלונה של עובדים שהעבירו אותם בניגוד לדעתם. ואז היא עשתה סדר לאלה שלא מבינים.

אם לראשונה עובד צריך לקבל קרן פנסיה ולא בחר, יכול המעביד להפקיד לו לקרן פנסיה שיבחר הוא. (איך הוא יבחר? בסוף) אבל אם העובדים היו כבר בקרן פנסיה וחסכו כבר בקרן פנסיה, מה פתאום המעביד מעביר אותם? איפה זכות הבחירה של העובד? תקנה 20.

תקנה 20 באה ואומרת: זכות הבחירה היא של העובד. צו ההרחבה בא ואומר: כשהעובד לא בחר, יבחר בשבילו המעביד. אבל אם הוא בחר, מה פתאום מעבירים אותו? ואילצה הממונה על שוק ההון, אילצה את איילון, לאור האמור מצא שוק ההון את תלונת הפונים מוצדקת והורה לקרן הפנסיה אליה הועברו העובדים לתקן את הליקוי. והוא גם אומר להם איך: תעבירו את ההפקדות נומינאלית, על תגבו להם דמי ניהול על התקופה שהם היו באיילון, אל תגבו להם פרמיות ביטוח, כיסויים או ביטוחים שגבו לכם, מלאו, קנו ביטוחים, אל תגבו להם את זה, יהיה על חשבונכם. זאת אומרת, למען הסר ספק בדיוק למה התכוונו "זכות הבחירה" ומה זה צו ההרחבה וזכות הבחירה שם, המעביד יכול לקבל החלטות עבור העובד רק אם העובד לא עזר לו לבחור את קרן הפנסיה שבה הוא רוצה להפריש.

שאלה מהקהל: תוך כמה זמן?

במועד שבו הוא צריך להפריש. הוא צריך תוך שישה חודשים. אבל הרי את השאלה הזאת סליחה, לא היית שואל לגבי המשכורת שלו, נכון? יש מועד שבו צריך לשלם משכורת. הוא יביא את הנתונים? אם הוא לא יביא את הנתונים אז בא פה האוצר ואומר: אוקי, אז תפריש לקרן פנסיה שאתה בחרת.

שאלה מהקהל: אחר כך עובד יכול להעביר לאן שהוא רוצה?

כן, כל חוסך בכל מוצר פנסיוני, זוכרים 2008 תקנות הניוד באים ואומרים שהעובד בכל נקודת זמן יכול להעביר כספים שהוא צבר ממוצר פנסיוני אחד למוצר פנסיוני אחר אם המוצר הוא מאותו סוג. למה הכוונה באותו סוג? קופת גמל לקופת גמל, קרן פנסיה לקרן פנסיה.

יותר מזה, ב-2008 מה השינוי המרכזי שחל? באו ואמרו: אפשר להעביר גם ממוצר אחד למוצר אחר גם אם זה לא מאותו סוג, ובלבד שהמוצר שאליו מעבירים זה מוצר קצבתי. מדינת ישראל רוצה קצבה. זאת אומרת, אם חסכתי אפילו בקופת גמל או חסכתי בקרן השתלמות, ואני רוצה להעביר לקרן פנסיה, מותר לי. אבל אני לא יכול לקחת מקרן פנסיה ולהעביר לקרן השתלמות. זאת אומרת, אבל ועדיין כל הנושא של הניוד, המעבר מקופה אחת לקופה אחרת, היא של החוסך. במקרה שלנו, של העובד. העובד הוא זה שבוחר להעביר כספים ממוצר למוצר. הוא רוצה שיעשה את זה לבד, הוא רוצה להתייעץ עם יועץ בעל רישיון, הוא רוצה להתייעץ עם סוכן, שיעשה מה שהוא רוצה. שיקרא פרסומות בטלוויזיה.

כמו שהוא בוחר את חשבון הבנק שבו הוא מנהל את המשכורת שלו, כך הוא יבחר את קרן הפנסיה שבה הוא חוסך. לא מצא חן בעיניו? כמו שהוא קונה דירה, לא מצא חן בעיניו הרחוב, השכנים וכולי, בחר, מכר, עבר לדירה אחרת.

אותו דבר, ירצה, יעביר את הכספים לקרן פנסיה אחרת. בכל נקודת זמן הוא יכול להעביר. האם זה כדאי לו? בשביל זה צריך בעל רישיון, שילך להתייעץ עם בעל רישיון. זה בטח לא בכובע ובאחריות של המעסיק.

המעסיק לא נותן ייעוץ פנסיוני כי אין לו רישיון. המעסיק לא נותן שיווק פנסיוני כי אין לו רישיון. המעסיק מקבל הנחיות מהעובד, העובד לא יודע, בסדר. הוא לא יודע הרבה דברים, נו אז מה? המעסיק מלמד אותו הכל? רוצה להיות מעסיק אחראי? ילמד אותו ויחשוף אותו בפני ידע אבל לא יקבל החלטות במקומו. אלא, במקום שבו המעביד חלה עליו חובה והעובד לא עזר לו לקיים אותה. דהיינו, ברירת המחדל.

אבל תשימו לב עוד נקודה, עוד נקודה מאד מאד משמעותית. הסיפור שצו ההרחבה בא ואומר: ברגע שצו ההרחבה חל על העובדים במקום העבודה, חל על העובדים האלה ולא על אלה, סעיף 14 חל על מרכיב הפיצויים.

אבל תשימו לב, אם כשהפרשנו 2.5% רק 0.833 היה על חשבון פיצויים. וזה עלה וכולי. גם היום רק שישה אחוז. המחויבות שלנו היא לפי שמונה ושליש. נזכור גם שפעם מעסיקים היו מפרישים לקופה המרכזית לפיצויים והיה משם המקור לשלם פיצויים. היום כבר אי אפשר להפקיד לשמה היום, מאז 2011. משמע, יש לנו פה איזה פער. אנחנו מפרישים על שם העובדים שישה אחוז בקרן הפנסיה. כשהוא יצטרך לקבל פיצויים, צריך להשלים.

עכשיו, אפשר להפריש לקרן הפנסיה אבל תשימו לב שאוטומטית, לגבי שישה אחוז סעיף 14 חל, לגבי השניים ושליש, לא חל. זאת אומרת, מי שמפריש שמונה ושליש, כדאי שיחתים את העובד על סעיף 14. בסדר? אם מפרישים רק את השישה אחוז על פי צו ההרחבה. סעיף 14 חל באופן אוטומטי. אבל ההפרשה העודפת שניים ושליש זו סוגיה אחת האם להחיל או לא להחיל את סעיף 14, אם לבצע הפרשה או לא לבצע הפרשה, ושתיים, איך מכסים על הפער הזה. מדינת ישראל לא השכילה לגרום לכך שההפרשות האלה יעלו, בהערת אגב, עוד לפני הסיפור של האחוז עובד או אחוז מעביד, להגיע ל-18.5 היה צריך לסגור את ה-loop הזה כי פה יש מעסיקים שנתקעים. חסר שניים ושליש על כל שנת עבודה לכל עובד. לא חייבים להפקיד, אין מוצר מגביל קופה מרכזית לפיצויים, ויש פה בעיה.

שאלה מהקהל: אמרת שסעיף 14 נכלל אוטומטי על השמונה ושליש, למרות שהוא לא חתם על טופס סעיף 14?

קודם כל את סעיף 14 אנחנו מכירים. ברגע שסעיף 14 חל, משמע: ברגע שהמעביד הפריש כספים למרכיב הפיצויים על שם העובד, הסתיימו חובותיו בגין פיצויים לעובד. במועד ההפקדה ולא במועד התשלום. בדרך כלל אנחנו מכירים סיטואציה שבה החתימו את העובדים על סעיף 14. צו ההרחבה בא ואומר שברגע שמחילים את צו ההרחבה, ברגע שזה הכלל שמחייב את המעסיק ואת העובדים, סעיף 14 חל באופן אוטומטי, לא צריך להחתים.

מה הבעיה? הבעיה שאין פה באמת כיסוי לשמונה ושליש. היה כיסוי של 0.83, הלך ועלה, הגיע ל-6%. זאת אומרת, לכאורה על שכר של 10,000 שקל, 6,000 שקל מכוסים לפי סעיף 14 ו-4,000 לא. אז מעסיק שמבין את הנושא ואומר: אני רוצה לגדר ולחסום את הסיכונים שלי: אני מפריש את כל השמונה ושליש ומחתים על סעיף 14. גם על השניים ושליש. דהיינו, סוגר את זה.

מעסיק אחד, צריך להיות לפחות מודע לכך שברגע שהוא ביצע את ההפקדות על פי צו ההרחבה לפנסיות חובה, כולל מה שיקרה מינואר 2017, זה לא מכסה אותו, ויש לו פער של שניים ושליש. והיום אם הוא היה רגיל עד 2011 להפקיד בקופה מרכזית לפיצויים, היום הוא גם לא מפקיד לשמה. מכיר את הסיטואציה, כל סוף שנה בא מעסיק ולפני סוף שנה שואל את הרואה חשבון: כמה להפקיד? מביא שיק של כמה מאות אלפי שקלים או למעלה מכך ומפקיד בקופה המרכזית. מ-2011 זה כבר לא קיים. אז אוקי, איפה דואגים לזה? איפה מבצעים את ההפרשה הזאת?

הערה מהקהל: אפשר תכנית פקדון.

אפשר לעשות פקדון ואפשר לעשות הכל. קודם כל צריך להכיר שיש פה איזושהי חובה ובעיני איזושהי לקונה שמייצרת פער למעסיק וכדאי שהוא ידע את זה. האם כדאי לו להפקיד את השניים ושליש באותה תכנית? האם כדאי לו להפקיד את זה בפקדון? האם כדאי לו להשאר פתוח? מה שהוא רוצה הוא יחליט לאור מצבו העסקי, תזרימי וכולי. אבל בואו נבין באיזו סיטואציה אנחנו נמצאים. אבל אני רוצה טיפה להתקדם.

הערה מהקהל: צריך לחדד את זה שמי ש(לא ברור) משכורות בעצם הוא משלם את השמונה ושליש, הוא חוסם את עצמו.

אבל זה דעה אישית לכל אחד כמה סעיף 14 הוא נכון למעסיק ולעובד אבל כן כדאי להכיר טוב את הדבר הזה כי זה עלול להשאיר פער משמעותי.

zoom לנקודה אחרת, זכות הבחירה של העובד, סעיף 20. פתאום יש סיטואציה חדשה, 2005, רק לפני עשר שנים, 11 שנה, פתאום יש סיטואציה חדשה: אם כשאני עבדתי בזמנו בבנק, החשב של הבנק מעביר כסף לכולם לאותה קופת גמל, לאותה קרן השתלמות, נגמר כל הסיפור.

פתאום המעסיק מתבלבל. כל עובד בוחר איזה קרן פנסיה שהוא רוצה, איזה קרן השתלמות שהוא רוצה. פתאום הוא מפקיד גם לקופת גמל וגם לקרן פנסיה. יש לו ים של עבודה שהוותיקים שביניכם זוכרים שלפני עשר וחמש עשרה שנה זה לא היה, בטח לא בנושא של החסכון הפנסיוני.

ואז פתאום נולד מה שנקרא "מנהל ההסדר", מנהל הסדר שמצד אחד נותן שירותי תפעול למעסיק. בעצם עוזר לו באותה פעילות של להיענות לרצונות ולבחירות של העובד, ובמקביל מנהל הסדר גם נותן שירותי שיווק פנסיוני.

בגדול, עוזר לעובד לקבל החלטות באיזה קרן פנסיה לבחור. זו הסיטואציה בעצם שנוצרה עשר שנים ובעשר שנים האלה מחלחל משהו באוצר והם בעצם חושבים שיש פה סבסוד צולב. המעסיק מקבל שירותי תפעול והוא לא משלם עליהם כסף, הוא מקבל את זה בחינם.

זאת אומרת, אם בסיטואציה רגילה אתם רוצים להשתמש בשירותים ולהיעזר בגורם חיצוני בout-sourcing, אתם הולכים לעו"ד שמתמחה ביחסי עבודה, סוגרים איתו על ריטיינר או על תשלום פר, ומשלמים. פה פתאום יש פה איזה מלאך שעושה עבורנו את העבודה.

המעסיק לא משלם לו, בעיני המעסיק באמת זה מלאך. (לא ברור) הולכת ומתרחבת בפועל כי היא נחקקה ביום אחד, אבל יותר ויותר עובדים מנצלים את זכות הבחירה שלהם ואמורה להיות יותר ויותר עבודה למעסיק או מי מטעמו, ובאמת עבודה מסובכת.

לפצל את הכסף, לקבל את הזהות של כל הקרנות, לעשות בקרה על זה, באמת מסובך. כמות קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שיש בישראל לא נותנת אפשרות באמת לאדם מן היישוב להכיר את כולם. כל עובד יבחר מה שהוא ירצה, באמת בלאגן.

מלאך גבריאל בא, מנהל ההסדר ונותן את השירותים האלה בחינם למעסיק. בתמורה, המעסיק פותח לו את הדלת, וכל עובד שצריך לבחור קרן פנסיה, המעסיק אומר לו: "לך למנהל ההסדר, תתייעץ איתו". ובעצם מנהל ההסדר נותן שירותי שיווק פנסיוני לעובד.

שירותי השיווק הפנסיוני לכאורה ניתנים גם בחינם. העובד לא רואה את זה כי הוא לא, בסוף הפגישה עם מנהל ההסדר הוא לא מוציא כסף ומשלם, ואז זה מסתתר בדמי הניהול שהעובד משלם על המוצר הפנסיוני. למה? כי הגוף שמנהל את המוצר הפנסיוני  משלם למנהל ההסדר שהפנה אליו את העובד. וזהו פוטנציאל לסבסוד צולב.

המעביד משלם שירותים, העובד דרך עקיפה משלם על זה. הסיטואציה הזאת קיימת עשר שנים. ולאט לאט התחילו להבין שיש פה בעיה ובאים ומתקנים את חוק הייעוץ. אמרתי לכם, שלושה חוקים וועדת בכר מביאה, חוק אחד, קופות הגמל יוצאים מהבנקים. חוק שני אומר: קופות גמל יעבדו היום לפי קריטריונים וכללים. מה שהיה משמעותי לנו זה זכות הבחירה של העובד תקנה 20 ו-49א'. תזכרו, 49א' הקנס והמאסר. והחוק השלישי, זה חוק השיווק הפנסיוני.

חוק השיווק הפנסיוני בא ואומר: אוקי, צריך להיות בעל רישיון כדי לשווק מוצרים פנסיונים. בעל רישיון יכול להיות אחד משני סוגים: או יועץ או משווק. מכירים את ההבדלים? יועץ אובייקטיבי, מקבל מכל היצרנים אותו מחיר. התגמול שהוא מקבל מהיצרנים אותו מחיר.

הערה מהקהל: לא.

מה לא? הוא אובייקטיבי. הוא מקבל מכולם אותו מחיר. ברגע שאני יועץ, אני לא יועץ, אבל ברגע שאני יועץ ואני מוכר קרן פנסיה של איילון או קרן פנסיה של מנורה או קרן פנסיה של הראל, אני אקבל את אותו תגמול. לא רק שאני אקבל את אותו תגמול, מה התגמול שאני אקבל? שיעור מתוך הנכסים של הלקוח. זאת אומרת, כיועץ, לא אכפת לי שהלקוח ישלם דמי ניהול מינימאליים, כי אני לא מקבל חלק מדמי הניהול. אני מקבל שיעור 0.25 מתוך הנכסים של הלקוח.

לעומת זאת סוכן, משווק פנסיוני/סוכן ביטוח בענף הפנסיוני/מנהל הסדר, אחד לא חייב לעבוד עם כל היצרנים, הוא עובד רק עם מי שהוא רוצה. שתיים, הוא לא חייב לקבל מכל מי שהוא מוכר אותו דבר. זאת אומרת, הוא יכול למכור קרנות פנסיה של מנורה ושל הראל, ולא למכור של כלל. והוא יכול ממנורה לקבל יותר ומהראל לקבל פחות. והוא מקבל לא כחלק מהנכסים אלא הוא מקבל כחלק מדמי הניהול שהלקוח משלם.

 ואז הסוכן הוא איש ישר מאד, מאד הוא ישר, באמת וטובת הלקוח לנגד עיניו כי זה כתוב בחוק. חובת הנאמנות של הסוכן היא מול הלקוח, כתוב בחוק. אבל אז, כשהוא יכול לגבות דמי ניהול יותר גבוהים, לא, כשהלקוח ישלם דמי ניהול יותר גבוהים, הוא ירוויח יותר או פחות? מתי מנהל הבנק שלו ישמח? אז זה לא מבלבל אותו.

ברור לחלוטין, זה לא מבלבל את הסוכן וברור לחלוטין שהוא ימכור בחודש מסוים דווקא חברה אחרת כי אותה חברה פרסמה שהיא לוקחת את הסוכנים הכי טובים שלה ללאפלנד באותו חודש. אז זה בסדר. בואו רק נבין מה כללי המשחק. אם אני רוצה לשחק במשחק הזה או לא, כל אחד יחליט בעצמו.

הערה מהקהל: אנחנו עושים את זה לבד ומשלמים מחיר.

אבל בואו נראה מה קרה עכשיו. בנובמבר האחרון תוקן החוק ובו אומרים: אם יש רק פוטנציאל לסבסוד צולב או אם בפועל באמת קיים סבסוד צולב, בואו נעשה בזה סדר. זה עבר בחקיקה וזה כבר בתוקף. הדבר הזה בא ואומר: מי שעוסק בשיווק פנסיוני לעובדים, מי שיושב עם עובד וממליץ לו להצטרף למוצר פנסיוני כזה או אחר, אסור לו לתת שירותי תפעול למעסיק.

אותו מנהל הסדר שביד אחת הוא נתן שירותים למעסיק, הוא קיבל את רשימת הפיצול, הוא קיבל את ההפקדה, הוא פיצל בין החברות, הוא עשה בקרות, נתן לכם שירות מצוין כמעסיקים, לא יכול לשבת גם עם העובדים של אותו מעסיק ולתת שירותי שיווק פנסיוני. זה הנוסח שהיה ברעיון הראשון. אבל אז קמו כמובן כל חברי מרכז כזה או אחר ועשו לובי כזה וכזה וזה מה שעבר בחוק: "חייב המעסיק לשלם דמי סליקה לאותו מנהל הסדר אם מנהל ההסדר הוא גם המשווק כלפי העובדים". אם הם שניהם נפרדים, אין בעיה. אם מנהל ההסדר, איפה את עובדת?

תשובה מהקהל: בשמשון זליג.

שמשי עוזרי, יש מנהל הסדר?

תשובה מהקהל: לא, אין.

נניח בשמשון זליג יש מנהל הסדר, אם מנהל ההסדר רוצה לטפל בהפקדות של המעסיק ולקבל או לא לקבל כסף, שיעשה מה שהוא רוצה. לקוח/ספק יעשו ביניהם מה שהם רוצים. אבל אם גם מנהל ההסדר רוצה לתת שירותי שיווק פנסיוני לעובדים של זליג, חייב המעסיק לשלם דמי סליקה. אבל לא רק החוק הזה בא ואמר: אוקי תשלם דמי סליקה. הוא בא ואומר מה שיעור דמי הסליקה המינימום, לא מקסימום, המינימום: 0.6 מהתשלומים שמופקדים על ידי המעסיק או 10.5 שקל בגין כל עובד. זאת אומרת, ממשכורות ינואר 2016, אם יש לכם מנהל הסדר שהוא גם מכר את המוצרים ללקוח, לעובד שלכם, המעסיק אמור לבצע את התשלומים האלה למנהל ההסדר. בסכומים האלה ובשיעורים האלה.

שאלה מהקהל: ואם מנהל ההסדר לא דורש?

שאלה מהקהל: לא זאת הבעיה, איך אנחנו יודעים ש(לא ברור)?

זה בצו ובחוק, בתיקון הזה באים ואומרים מה זה שירותי תפעול. שירותי התפעול למעסיק זה כל מה שקשור להפקדות. זה השירותים שאתם מקבלים. אתם צריכים לבצע הפקדה לטובת העובדים, אתם מעבירים רשימה כזו או אחרת במבנה כזה או אחר, נגיע לזה. צריך לבצע את ההפקדות האלה, צריך לעשות בקרה על ההפקדות האלה. כל מה שקשור לנושא הזה של הפקדה, העברת מידע ומשוב ובקרה זה במסגרת שירותי התפעול.

ואם המעסיק לא עושה את זה לבד והוא לוקח גורם חיצוני שיעשה לו, אז הוא צריך לשלם על זה וצריך לבצע ניתוק בין מי שנותן שירותים למעסיק לבין אם אותו גורם גם נותן שירותים לעובדים, שיווק פנסיוני. היה וזה כך, בא החוק ולא סגר פה את ה-loop, לא אמר רק המעסיק ומנהל ההסדר תסתדרו, אמר יותר מזה, זוכרים, איך בעצם מנהל ההסדר חי? ממה הוא מתפרנס? אתם לא משלמים לו. הוא דואג לכך שהעובדים ישלמו דמי ניהול לחברה המנהלת, ליצרן, לגוף שמנהל את קרן הפנסיה. עמלת ההפצה שמשלמת החברה המנהלת למנהל ההסדר צריכה לקטון בגובה דמי הסליקה שהמעסיק עכשיו משלם. ודמי הניהול לעובד צריכים לרדת.

שאלה מהקהל: בכמה?

באותו שיעור שדמי הסליקה היו. אני אגיד לכם יותר מזה? כנראה שבחלק גדול מהמקרים אפשר להוריד את דמי הניהול גם ליותר.

שאלה מהקהל: אבל זה מגיע ל-14% דמי הניהול לפעמים.

זה משהו אחר.

שאלה מהקהל: הפרשות פנסיה לוקחים שישה אחוז ופה לוקחים שישה אחוז, אז מה?

בלי לשאול אותך איפה את עובדת, ואל תגידי לי, אם העובדים שלך משלמים שישה אחוז בקרן הפנסיה על ההפקדות וחצי אחוז על הצבירה, אז זה עצוב.

שאלה מהקהל: מה זאת אומרת עצוב? אני משלמת פחות.

אם את משלמת פחות אז זה בסדר.

שאלה מהקהל: לא אני משלמת, אני גרמתי לזה שזה יהיה הרבה פחות.

בסדר גמור. ועדיין משרד האוצר אומר, לא אני, אין לי נתונים כאלה, משרד האוצר אומר שבקופות גמל 46% מהציבור משלמים דמי ניהול מלאים ובקרן פנסיה משרד האוצר אומר כשחוסכים בקרנות פנסיה מקיפות משלמים דמי ניהול מלאים: 6% על ההפקדות וחצי אחוז על צבירה. הוא קבע את התקרה. תכף אנחנו נראה איך הוא רוצה עם זה להתמודד.

 אבל מה שמעניין שבתיקון הזה שבנובמבר עבר והוא חל מינואר בעצם, הוא חל כבר מדצמבר אבל בואו נאמר מינואר, באים ואומרים: מנהל ההסדר שנותן שירותי תפעול למעסיק וגם ביד השניה, בזרוע השניה נותן שירותי שיווק לעובדים חייב לקבל כסף מהמעסיק עבור שירותי התפעול למעסיק ובמקביל חייב להוריד, לגרום לכך שדמי הניהול לעובדים ירדו לפחות בדמי הסליקה. האם צריך סוכן או לא צריך סוכן? האם אפשר לעשות את זה לבד או לא אפשר? כל אחד לעצמו שיחליט.

שאלה מהקהל: אם הוא לא עושה כלום וצריך לשלם.

מה זה לא עושה כלום?  את החלטת, המעסיק החליט לפני עשר שנים או במהלך עשר השנים האלה שהוא לא רוצה שיהיה לו עובד אצלו שיתעסק בפיצולים ובבקרות וכולי והוא יקנה את השירותים האלה. רק מה? מלאך גבריאל דאג שהשירותים האלה שהוא קונה יהיו בחינם. זה הסיטואציה שנוצרה. למה זה היה טוב לכולם? כי מי ששילם על זה בדרך עקיפה זה העובד, והעובדים לא היו מודעים לכך בכלל. ואז בא האח הגדול מירושלים ואמר: אני עושה סדר.

היום יחליט, כל הסיפור הוא: למה העובד צריך לשלם דמי ניהול יותר גבוהים לעומת מצב שהוא ילך לבד לקרן הפנסיה והוא יצטרף אליה לבד והוא ישלם כנראה פחות. למה?

הערה מהקהל: אבל אי אפשר. אי אפשר ללכת לבד לכלל או להראל.

בטח שאפשר ללכת. אפשר ללכת, אבל מה? אם העובד חושב שבעל רישיון יתן לו ערך ויעזור לו לבחור ולנהל אז מצוין, שישלם על זה ושידע גם כמה זה עולה. ואם הוא חושב שזה לא עוזר והוא יודע לעשות את זה לבד, שיעשה את זה לבד.

פעם החלפת דירה? נכון? מכרת לבד? או לקחת מתווך? לקחת מתווך, נכון? אני מכרתי בית, לא לקחתי מתווך. זאת אומרת, אני רוצה למכור בית, אני יכול להשתמש במתווך. לפני שאני אעשה את העסקה אני אשאל את המתווך כמה הוא רוצה, אני אדע כמה זה עולה לי, אני אנהל איתו משא ומתן, הכל לגיטימי. אין חובה בישראל לעבוד עם מתווך כשמוכרים דירה או כשקונים דירה.

אותו דבר, אין חובה להתייעץ עם בעל רישיון, אין חובה להתייעץ עם סוכן או עם יועץ. אם יודע אדם לעשות את זה לבד, יעשה לבד. יכול לעשות לבד ולהצטרף לכל קרן פנסיה, לכל קרן השתלמות, לכל קופת גמל לבד. היום בשיטה גם באינטרנט אפשר לעשות את זה לבד.

לא יודע מה לעשות, הטפסים מסובכים, הוא לא יודע למלא, הוא לא יודע במסלולי החסכון מה שדיברתי באיזה מסלול להיות ביטוח וכולי, רוצה להתייעץ עם בעל רישיון, שידע. ילך לבנק, יתייעץ עם יועץ פנסיוני יעלה לו כך, ילך לסוכן, שישאל את הסוכן כמה זה יעלה לו. בטח זה לא עניין של המעסיק. עניין של המעסיק זה לבצע את החובות שחלות עליו, לבצע הפקדות. לוודא שהכספים באמת מגיעים על שם העובד, ואנחנו נראה את זה בהמשך. אבל בואו נשים קו, איפה האחריות של המעסיק ואיזה בקרות הוא צריך לעשות על העבודה שלו. אם הוא עושה את זה לבד, מצוין. אם הוא עושה את זה בעזרת גורמים חיצוניים, גם מצוין. אבל כן, אם הוא קונה שירותים אז הוא משלם עליהם כסף. וזה לא על חשבון העובדים. זה בעצם מה שעשה החוק.

שאלה מהקהל: יש מחויבות גם לסוכן או אם יש עשר קרנות פנסיה והעובד רוצה להצטרף לאחת מהן והוא רוצה סוכן ספציפי, אז זה יהפוך את כמות העובדים. האם זה גם יש מחויבות של הסוכן ספציפי?

בואו נפריד, דיברתי מקודם על הרחבה של סעיף 20 בחוק קופות גמל. סעיף 20 בא ואמר שהעובד יכול לבחור את הקופה והוא גם יכול לבחור סוכן. אבל למה הוא בוחר סוכן? לקבל שירותי שיווק פנסיוני. שירותי שיווק פנסיוני זה אומר שהבן אדם ישב עם בעל רישיון, בעל הרישיון ישאל אותו: מה מצבך המשפחתי? מה רמת ההכנסה שלך? איזה פנסיה אתה רוצה? וכולי וכולי, ויתן לו בסוף איזשהו מסמך. מה שנקרא "מסמך הנמקה".

הוא יסביר לעובד מה ההמלצה שלו. ירצה העובד, יעשה. ירצה, לא יעשה. כל הדיון הזה תשימי לב הוא בין הסוכן או בעל רישיון לבין העובד. הוא לא קשור למעסיק. רוצים, יש לך מאה עובדים, רוצים מאה עובדים להתייעץ עם מאה סוכנים, שכל אחד ילך להתייעץ עם מי שהוא רוצה.

שאלה מהקהל: אבל זו לא השאלה.

רגע. כאשר ההפרשות עצמן נעשות על ידי המעסיק. המעסיק רוצה לעשות את זה לבד, מצוין. רוצה להשתמש בשירותי תפעול, יעשה את זה. הוא רוצה לעבוד עם חברה שאין לה בכלל רישיון שהיא חברה תפעולית, יש כאלה חברות. הוא רוצה לעשות את זה באמצעות המסלקה, הוא רוצה לעשות את זה באמצעות חשב השכר, הכל בסדר. אין קשר בין השניים.

שאלה מהקהל: לא זה. יש עשר קופות פנסיה.

שניה, אני איתך. את לא מחויבת לסוכנים בכלל.

שאלה מהקהל: לא סוכנים, ישירות. יש לי סוכן ישירות מקרן הפנסיה.

עכשיו, לפני שאני ממשיך, זה העשר דקות של ההפסקה. מי שרוצה שישאל אותי עשר דקות ונמשיך.

על הסיפור של תיקון 12 במילה ולא לפתח פה דיון. עד סוף שנה שעברה עובד היה יכול להפריש לביטוח מנהלים או לקרן פנסיה וההפרשות לא היו שוות. של ההפרשה לתכנית הפנסיונית וההפרשה לאובדן כושר עבודה. לכאורה, היה אינטרס למעסיק להפנות את העובד להפקיד בתכנית שבה הוא מפריש פחות. ואת כל פוטנציאל ניגוד העניינים האוצר מנסה לנטרל בשנים האחרונות. ובתיקון 12 הוא בא ואמר שאם יש עובדים שיכולים לבחור לתכנית שבה ההפרשות יותר גדולות והוא יכול לבחור לתכנית שבה ההפרשות יותר קטנות, לא משנה מה העובד יבחר, יפרישו לו לפי ההפרשות הגבוהות. פועל יוצא של הדבר הזה, שהיה צריך להגדיל לעובדים שהולכים לקרן פנסיה את שיעורי ההפרשה כאילו הם הלכו לביטוח מנהלים. הסיפור הזה דיבר בערך על גידול בעלויות השכר. זה תיקון 12. תיקון 12 עבר בחקיקה.

בדיעבד, הבינו, מי הבין? המעסיקים. האוצר הבין מההתחלה. המעסיקים הבינו בדיעבד במרכאות או שלא במרכאות, פעולת התגמול של הדבר הזה זה היה אותו הסכם שנחתם בפברואר בין המעסיקים לבין ההסתדרות על העלאת ההפרשות מ-17.5 ל-18.5. ברור בין השורות שתיקון 12 לא יהיה. ברור בין השורות שעד ליולי לא יאכפו את היישום של תיקון 12.

מדובר תזכרו בהסכמות שיש בין העובדים לבין המעסיקים, מדובר על הפרשות לתגמולים, לא למרכיב הפיצויים. הגדלת ההפרשות של העובד לתגמולי העובד ושל המעביד לתגמולי המעביד. האם בפנים תהיה חלוקה כזו או אחרת? נראה מה יעבור. היום זה בממשלה, אחר כך זה יעבור בכנסת. ראינו כבר שבכנסת, בוועדות הכנסת משנים, אבל כנראה שהמוטיב המרכזי של יישור קו ושיעורי הפרשות זהים יישמר.

ובכל מקרה, בינתיים אין פה דיון בכלל על הסיפור של הפיצויים. לכן שווה לעקוב ולראות מה יגיע עד יולי להיות בפועל. כנראה שאת תיקון 12 אין מה ליישם עד ליולי, עד שיתגבש החוק הזה.

בואו נמשיך טיפה, כאשר אתם מעבירים כסף לקופת גמל, הכסף מגיע, כשאתם מעבירים משכורת לעובד, הכסף מגיע לו לחשבון. נגמר כל הסיפור. בקופת גמל זה קצת יותר מסובך. שלחתם כסף לתכנית הפנסיונית וזה לא משנה קופת גמל, ביטוח מנהלים, קרן השתלמות, לא משנה.

שלחתם את הכסף, ובהנחה גם ששלחתם את זה כמו שצריך לגוף הנכון וכולי. הכסף מגיע לחשבון הקופה, לחשבון ההשקעות. הכסף הזה הגיע 100,000 שקל, הכסף הזה השיק ייפרע, או עשיתם העברה בנקאית, לא משנה, הכסף ייפרע. הכסף יגיע בקופה לחשבון השקעות. עם הכסף הזה יקנו מניות ויקנו אג"חים ויעשו מה שרוצים. אתם תראו בחשבון שהשיק נפרע.

במקביל, הקופה לוקחת את המאה אלף שקל וצריכה לרשום את זה על שם העובדים. עכשיו, היא צריכה לעשות את זה בשני מהלכים, פעם אחת לרשום כל עובד באמת לתכנית הנכונה את הסכום שמגיע לו, ופעם שניה צריך גם לרשום לו נכון חלק עובד, מעביד ופיצויים. זה החלק שנמצא בזיכוי חשבונות החוסכים. זה לא נעשה ביחד, זה לא נעשה באותה פעולה ולכן עצם העובדה שאתם רואים שהכסף נפרע, משמע, הוא הגיע להשקעות, זה לא אומר שזה יושב על העובדים.

עדויות ממקורות מוסמכים בשבוע שעבר מלמדים שהפרשות שביצעתם בחודשיים הראשונים של השנה, פחות מחצי מהם הגיע לחשבונות של העובדים.

שאלה מהקהל: לא היה זמן לסווג אותם?

בגלל הסיפור של הממשק מעסיקים. כל הסיפור הזה לכאורה, נגיד הפקדתם את הכסף אבל אני אומר לכאורה כי באמת תראו שאתם עשיתם את מה שצריך, הפקדתם את הכסף. וואלה אתם רואים בחשבון שזה ירד, אבל תשימו לב שפה, אם זה נמצא או לא נמצא, מדברים על כך שבערך שלושים אחוז, אולי חמישים אחוז במקומות מסודרים, הגיעו לחשבונות האמיתיים בגלל השינוי הזה של מעסיקים מעל מאה עובדים, תקנות תשלומים וכולי.

כל הסיפור הזה בא בעצם אומרים: אנחנו רוצים לסדר. אבל מה קרה? בעצם כשנפרע בחשבון השקעות. אני כבר לא מדבר על מצב שבו המעביד לא מפקיד. אתם מעסיקים רציניים, מפקידים כל חודש בזמן, הכל בסדר. אבל ברגע שנפרע מחשבון העו"ש ולא הגיע לחשבונות של העובדים, הזכויות של העובדים נפגעו. הזכויות של העובדים נפגעו בכסף שיש להם, בכיסויים הביטוחיים שיש להם ולא פעם ולא פעמיים הגוף המנהל בא למעסיק ואומר: אתה לא מפקיד בזמן, מגיע לנו ריבית פיגורים וכולי וכולי.

הרבה מאד בלאגן בשוק הזה של הפקדות הכסף, שמעתם את המונחים פנדינג ודברים מהסוג הזה, זה אותו כסף שיושב בצד, שילמתם אותו אבל הוא לא יושב על שם העובדים שלכם.

הבלאגן הכי גדול, תיבת הפנדורה הכי גדולה שיש בשוק הזה, ואת הדבר הזה באו לסדר על ידי שניים: פעם אחת אמרו: יש מסלקה פנסיונית, מסלקה פנסיונית תתן מענה להרבה מאד דברים אבל בעצם איזשהו גוף שדרכו אפשר להעביר מה שנקרא את המבנה האחיד או את הממשק מעסיקים ועבר את תקנות תשלומים לקופת גמל שבא ואומר איך מעביד צריך להתנהג. אבל לא רק איך מעביד צריך להתנהג, גם איך הגוף המנהל את המוצר הפנסיוני צריך להתנהג. איזה ממשק צריך להיווצר ובאמת ירדו פה מאד לעומק לקוצו של יוד, בתקנות מוסבר מה בדיוק צריך לעשות.

באים ואומרים איך אפשר לבצע הפקדות, אפשר לבצע הפקדות באחת מהדרכים האלה: כרטיסי אשראי או העברה בנקאית או שובר תשלום או הרשאה או שיק. לא מביאים מזוודה עם כסף, זה כבר עבר מהעולם. כן, חוזרים פה ואומרים תוך כמה זמן צריך לבצע את ההפקדות. וצריך להקפיד, וההפקדות צריכות להיות תוך שבעה ימי עסקים.

לענייננו, יום עסקים זה כל יום שיש בורסה לניירות ערך בתל אביב. יום שישי לא נחשב כיום עסקים, שבת לא, ערבי חג, חגים, אבל חול המועד למשל, סוכות וחול המועד פסח זה ימי עסקים. בסדר? פורים זה לא יום עסקים ותשעה באב זה לא יום עסקים. יום העצמאות ויום הזכרון זה לא ימי עסקים וזהו. אבל תוך שבעה ימי עסקים או חמש עשרה ימים והמוקדם שביניהם. זאת אומרת, יש לוחות זמנים מאד מאד ברורים מתי צריך להפקיד כסף, וברגע שמעסיק ביצע הפקדה, נכון להיום הוא גם צריך להעביר מידע מאד מפורט, אחיד, לגוף המנהל.

שיעשה את זה דרך מי שהוא רוצה אבל בסוף צריך להגיע עם הכסף גם קובץ מידע. קובץ המידע הזה בעתיד, אחרי שהוא יהיה מטוייב, אמור לאפשר לגוף המנהל לקבל את הכסף ולא רק לפרוע את השיק ולקנות עם זה מניות אלא גם לרשום את הזכויות כמו שצריך לטובת העובדים. אז בעתיד יהיה טוב אבל עד אז אנחנו נאכל מרורים.

שאלה מהקהל: יש חובה למעביד לשלם עד תאריך מסוים, אין חובה על חברת הביטוח או (לא ברור) לעשות.

יש. בואו נעשה סדר. יש וקודם כל הגענו לסיפור שהמעביד מפקיד בלוחות זמנים. הוא מפקיד בדרך מסוימת, אחת מחמשת הדרכים והוא מעביר מידע. נכון להיום עצוב לנו, עצוב שהכסף והמידע לא עוברים ביחד. שזה הבעיה המרכזית היום לגופים המוסדיים, זה לא מעניין אתכם אבל לגופים המוסדיים, לגופים המנהלים זה בעיה כי הוא לא מקבל את הכסף יחד עם הקובץ. גם אם שלחתם ביחד. זה לא מגיע מאותו מקום וכולי, ויש עם זה בעיה.

אבל אמורים להעביר מידע, יש קובץ מאד מפורט, צריך להעביר שמה מידע על המעסיק, על המוצר הפנסיוני, על אופן ההפקדה, אם העברנו שיק, העברה בנקאית וכולי כדי שכשאני אקבל את הקובץ אני אדע איפה לחפש אותו אם אני היצרן. כתוב לי בקובץ ששלחת את הכסף באמצעות שיק, אז אני הולך לחפש בערימת השיקים שקיבלתי בדואר שיש שיק כזה בסכום הזה של המעסיק הזה וכולי. אבל אם יהיה כתוב שם שביצעת הפקדה באמצעות העברה בנקאית, אני הולך לחשבון בנק ובודק אם יש לי העברה בנקאית. ובהעברה הבנקאית כתוב מאיזה בנק מאיזה חשבון וכולי. זאת אומרת, כדי לייצר את ההצלבה הזאת בין התנועה הכספית לבין המידע.

אבל לא רק זה, ביצענו הפקדות, מצוין. פתאום יש נוהל ברור שאומר: גם כשמפסיקים ההפקדות צריך לדווח. זאת אומרת, שלחתי והפקדתי עבור 20 עובדים, שניים לא מגיע להם כסף. אין בעיה, האוצר לא בא ואומר: כן, למרות שלא מגיע לו תפקיד לו, אבל תודיע ליצרן. תודיע לגוף המנהל שבגין שני העובדים האלה אתה לא מבצע הפקדה. חייבים להעביר את הדבר הזה כי מפה זה יתגלגל.

יותר מזה, צריך להמשיך בהודעה הזאת על אי ההפקדה עד שקורה אחד משניים: או מסתיימים יחסי עובד-מעביד ואיך הגוף המנהל ידע? הוא יקבל הודעה על זה. הוא יקבל 161 והוא יקבל גם הודעה על זה. ולחילופין, העובד, זוכרים, זכות הבחירה, העובד מנייד כסף. העובד מנייד כסף. איך ידע? היום אם הפקדתם לקרן הפנסיה של הראל והעובד ביקש לעבור למגדל, הראל צריכה להודיע למעסיק אם היו שם הפרשות פיצויים, היא צריכה להודיע את זה למעסיק. זאת אומרת, אתם תדעו שהעובד נייד את הכסף ואתם יודעים לאיפה הוא נייד, הוא אמר לכם לאיפה להתחיל להפקיד, אבל אתם יכולים להפסיק לדווח להראל על זה שאתם לא מפקידים עבור העובד. זה שתי הסיבות היחידות.

שאלה מהקהל: העובד לא חייב להודיע למעביד שהוא נייד כספים?

לא. אין חובה כזאת. היום יש חובה מה שלא היה, מאמצע שנה שעברה יש חובה על הגוף המנהל שניהל את הכסף שיש בו מרכיב פיצויים, להודיע למעביד. זאת אומרת, אם הפקדת כסף בקרן פנסיה כולל מרכיב הפיצויים בהראל, ועובד העביר את הכסף, הראל היתה מחויבת מאז יולי להודיע לך שאותו עובד ביקש להעביר.

שאלה מהקהל: בזמן אמת או (לא ברור)?

לא, בזמן אמת. כאשר גם הסיפור על הפסקת עבודה. אמרנו, פעם אחת היה ניוד אז שמעתי את זה כמעסיק מהיצרן, מהגוף המנהל. אם הסתיימו יחסי עובד ומעביד, אני כמעסיק צריך להודיע לגוף המנהל, לקופת הגמל/קרן הפנסיה/ביטוח המנהלים ואני צריך להודיע את זה בנוסח שנקבע בתקנות.

בתקנות האלה נקבע, תקנות התשלומים, מה שהראיתי בשקף הקודם, בתקנות תשלומים יש נוסח שהמעסיק צריך להעביר לגוף המנהל והוא מתייחס שמה לפרטים של העובד כמובן, אבל לסוגיה אחת משמעותית: האם כספי הפיצויים משוחררים או לא משוחררים.

זה בעצם ההוראה מעבר ל-161, זה לא מייתר את 161, אב כן זו ההודעה הראשונה שהמעסיק צריך להודיע לגוף המנהל: תראה, הסתיימו יחסי עובד-מעביד ותרשום לפניך שאני כמעסיק יותר לא מעביר לך דיווח על אי הפקדות לטובת העובד הזה.

עכשיו, שימו לב שכשהגוף המנהל יקבל את ההודעה מהמעסיק, הצלחת בסוף לעשות את זה, הצלחת בסוף, ודיווחת לגוף המנהל שהעובד סיים יחסי עובד ומעביד, גם המעסיק אמר לגוף המנהל: "גורל הפיצויים הוא שאני משחרר את הפיצויים או לא משחרר".

הגוף המוסדי, הגוף המנהל את קרן הפנסיה צריך תוך שלושים יום להודיע לעובד. קודם כל הוא יודיע לעובד ויאמר: "קיבלתי את ההודעה של המעסיק שהסתיימו ביניכם יחסי עובד-מעביד" לאחר מכן גם הגוף המנהל צריך להסביר לעובד מה גורל הכסף שיש לו, אין הוא יכול לשמור על הכיסויים הביטוחיים, איך הוא צריך להתייחס לפיצויים, מה האפשרויות שיש לו, מה הזכויות שיש לו, איך הוא יכול לשמר אותם. אחד הדברים המאד בולטים שברמה הציבורית באמת זה לא בסדר.

אותם עובדים הפסיקו לעבוד בין עבודה לעבודה לא שמרו על כיסויים ביטוחיים, מתחילים מקום עבודה חדש, צריכים להתחיל להפריש, פתאום אני לקוח חדש. הוא פתאום צריך לחתום על חיתום, פתאום אין לו רצף כיסויים ביטוחיים ואז יש לו תקופת אכשרה וכולי, אמיתי, זה בעיה.

בא בעצם פה האומר באמצעות החקיקה הזאת ואומר לגוף המנהל: תגלה אחריות כלפי העובדים, תסביר להם את המשמעות של ההודעה של המעסיק שהסתיימו יחסי עובד-מעביד. איך העובד יכול לשמור על הזכויות שלו? כאשר מופסקים ההפקדות ולא הודעת, אז קודם כל הגוף המנהל צריך להתריע בפני העובד ובפני המעביד. וזה לא יקרה אז אחרי שלושה חודשים צריך לחזור על המהלך הזה. זאת אומרת, לכאורה, לא צריך פה לחכות שלושה חודשים, לא צריך לחכות חצי שנה. הגוף המנהל צריך מיד חודש לאחר העדר ההפקדות והעדר הודעה להודיע לעובד: "תראה, המעביד לא הפקיד עבורך", "מעביד תראה".

יותר מזה, יש כבר טיוטא נדמה לי של חוזר שגם אומר שהגופים המנהלים צריכים לאסוף את המידע על המעסיקים האלה. השלב הבא זה שהגופים המנהלים יצטרכו לדווח את זה לאוצר. יעבירו לאוצר, ראיתם מה הסמכויות של האוצר פתאום עכשיו כלפי המעסיקים.

שאלה מהקהל: איפה יש את הנוסח שנמצא בתקנות?

בתקנות עצמן. יש פה בשקף שהראיתי את השם של התקנות. כאשר הגוף המנהל קיבל כסף והוא גם קיבל הודעה, קיבל את הקובץ, הוא צריך להתחיל עכשיו לכדרר ולמסור ולתת משובים למעסיק. זה לא כמו שהיה עד תקנות התשלומים, עד תחילת השנה, שלחתם כסף, לא ידעתם אם זה נקלט או לא נקלט, לא קיבלתם שום הודעה מהגוף המנהל, כן קיבלתם, חלקי או לא חלקי.

עכשיו באים ואומרים: שלחתם כסף, שלחתם מידע, אתם צריכים לקבל הודעה, צריכים לקבל משוב. ולא אחד, ובלוחות זמנים שהאוצר הגדיר. זאת אומרת, אלה חובות שחלות על הגוף המנהל שבא ואומר: תוך שלוש שעות אתם צריכים לקבל איזון חוזר ראשוני.

זה אומר, הגוף המנהל, מגדל יבואו ויגידו לך: כן, קיבלתי את הקובץ. המבנה של הקובץ תקין. לא יודע מה יש בו, אבל המבנה, הוא קודם כל המבנה הנדרש. אבל לא רק האיזון החוזר הראשוני, גם תוך חמישה ימים מהמועד שבו שלחתם צריך לקבל איזון חוזר מסכם, זה אומר: אוקי, אני, הגוף המנהל קיבלתי את הקובץ. יש בו מידע כזה וכזה ורשמתי אותו. ומה הספקתי לעשות בחמישה ימים האלה.

עכשיו, אם הגוף לא הספיק לשייך את הכסף לחשבונות של העמיתים ומתחיל פה ויאה דולורוזה, תעשו שיקולים אם העובדים צריכים לדעת על זה או לא, כי הזכויות שלהם עלולות להיפגע. אבל כן צריך להיות תוך חמישה ימים כבר לשייך את הכסף לעובדים.

אם הגיע מידע וכסף, אין שום סיבה לא להספיק לשייך את זה. כאחד שהיה בצד השני אומר לכם: אין שום סיבה. אם מגיע מידע, קובץ הנדרש והכסף, אין שום סיבה לא לשייך את זה בפרק זמן הזה ואחרי חמישה ימים באיזון חוזר מסכם צריך לראות את הרישום זכויות כמו שצריך.

הערה מהקהל: אבל עובדה שמינואר זה לא עובד.

זה לא עובד כי בינתיים מדברים סינית. מדברים סינית. לא כל המעסיקים מעבירים קובץ כמו שצריך, וגם כשהוא בנה כבר קובץ הוא לא יודע איך להעביר את זה. והגוף המנהל לא יודע לקבל את הקובץ. יש חבלי לידה. בואו נלך, והמסלקה קצת היו בה בעיות. כל 15 לחודש או עד ה-15 לחודש מגיע איזון חוזר מסכם חודשי. האיזון השלישי, הפידבק, המשוב השלישי שמגיע מהיצרן בגין אותה הפקדה. תשימו לב כמה פעמים תקבלו דף מהגופים המנהלים.

הערה מהקהל: ועם הדואר.

זה אלקטרוני. לכן גם אל תשלחו שיק בדואר. מגיע איזון שפה בעצם צריך לבוא ולראות כבר הושלמו כל ההפקדות, כל הזכויות נרשמו כמו שצריך על שם כל עובד וכולי וכולי. אבל כן, לפחות בצד שלכם, תוודאו: אחד, ששלחתם קובץ במבנה הנכון. יש מבנה אחיד עכשיו.

שאלה מהקהל: מה זאת אומרת? זה בית התוכנה מוציא.

אז תוודאו רק שהוא עובד ושהוא מפיק כזה קובץ. ושהקובץ מגיע עם שדות כמו שצריך. למה? לא פעם מעגלים פינות. מה זאת אומרת מעגלים פינות? צריך להעביר מידע למשל באיזה יום מעבירים את הכסף. בסדר? התכוונת להעביר היום את הכסף, בקובץ שמגיע ליצרן כתוב התאריך של היום, 20 במרץ. אבל לא יצא לך ושלחת את הכסף בהוראה בנקאית והפקיד התבלבל בבנק וכולי וזה הגיע אחרי יומיים.

בסדר? את יודעת מה כמות התנועות שיש בחשבון קופה של מנורה? עכשיו, את אמרת להם שזה יגיע בעשרים, בעשרים הם לא ראו את התנועה, את הסכום כסף שמשקף את הקובץ. מתחיל להיות בעיות.

אז אני אומר: קודם כל תתייחסו לחלק שלכם. שהקובץ יצא כמו שצריך, שהסכום יתאים. אתם יודעים כמה פעמים הסכום שמופיע בקובץ והסכום שמגיע בהעברה בנקאית הוא לא אותו סכום? ואז מה אתם מצפים שהיצרן, אני הייתי בצד השני, מה אתם מצפים? שככל שיש מספיק כסף אני אפקיד, ולמי שאין אני לא אפקיד? שאני אחלק?

אני אומר, בואו, אם אנחנו נטפל בזה כל אחד בצד שלו מסודר ונקי וכל אחד יקח אחריות על הצד שלו, יש סיכוי שזה יותר יסתדר. אז הסכום צריך להיות מתאים והתאריך צריך להיות מתאים ותזכרו, היינו רגילים להעביר אפילו באמצעות מס"ב מינוסים. נכון? היום אין מינוסים.

הערה מהקהל: אפשר גם.

קובץ נפרד. בואו נמשיך, איזון חוזר מסכם חודשי, עד ה-28 לפברואר אמורים לקבל דו"ח מהגוף המנהל. קובץ מהגוף המנהל. כל ההפקדות של כל השנה שעברה עם כל העובדים וכל המשרדים הפנסיוניים. בסדר?

זה הפעם הרביעית שהמעסיק קיבל מהיצרן פידבק. תשימו לב שאם המעביד לא מעביר כסף בזמן הוא צריך לצרף ריבית פיגורים. וכתוב ריבית פיגורים באיזה שיעורים. וזה חובה שחלה על המעסיק עוד לפני שהגוף המנהל, הגוף המוסדי התחיל לעבוד. ואפשר לבקש כסף, והפקדנו ביתר אבל אין סיפור שבקובץ של ההפקדות דיווחנו על עובד מסוים מינוס כדי שזה יתקזז.

האוצר מכיר בזה שיכול להיות מצב שהפקדנו ביתר, שהפקדנו לעובד שלא מגיע לו. אין בעיה, יצא קובץ נפרד עם הצהרה לגבי העובדה שיש הפקדה ביתר וכולי וכולי, הגוף המנהל צריך לבדוק, לראות, וברגע שהוא אישר את זה, תוך חמישה ימים להעביר את הכסף בחזרה למעסיק. זאת אומרת, הדברים פה צריכים לנוע מהר מאד. יש לוחות זמנים מאד קצובים, קצרים מאד. רק לדבר, שני הצדדים שידברו.

יותר מזה, גם הוגדר בדיוק איזה סכום צריך לעבור. הסכום הנמוך, ההפקדה הנומינאלית או הפקדה בניכוי דמי ניהול בתוספת תשואה. הסכום הנמוך ביותר זה מה שיגיע חזרה למעסיק.

זאת אומרת, יכול להיות פה מצב שהפקדתם ביתר ותקבלו פחות. התכולה, גם היה בזה כמה גרסאות אבל בסוף מינואר או בגין משכורת ינואר היינו אמורים, כל המעסיקים שיש להם מעל מאה עובדים בראשון ליולי, דהיינו, משכורת יוני צריכה להיות למעסיקים שיש להם חמישים עובדים ומעלה ומינואר 2017 כל המעסיקים צריכים לעבוד בשיטה הזאת.

 כן, מאד יכול להיות שלוחות הזמנים האלה טיפה יזוזו לאור מה שקורה בשוק. כן המסלקה צריכה להתמודד עם זה, כן היצרנים צריכים. אבל העבודה הגדולה היא של המעסיקים. כי זה בעצם לטייב את הקובץ, את הממשק מעסיקים.

הממשק מעסיקים, אותו קובץ של העובדים, לאיפה הם מפרישים? איזה שיעורים? בגין איזה שכר? כל הקובץ הזה צריך להיות מטוייב בדיוק כמו שמטוייב קובץ המשכורות.

אתם יודעים בדיוק כל עובד איזה חשבון בנק יש לו, איזה סניף, איזה בנק אתם מעבירים. אני מניח שלרובכם כמעט ולא קורה שמשכורת חוזרת, נכון? העתיד הוא שגם ההפרשות הפנסיוניות יעבדו ככה. אבל עד אז, בגלל ריבוי המוצרים הפנסיוניים, בגלל ריבוי היצרנים, בגלל ריבוי יכולת הבחירה של העובד שהורחבה והורחבה בפועל בעשר שנים האחרונות, יש הרבה צורך בלטייב את הנתונים האלה. אבל בסוף זה יעבוד טוב.

שאלה מהקהל: חברה שיש לה שתי תיקים, איך ה? זה פר חברה?

כן, פר חברה, רגע. לפי מה שאני זוכר זה לפי מספר תיק.

תגובה מהקהל: תיק ניכויים.

תשימו לב שמי שפטור מהתקנות זה מעסיק שיש לו פחות מחמישה עובדים או עד חמישה עובדים, אם הוא מבצע הפקדות באמצעות כרטיס אשראי או הוראת קבע הסכומים שהוא מפריש כל חודש הם שווים והוא פעם אחת העביר לחברה המנהלת והחברה המנהלת אמרה לו: "אני יודעת איך לבצע את הפיצול כל חודש וחודש".

שאלה מהקהל: זה גם וגם וגם?

כן, זה גם וגם וגם. יש לי חמישה עובדים, כל חודש אני מפריש להם עשרה אחוז מעשרת אלפים שקל, שמונה עשרה ושליש אחוז מעשרת אלפים שקל וזה דו"ח הפיצול, והחברה המנהלת תגיד לי "זה בסדר". אני יכול להמשיך ולהפעיל את הוראת הקבע ולא לשלוח קובץ כל חודש.

הערה מהקהל: זה לא חל על עובדים שעתיים.

לא, שעתיים זה כל חודש משהו אחר. זאת אומרת, רק במקרה הזה וזה גם היה תיקון כי במקור זה לא היה. גם מעסיקים של שני עובדים היו חייבים להעביר כל חודש קובץ. זה שינוי שחל בגרסה השניה וזה מה שבפועל.

הערה מהקהל: (לא ברור).

אז זה לא מתאים הדרך הזו. ואז צריך לשלוח קובץ כל חודש.

אני רוצה רגע להתמקד בסיפור של חוב מעסיק לקופות גמל כי בעצם בחוק הגנת השכר, אם אני זוכר נכון מ-1963 כבר רשום שם, סעיף 19א' אומר שהמעסיק צריך להפקיד כסף לקופת גמל ולוחות זמנים וכולי.

ואם הוא לא מפקיד בזמן אז זה יהיה כאילו הוא העלים את שכרו של העובד. אני רוצה לחדד ולהבהיר דווקא את הנקודה השניה. סכום שמעביד חייב לקופת גמל, יראו לעניין זכויות העובד כאילו שולם במועדו. זה אומר שברגע שזליג משלם בזמן, אבל נניח שזליג לאחד העובדים לא שילם, אותו עובד יגיע לגיל הפרישה, קופת הגמל צריכה לראות כאילו זליג הפקיד לו כסף למרות שחסר לו כסף בחשבון.

זה אומר שאם לעובד מגיע לקבל פנסיה כאילו והפקידו לו עד גיל 67, קרן הפנסיה צריכה להמשיך לשלם לו למרות שאין כסף שמה בשביל פנסיה כזאת.

נלך על המקרה הפשוט: הצטרפתי ומגיע לי קרן השתלמות. קרן השתלמות פשוט עשרה אחוז. אני והמעסיק הפקדנו שנתיים כמו שצריך. לאחר מכן, ארבע שנים המעביד הפסיק להפקיד לי לקרן השתלמות. בתום שש שנים אני כעובד זכאי לקבל מקרן ההשתלמות, מהגוף המנהל, כאילו יש לי הפקדות של שש שנים.

זה אומר, תשימו לב, זה מה שנאמר: סכום שמעביד חייב לקופת גמל יראו לעניין זכויות העובד כאילו שולם במועדו. זה אומר שהציבור לא יודע ולכן הוא לא עושה. אבל אם אני, מעביד היה מפקיד לי שנתיים ו-4 שנים לא היה מפקיד, בתום שש שנים מגיע לי למשוך כסף, אני לא מקבל רק את השנתיים שהפקיד לי, אני מבקש על כל השש שנים את הכסף. קופת הגמל חייבת לשלם לי קודם כל. מה עושה הקופה? הקופה צריכה לתבוע את המעסיק.

שאלה מהקהל: ואם המעסיק לא קיים?

אז יש סיפור, ביטוח לאומי וכולי. והשאלה מתי זה היה. נכון, בעיה.

שאלה מהקהל: גם קרן השתלמות?

כן. ולכן שימו לב מה הזכויות של העובדים. ויותר מזה, תבינו למה יש סיכוי מאד גדול שהגופים המנהלים, אחרי שתקנות התשלומים, הממשק האחיד יעבוד, למה יותר ויותר גופים מנהלים יטפלו בזה. כי כבר נאמר שקופת הגמל יכולה, בית משפט כבר אמר: היא יכולה לעשות את זה ולתבוע את המעסיק.

יותר מזה, החובה זה של קופת הגמל כלפי אותו עובד שלא הפקידו לו ארבע שנים בקרן השתלמות, זה החובה של הקופה. היא לא יכולה להשתחרר מהחובה הזו שלה אלא אם בית דין לעבודה שחרר אותה. וגם אז הוא ישחרר אותה, אם, החל מאותו מועד.

זאת אומרת, הקופה היום יש לה אינטרס לאוץ לרוץ לבית דין לעבודה ולהתריע שהמעביד הזה לא מפקיד באופן שוטף כי אחרת החשיפה עליה. אז אם היה הרבה בלאגן בשוק וכולי וכולי, תקנות תשלומים מייצרים את הקרקע הכי פורייה לגוף המנהל לא לקחת על עצמו את הסיכון הזה. אז אל תתפלאו אם פתאום יש לכם עוד שחקן מולכם.

בתי דין לעבודה כבר הכריעו וחייבו קופות גמל, ויותר מזה, בית המשפט כבר הכריע שעם הקופה שלחה למעסיק מכתבים ואמרה לו: "נו נו נו, אתה לא מפקיד". זה לא מספיק. אמרה לו, תלך לבית דין לעבודה, תתבע, תוציא צו, תלך להוצאה לפועל ותשיג את הכסף לטובת העובדים.

שאלה מהקהל: ואם הודעתי שהעובד סיים?

בסדר, סיים, לא מגיע לו. מה זה קשור? זה משהו אחר, זה בסדר.

שאלה מהקהל: מה קורה לו?

הנה מה קורה. דוגמא, מעסיק לא הפריש פנסיה ואז בית הדין לעבודה פסק לטובת העובדת 317,000 שקל. מדובר בסכום שהיה נצבר מאז נכנס צו הפנסיה לתקפו ועד להגעתה לגיל הפרישה. מעסיק לא הפריש לפנסיה וישלם 43,000 שקל.

יותר מזה, עיתון, אתם מכירים את הסיפור הזה? זה ממון, ממון מלפני שבוע, ב-14 למרץ. כמה מטפלים במעסיק שלא מפריש לפנסיה? עובד הלך לבית דין לעבודה ותבע את המעסיק שלו. הביאו לפני בית הדין לעבודה מקרים, מתוך 781 מקרים שבהם מעסיקים לא הפרישו כספים לפנסיה עבור עובדיהם ב-2017, משרד הכלכלה טיפל רק בשני מקרים כמו שצריך. בסדר? כמובן שבית הדין לעבודה, השופט נתן את דעתו ואמר מה הוא חושב על משרד הכלכלה.

ברור לחלוטין שזה לא יכול להמשך כך. רק מה שאני אומר: תקנות התשלומים, הממשק האחיד מייצר קרקע מאד מאד נוחה לגופים המנהלים לפעול בתחום הזה.

שאלה מהקהל: חייבים להודיע למשרד הכלכלה?

למי חובה?

תגובה מהקהל: הגוף המוסדי.

לא לא, הגוף המוסדי צריך להודיע לעובד וצריך להודיע למעביד וללכת לבית דין לעבודה. זה הדרך שבה הוא צריך לעסוק.

שימו לב שהאוצר פתח לפני כמה חודשים מה שקרא "קו הצדק הפנסיוני". קו הצדק הפנסיוני שהוא בעצם כלי לכל תלונה אנונימית של עובד כלפי המעסיק שלו על פגיעה בזכויותיו הפנסיוניות. מלשינון.

בסדר? תשימו לב, אם עד עכשיו עובדים אולי ידעו ואולי לא ידעו להתלונן אצל נציב תלונות הציבור במשרד האוצר וקצב העבודה שם הוא גבוה מאד אבל קצב התלונות הוא הרבה יותר גבוה, מה שעשו פה, זה נתנו אפשרות לכל אחד, בלי להזדהות, להתלונן על איזושהי פגיעה כשהפגיעה פה היא אחת משניים: או בזכות הבחירה, סעיף 20 או בהפרשות בכלל או לא כמו שצריך וקו הצדק זה כבר כלי הרבה יותר זמין לעובד, הרבה יותר יכולת יש היום לעובד לשמור על הזכויות שלו ולהשתמש באגף שוק ההון בנושא הזה.

הערה מהקהל: מה עם ביטוחי מנהלים?

מאז 2008 יותר ויותר מאחדים את סיפור קרן הפנסיה, ביטוח מנהלים וקופת גמל. כאשר בא החוק, ואני מתכוון למה שנקרא "תיקון 3 לחוק קופות גמל". תיקון 3 לחוק קופות גמל בא ואמר: "אין יותר חסכון הוני". דהיינו: קופות גמל שהיו עד 2007 הם סבבה, הם טובות, אבל הם טובות להפקדות שהיו עד אז. מאותו מועד ואילך הם נקראות "קופות גמל לקצבה" או בשם החדש שלהם: "קופת גמל לחסכון".

המוצר השני זה קרן פנסיה והמוצר השלישי זה ביטוח מנהלים.

שלושת המוצרים האלה, הפקדות בטח מאז 2008 נותנים דבר אחד: קצבת זקנה מגיל הפרישה. אז קודם כל ייעוד הכסף אוחד. דבר שני, התקרות שבגינם ניתן להפקיד אוחדו, לא משנה לאיפה אני מפקיד. שלוש, הטבות המס שלי מוחזרות.

אם פעם היינו מקבלים הטבת זיכוי של 25% אם היינו מפקידים לקופת גמל ו-35% לקרן פנסיה, הרי היום שיעורי ההפרשה הם זהים והטבת הזיכוי זהה. וכמובן שהטבת הניכוי זהה.

זאת אומרת, הכל הכל הפך להיות היום מאד ומאד דומה כולל מנגנון דמי הניהול. התקרות רק טיפה שונות. בדמי הניהול (לא ברור) קופת גמל, בטח ביטוחי מנהלים מאז 2010 הם זהים.

שאלה מהקהל: לא, אני מדברת על הקופות הקודמות. בדיוק, ששמה הבעיה הגדולה.

זה בעיה גדולה אז אין לנו זמן להיכנס לזה.  יש הרבה מאד הבדלים בין המוצרים הפנסיוניים אבל זה לא הנושא היום.

שאלה מהקהל: (לא ברור) חברת הביטוח עם ביטוח פנסיוני ישן לגבי החיובים החדשים. מה שפעם היה 5-5-8.

השאלה איפה זה נסגר. אם זה נסגר בפוליסה עצמה, בתנאים של הפוליסה, אז אי אפשר. אי אפשר. כמו שיש לך היום קרנות פנסיה וותיקות שאתה לא יכול לצרף לשמה עובדים חדשים. כמו שיש לך קופות גמל סקטוריאליות חדשות שלא כל אחד יכול להצטרף אליהם.

גם אם את מעסיק סתם הנדסאים וטכנאים ויש לך אוכלוסייה אחרת, טכנאים והנדסאים יכולים לבחור בקופה הזאת, נכון? בקופת הגמל של הנדסאים וטכנאים, ואחרים לא. בסדר? יש עדיין מגבלות.

אבל המגבלות האלה הולכות וקטנות היום. בואו נתקדם טיפה, דיברנו על הסיטואציה של אותו מעסיק כמו רובכם שמפקידים ועושים בדיוק את מה שהחוק ביקש. שלחנו קובץ, נתנו לעובד לבחור והוא לא בחר. ואנחנו רוצים לקיים את חובתנו כמעסיקים ואנחנו מפקידים לו לקרן פנסיה. ואיך אמרת? אני מפקידה, לאיזה קרן פנסיה את מפקידה? כל העובדים אצלך בוחרים?

תשובה מהקהל: לא.

מה את עושה?

תשובה מהקהל: יש ברירת מחדל.

איך בחרת את ברירת מחדל?

תשובה מהקהל: נבחר על ידי החברה.

על ידי מי?

תשובה מהקהל: החברה.

עבר מדור לדור, זקני השבט סיפרו לבניהם ולניניהם ויש היום קרן ברירת מחדל. בא האוצר וחושב שחלק מברירות המחדל האלה לא נעשו לגופו של עניין, לא נעשו לטובת העובד.

ואז בא האוצר ואומר, הוא הוציא ביום ראשון שעבר חוזר, אחרת היינו מסיימים את ההרצאה עכשיו. בא האוצר ואומר: הפקדות מעסיק למוצר פנסיוני כשהעובד לא בחר. מה זאת אומרת העובד לא בחר? הוא לא חתם על מסמכי הצטרפות. אם הוא בחר על מסמכי הצטרפות, כל מה שאני אומר עכשיו הוא לא רלוונטי.

אבל אם יש לכם עובדים שמעבירים להם כסף למה שנקרא "ברירת מחדל", מאד מאד חשוב. כי שוב, משנים את כללי המשחק. באים ואומרים כזה דבר: עובד שלא מילא טופס הצטרפות וחלה חובה על המעסיק כן להפקיד לטובת אותו עובד, והעובד לא ניצל את זכותו לבחור, סעיף 20 בחוק קופות גמל, אוקי, מה היא קרן ברירת המחדל?

ואז בא האוצר ואומר לי יש שני מושגים: לקרן פנסיה חדשה מקיפה יהיה מה שנקרא "קרן ברירת מחדל" מי יקבע אותה? האוצר. ויש אפשרות, קופת גמל לקצבה, תשימו לב: קופת גמל לקצבה זה גם ביטוח מנהלים, גם קרן פנסיה וגם קופת גמל וגם קרן השתלמות יכולות להיות כאלה שהמעסיק בחר כקופת ברירת מחדל.

זאת אומרת, מעסיק יכול להגיד: קרן הפנסיה שלי כברירת מחדל היא זו שהאוצר קבע, אבל הוא יכול לקבוע קופת גמל או קרן פנסיה אחרת וקרן השתלמות ואז זו תהיה "קופת ברירת מחדל".

תשימו לב לשני מונחים: קרן ברירת מחדל וקופת ברירת מחדל. על הראשון, מה זה קרן ברירת מחדל? בא האוצר ואמר: אני, אגף שוק ההון עושה מכרז. הוא פרסם טיוטא השבוע ונותן אפשרות לכל קרנות הפנסיה להשתתף במכרז. אני אבחר שתי קרנות פנסיה ואני אעשה את התהליך הזה כל שלוש שנים. ואני אקח ואבקש מכל קרנות הפנסיה להציע את דמי הניהול למבוטחים חדשים ואני גם אתן עדיפות במכרז לקרנות קטנות ואני אעשה את המכרז הזה ואני אדרג ואני אפרסם ואגיד ששתי קרנות הפנסיה שהם ברירת המחדל הן זו וזו. סתם, בסדר? הפניקס ופסגות, סתם.

ואז אם העובדים שלכם זכאים לקרן פנסיה והם לא חתמו על טפסי הצטרפות לאיזושהי קרן פנסיה, חלה חובה עליכם להפקיד עבורם לקרן פנסיה ברירת מחדל לאחת מהשתיים האלה. וליידע אותם על מה שעשיתם. החובה היא אותו חובה מצו איסור הלבנת הון, חצי שנה, שלושה חודשים, לא קשור. אבל אם אתם צריכים להתחיל להפקיד והעובד לא אמר לכם: תעקבו ותראו מה האוצר מפרסם, זה חדש.

הערה מהקהל: זה במידה ואין לו קופה אחרת.

שוב, רק לעובד שצריך להצטרף לקרן פנסיה ולא חתם על טפסי הצטרפות. ואני כמעסיק צריך להפקיד לו, עד היום הייתי מפקיד לקרן הפנסיה שעברה מדור לדור, היום אני צריך ללכת לקרן פנסיה שהאוצר קבע. אין לה שם כי הגופים שמנהלים קרנות פנסיה, עובד שמפריש היום לקרן פנסיה, תמשיכו להפריש לו לאיפה שהוא רוצה.

עובד שצירפתם אותו לקרן פנסיה, תמשיכו להפקיד לו לאיפה שהוא רוצה. עובד שמחר יתחיל לעבוד ויחתום על מסמכי הצטרפות ויגידו לכם: אני בחרתי בקרן הפנסיה הזו, תעשו את מה שהוא אומר לכם. זה סעיף 20.

אבל אם הייתם רגילים כשעובד לא אמר לכם ואתם צריכים היום, לא היום, עוד שלושה חודשים לבחור לו קרן פנסיה, הבחירה שעשיתם עד היום היא לא רלוונטית. האוצר בא ואומר: קרן פנסיה ברירת המחדל שתהיה לכם זה הקרן שאני, האוצר אבחר. והוא אמר שהוא יבחר.

הוא פנה בשבוע שעבר לכל הגופים שמנהלים קרן הפנסיה: אמר לכם: אתם רוצים להשתתף במכרז, תגישו לי הצעות. הוא מראש בא ואמר: האוצר, תשימו לב, אני בוחר לפי דמי ניהול הכי נמוכים ואני נותן עדיפות בדירוג לקרנות חדשות. לקרנות קטנות יותר.

בסופו של דבר, בספטמבר הוא יפרסם שהחל מאותו מועד, קרנות ברירת המחדל הם אלה ואלה. זאת אומרת, אם עד היום או עד אוגוסט את מפרישה לקרן פנסיה מסוימת לעובדים שלא בוחרים, מספטמבר תצטרכי להפריש לקרן שלהם. אלא אם כן קודם כל תשימו לב שהמכרז של האוצר זה רק לגבי קרנות פנסיה חדשות.

אבל יש עוד הפרשות: לקופת גמל, אולי אתם מפרישים את השניים ושליש לקופת גמל על שם העובד. אולי אתם מפרישים סעיף 47 עד רכיבי שכר לא פנסיוניים. אתם מפרישים על קרנות השתלמות וכולי. ואולי אפשר להשיג גם דמי ניהול אחרים.

בא האוצר ואומר: אין בעיה, מעסיק שרוצה ברירות מחדל על עוד מוצרים פנסיוניים שזה לא קרן פנסיה מקיפה, או הוא חושב שהוא יודע להשיג תנאים יותר טובים, אין בעיה. מעסיק יכול ללכת לעשות, הוא צריך להכריז לא על קרן אלא על קופת ברירת מחדל.

זאת אומרת, זה לא הקופה שמדור לדור עובר מסב לבן לנין וכולי וכולי, אלא הסכם רבים כזה שנבחר על ידי המעסיק. ובחוזר הזה, והחוזר הזה נכנס לתוקף, הוא רק ייכנס בספטמבר.

מה בעצם החוזר הזה בא ואומר: המעסיק יכול לגבי המוצר שגם האוצר בוחר, יכול להחליט על מוצר אחר. על המוצרים האחרים גם הוא יכול להחליט על ברירת מחדל, אין בעיה.

אבל המעסיק צריך לעמוד בתהליך מאד מאד פשוט, הוא צריך לעשות הליך תחרותי, הוא צריך ללכת לעשות הליך תחרותי שיהיה פתוח לכל הקופות שמנהלות לאותו סוג. למשל, קרנות השתלמות.

אם יש לכם סיטואציה שאנשים מגיע להם קרן השתלמות ולא אמרו לכם לאיזה קרן, אין קרן ברירת מחדל. קרן השתלמות האוצר גם לא עושה מכרז. זאת אומרת, או שתאלצי כל עובד להגיד לאיזה קרן השתלמות הוא רוצה, או את רוצה לקבוע קרן ברירת מחדל? אין בעיה, תעשי או המעסיק או ארגון העובדים הליך תחרותי לכל קרנות ההשתלמות שפתוחות לקהל הרחב, יותר מזה, בהסכם שייחתם עם קופת ברירת המחדל ההסכם צריך להיות עד חמש שנים. יותר מזה, האוצר בחוזר גם אמר איזה קריטריונים יש למכרז. שלושה קריטריונים הוא בא ואמר. זאת אומרת, אם מחר תחליטי, לינה מחר תחליטי שאת רוצה קרן השתלמות ברירת מחדל שלעובד.

תגובה מהקהל: יש לי.

לא, אין לך. את חושבת שיש לך.

תגובה מהקהל: עד ספטמבר יש לי.

לינה רוצה שתהיה קרן השתלמות ברירת מחדל כי היא לא סומכת שכל עובד יבוא. אם כל עובד יבוא יגיד לה לאיפה היא תפריש, היא תעשה את זה. אבל יש גם מצבים שעובדים לא אומרים והיא צריכה להתחיל להפריש להם לקרן השתלמות לפי הסכם העבודה. היא צריכה לעשות את המכרז הזה, תהליך תחרותי.

אבל היא תעשה הליך תחרותי, אחד, היא תפנה לכל קרנות ההשתלמות. שניים, היא תעשה אתם הסכם שדמי הניהול שהיא משיגה הם יהיו לתקופה מסוימת אבל לא יותר מחמש שנים. והמכרז יתבסס על שלושה קריטריונים, זה האוצר קבע. והוא קבע ואמר שלינה צריכה להסתכל על מדד השירות של כל קרנות ההשתלמות והאוצר עושה סקר שירות והוא מפרסם את זה באמת האינטרנט.

צריך לקחת את המדד שירות, את התשואה של קרן ההשתלמות במסלול ברירת המחדל שלה ודמי הניהול שהם מציעים ללקוחות, לעובדים. אבל לא רק שאלה שלושת הקריטריונים. בא האוצר ואמר שבציון הסופי שכל אחד מכם יתן לקרן השתלמות שהציעה הצעה במכרז, הקריטריון של דמי הניהול יהיה בעל משקל של לפחות חמישים אחוז. זאת אומרת: שלושה קריטריונים, הליך תחרותי, המשקל של קריטריון אחד צריך להיות לפחות חמישים אחוז. לינה, לכי תעשי מכרז ותביאי הצעה. וזאת תהיה קרן ברירת המחדל.

שאלה מהקהל: האוצר לא אמר שהוא לוקח הכל תחת פקודתו והוא עושה קופת גמל אחת, קרן השתלמות אחת ופשוט מאד לנהל את זה בעצמו. לא עשיתם כלום. אנחנו גם צריכים להיות עורכי דין בדרך הזאת.

יותר מזה, אני לא הצגתי את עצמי, אני לא נציג האוצר פה. תשימו לב שכתוב ברחל בתך הקטנה בחוזר שהקרן, הקופה שתזכה בדירוג הגבוה ביותר, זאת הקופה הזוכה שהיא תהיה ברירת מחדל.

זאת אומרת, אין פה אפשרות לשיקולים אחרים, אין פה סיפור שאוקי, חברת הביטוח הזאת גם תעשה לנו ככה וככה. אבל לא רק זה, היא באה ואומרת: איזה קופה לא יכולה להיות קופת ברירת המחדל? קופה שמנוהלת על ידי הגוף שמעניק שירותי תפעול או שירותי בקרה למעסיק.

 

סתם, היפותטית. לינה, יש לכם מנהל הסדר? לא משנה, נניח מפתח סיימון הוא מנהל ההסדר של לינה, מפתח סיימון למי שלא יודע, בבעלות מגדל. זאת אומרת, מגדל לא יכולים להיות קופת ברירת המחדל בעסק. אלא אם כן הם יציעו את דמי הניהול הכי נמוכים. דהיינו, המשקל של הקריטריון של דמי הניהול יהיה מאה אחוז. וצד קשור לא מעניק למעסיק טובת הנאה. זאת אומרת, אם מגדל עושים אתכם איזה שיתוף פעולה ונותן למעסיק איזה שהם הטבות כאלה ואחרות. למשל, מממן את האובדן כושר עבודה. לא יכול להיות שהקרן השתלמות של מגדל היא תהיה קרן ברירת המחדל, בבחירה, בהליך התחרותי שעשיתם. מורכב.

שאלה מהקהל: יש אפשרות אכיפה לדבר כזה?

אפשר לאכוף בקלות. אני מוכן ברגע שזה נכנס לתוקף אני מוכן לחתום הסכם בלעדי עם האוצר ולאכוף את זה ולעסוק רק בזה. יש לי עבודה עד שאני אעצום את העיניים.

שאלה מהקהל: מעסיק קטן, לא מעסיק של אלף עובדים, איך הוא יעשה את הדברים האלה?

יוסי, מעסיק קטן מכיר את כל העובדים. הוא יכול לבקש מכל עובד בדיוק את הבחירות שלו, נכון? ואז אתה לא צריך לקבוע ברירת מחדל כי העובד, כל עובד יכול להגיד לך מה חשבון הבנק למשכורת, מה קרן הפנסיה ומה קרן ההשתלמות אם מגיע לו.

שאלה מהקהל: אבל יש עובד שהוא לא בחר ואני צריך להתאים לו.

לא, אז תאלץ אותו לבחור. אתה מכיר אותו, אתה מסתכל לו בלבן של העיניים. תגיד לו: לך תבחר. אני חייב שתבחר. כמו שהוא חייב לתת לך את המספר חשבון בנק שלו. תגיד לו: לך לבנק, תחפש את היועץ פנסיוני בבנק, תתייעץ איתו, תבוא תגיד לי מה אתה רוצה.

להפך, דווקא מעסיקים קטנים שמכיר החשב או הבעלים מכיר את כל העובדים, יכול להתמודד עם זה כי הוא לא צריך ברירת מחדל. הבעיה הגדולה, כשיש לך הרבה עובדים וגם כשהם מפוזרים ומתחלפים, אז יש לך בעיה.

שאלה מהקהל: מה עושים לגבי הפקדות שהיו בעבר, אני הבנתי שיש מקרים שהכסף לא מגיע לחשבון העובד, איפה אחריות המעסיק? אני שואל כי אני עיקר הבעיה (לא ברור).

תראה, הסוגיות האלה, איפה האחריות של הגוף המנהל ואיפה של המעסיק, אני לא מכיר שהוכרעו בבית משפט. מה זאת אומרת? היו מקרים שבהם המעביד לא הפקיד. היה ברור שחור לבן וכולי.

שאלה מהקהל: אני מדבר על מעסיק שהעביר כספים, (לא ברור) חשבון הבנק, ולפני זה היה חברת השיק נכתב לפקודת אליהו ואיילון פרעו את השיק הזה. איפה אחריות המעסיק?

אני אגיד לך יותר מזה, יכול להיות מצב גם שאליהו יפרעו את השיק וזה לא יגיע לחשבונות של העובדים.

שאלה מהקהל: אז איפה אחריות המעסיק פה?

לכן נבנה היום המנגנון.

שאלה מקהל: לא, אני אומר בעבר, איפה המעסיק?

מאד בעייתי. ובסוף העובד שנפגע, כי מי שייפגע פה זה רק העובד. העובד ילך לבית דין לעבודה, הוא יגיש תביעה גם נגד הקופה וגם נגד המעסיק וכנראה שבית המשפט יפיל על שניהם אלא אם כן המעסיק מאד קטן והוא לא יכול לספוג את זה.

שאלה מהקהל: סליחה, בקשר אחר. מה קורה כשהמעביד הפריש במקום 7.5%, 2.5%?

מה קורה? הוא לא הפקיד כמו שצריך. הוא הפר את ההסכם בינו לבין העובד.

שאלה מהקהל: ואם עברו שש שנים, כמה העובד מקבל?

השאלה בהסכם מול הקרן השתלמות מה כתוב. מה כתוב בהסכם המשולש. יש הסכם עובד, מעביד והקרן. אם הקרן היתה צריכה לקבל את ההפרשות האלה וכולי, השאלה אם היה לה את המידע לבוא ולהגיד: אני בחוסר. צריך לבקש את הטופס הסכם עם המעסיק. לא רק, יש קובץ בתקנות, המבנה. יש היום תוכנות שכר שמוציאות את זה, יש היום חברות תפעול ויש את המסלקה. מה העניין? העניין הוא לא להפיק בפעם הראשונה. כי תפיקי, אין בעיה, כנראה היום יש לך הרבה כלים. השאלה אם יש לך אמצעים היום לנהל את המשובים מול היצרן.

שאלה מהקהל: אז זה בדיוק השאלה שלי, מה אני עושה? איך אני?

כי לכאורה מתוכנת השכר יפיקו לך את הקובץ וישלחו למסלקה, המסלקה עושה מהלך מצוין, היא מפצלת לכל היצרנים, שזה מצוין. כי את לא צריכה לדעת לכל יצרן איפה לשלוח, שזה פנטסטי. מה קורה אבל כשיש לך חמישה יצרנים? ואז את עלולה לקבל פידבקים מחמישה יצרנים. עכשיו, אם הפידבק הוא טוב, אחרי שלוש שעות, חמישה ימים והכל, אז בסדר. אבל אם מתחילים להיות פינג-פונג, איך את מתכתבת איתו?

שאלה מהקהל: זה מה שאני שואלת, איך עושים את זה?

אני לא חושב, אני חושב שדרך המסלקה.

שאלה מהקהל: אז תכנת השכר צריכה לשלם עוד (לא ברור) הוא ישלם בנוסף בשביל שהוא יעשה את הניהול.

אני לא יודע, אתם שואלים אותי האם תוכנת השכר תגבה עוד כסף, תשאלו את עמי, אני לא מוכר תוכנות שכר.