הרצאות בנושא  מס הכנסה

היערכות לביקורות ניכויים : רמי אריה - 14/12/15

חזור לרשימת הרצאות בנושא מס הכנסה

היערכות לביקורות ניכויים

רמי אריה - 14/12/15

בוקר טוב חברים. אנחנו נדבר על התמודדות עם ביקורות ניכויים של מס הכנסה וביטוח לאומי. אני אנסה ככה להעביר לאנשים בידיעה שלא כולם פה מייצגים בפועל וחלק גדול מכם פה הם חשבי שכר ופחות מייצגים במשרדי המס. בכל זאת קצת היכרות עם מה שקורה במשרדי המס, מהם שלבי השומה.

שתדעו גם אתם כשבאים אליהם ומתקשרים אליכם מבקרים ממס הכנסה או מבקרי ביטוח לאומי ורוצים לבוא לביקורת מה הזכויות שלכם, מה השלבים של הביקורת, איך מתמודדים בשיתוף פעולה עם האיש שמייצג אתכם בפועל.

אם זה רואה החשבון או יועץ המס של החברה. נדבר על הקשרים, היחסים ההדדיים שקיימים בין שומות ניכויים לבין שומות הכנסות. מה הקשר, האם כיבודים יכול להיות רק במישור של שומות ביקורת ניכויים: כיבודים, ביגוד, שווי רכב, האם הוא יכול להיות נדון גם במסגרת שומות הכנסות.

כלומר, עד איפה אנחנו יושבים מול שומות ביקורת ניכויים וסוגרים איתם דברים וזה סוגר לנו גם את השומות כשומות סופיות מבחינת שומות הכנסות. אז צריך לראות את היחסים ביניהם ואני יכול להגיד מראש שהם מאד לא ברורים.

הם אמורים להיות ברורים אבל בפועל בשטח הם לא ברורים. ועוד יחסים כמובן המאד מעניינים מבחינתנו בניכויים זה היחסים בין מס הכנסה לביטוח לאומי. עד כמה הכלל לפחות לכאורה ששומת מס הכנסה מחייבת תמיד את ביטוח לאומי היא נכונה, או אני אתן מקרה אפילו מימים אלה שאני מטפל באיזשהו תיק בנושא של שווי רכב שהתחילה כבר ביקורת של מס הכנסה, יצאה שומה לפי מיטב השפיטה, הכניסו אותי לתמונה בשלב ההשגה ופתאום מקבלים הודעה מביטוח לאומי שהם מגיעים לביקורת.

עכשיו השאלה היא האם יש לי איזושהי זכות לבוא למוסד לביטוח לאומי ולהגיד לו: "תשמע, תמתין עד שאני אגמור את השומה שלי במס הכנסה". דרך אגב, אני ביקשתי ממנו להמתין בשלב הראשון אז הוא עונה לי הבחור מביטוח לאומי: "אבל כבר יצאה השומה ממס הכנסה".

למה יצאה שומה? כי כבר יצאה שומה ראשונה ממס הכנסה, אנחנו כרגע בדיון בהשגה, מבחינתנו יצאה שומה. שומה לפי מיטב השפיטה. ואז אני מסביר לו, אבל אני הגשתי השגה על השומה וכשאתה מגיש השגה על השומה אז השומה עצמה מעוכבת ובעצם כרגע לא קיימת עד שלא ייגמר הדיון בהשגה. ומכיוון שיש רלוונטיות לתוצאות של הדיון בהשגה לעניין השומה שלך של ביטוח לאומי אז נא תמתין שאני אגמור את הדיון בהשגה במס הכנסה כדי לעשות את השומה בביטוח לאומי שלך.

טוב, אחרי תכתובת האמת לא ממושכת שלושה- ארבעה מיילים, הבחור מביטוח לאומי באמת היה נחמד. אמר: "אוקי, מתי הדיון שלך בהשגה?" אמרתי לו: "אין בעיה, הדיון שלי בהשגה נדמה לי בשבוע הבא בנובמבר", אמרתי לו שאני גם לא מאמין שזה ייגמר בדיון ראשון. הוא אומר לי: אתה יודע מה? אני רושם לעצמי תזכורת.

בוא נדחה כרגע את הביקורת שלנו ל-1.2.2016 אתה תיידע אותי עד אז מה קורה. כלומר, אפשר להגיע להבנות כדי לא ליצור מצב שבאים אליכם בו זמנית ואני מניח שלחלק מהאנשים פה זה כבר קרה, גם מס הכנסה וגם ביטוח לאומי לביקורת. ואיך אומרים? כל זה בדרך כלל קורה מתי? בשמיני או בתשיעי לחודש.

אם כבר אז כבר, שיהיה נחמד עד הסוף. כשצריך להוציא את המשכורות ואת הניכויים, או עד ה-15. אז בכל זאת איך לווסת את הדברים? ועל זה נאמר: לשון רכה תשבר גרם. זאת אומרת, כל מי שחושב שהוא יפעל באגרסיביות ולפעמים אני רואה מכתבים עימותים וכן הלאה.

אני לא דוגל בדרך הזאת למרות שאני ידוע לא בדיוק כאדם מאד עדין אולי במאמרים שלי, לפעמים אני כן אגרסיבי במאמרים שלי. אבל ביחסים הישירים מול אנשי מס הכנסה, אני דוגל בשיטה של שבירת הקרח.

כלומר, להתייחס לצד השני כצד שהוא פרטנר, אנשים היום הם רובם בצד השני של מס הכנסה רואי חשבון, חלקם הגדול משפטנים, אנשים שבהחלט מבינים עניין. יש עם מי לדבר וצריך לדבר איתם בגובה העיניים. כמובן שאין אדם אחד שווה לאדם אחר, אין מפקח אחד שווה למפקח אחר, אבל גם אצלנו זה אותו דבר בינינו לבין עצמנו. אז צריך בלשון טובה לדבר איתם.

בסוף, עד כמה שנספיק בסוף ההרצאה, נדבר גם על מה הזכויות שלכם בביקורות בעסק מבחינת תפיסת שיקים, מבחינת קבלת מתן מסמכים, עד כמה יש לכם חובת סודיות, עד כמה יש לכם גם אחריות כנושאי משרה, רוב האנשים פה הם נושאי משרה.

הם מנהלי כספים, חשבי שכר, זה נושאי משרה. זה נושאי משרה. יש לכם אחריות על מה שאתם עושים, אתם לא בדיוק אנשים זוטרים במערכת. איזה נהג הובלות שאין לו שום מושג בכספים. להפך, לכם יש אחריות.

אתם בדיוק יודעים מה קורה ואתם לא יכולים להתעלם מהאחריות הזאת. אז שהאחריות הזאת תעמוד בראשכם וגם לטובת בעל העסק והעסק עצמו והחברה שלא תקבל מחר שומות מטורפות כי מישהו שם הזניח ושם את הקרטון של המסמכים של שנת 2012 במרתף ובדיוק אתמול המרתף הזה הוצף על ידי הגשם.

ואני מניח שכמה כאלה קרו אתמול בכפר סבא ורעננה. אז אני בכוונה מדבר על דברים מהיום ואתמול. אני בטוח שזה קרה. שכמה קלסרים טובים של הנהלת חשבונות לא ניתן כבר לזהות אותם מלפני 3 שנים ו-4 שנים. אחריות שלכם. בכל אופן, כמי שאחראים על הקטע של הניכויים, אולי לא על הקטע של המחסן והמגלזה, זה לבד, איפה הקרטונים האלה נמצאים? אז תחזרו מחר בבוקר או היום, מחר בבוקר לחברות ולעסקים שבהם אתם עובדים או למשרדי הנהלת חשבונות ותתריעו גם באזני הלקוחות שאתם עובדים מולם ותעשו איזה וידוא, איפה החומרים שלהם נמצאים.

ולא שאחר כך יבואו ביקורת ניכויים או יבואו ביקורת מס הכנסה או ביקורת ביטוח לאומי, מוציאים את המסמכים, המסמכים הופכים להיות לא קריאים. במקרה הטוב זה הצפה של מים, במקרה הרע זה כל מיני חרקים שהולכים עליהם וכבר אכלו אותם ממזמן את המסמכים האלו. ואני מדבר על דברים שהם נראים הכי פשוטים והכי טריוויאליים אבל אחר כך חוטפים שומות לפי מיטב השפיטה.

וקשה מאד להתגונן בפניהם. אז מה ש, הדברים עד כאן. עכשיו, מה זה שומה? הזכרתי את המילה שומה. בעצם מי עושה את השומה? דרך אגב, יש וויכוח לא פטור בנושא הזה, האם אנחנו עושים את השומה או מי שעושה את השומה זה מס הכנסה? אני אגיד כרגע מס הכנסה אבל אני מתכוון גם לביטוח לאומי זה פחות או יותר אותו דבר. מי עושה את השומה? מה זה שומה? בעצם השומה היא התחשיב שממנו נגזר המס שצריך לשלם.

כל פעם שאתם עושים תלוש משכורת, כשאתם עושים טופס 126, 856, אתם בעצם עושים שומה. אתם עושים שומה שאנחנו קוראים לה בשפה שלנו "שומה עצמית". שומה שלי, אני עושה שומה. השומה שאתם עושים היא שומה חשובה משום שהיא השומה שהיא הבסיס בעצם לדיווח שלכם לתשלום המס, היא הבסיס לשאלה האם היא נכונה או לא נכונה והיא הבסיס לתשובה גם לשאלה שאם היא לא תיבדק היא הופכת להיות סופית.

אבל היא גם יכולה להיות שומה שנגועה בדברים לא נכונים. עד כמה הדברים הלא נכונים האלה הם רק במישור אזרחי של פרשנויות או במישור שהוא פלילי? יכול להיות גם וגם. לכם יש אחריות, אתם עושים שומה ואם משהו בשומה לא נכון כי אמרו לכם: "בואו תפצלו את התלוש משכורת הזה לשני אנשים", דברים שנתקלתי בהם בעבר, בואו עזבו אותה, הוא לא הביא אישור של הניכוי במקור, הוא באמת, הוא ספק מאד חשוב, צריך לשלם לו.

אי אפשר לא לשלם לו כרגע, נבדוק, נקבל את זה אחר כך. לא יודע, או דברים מהסוג הזה. במחשב מופיע ככה והוא כבר אומר שיש לו את האישור, ישלח לכם בפקס, ראיתי גם אישורים מזויפים. עד כמה אפשר להימנע או לא להימנע, אני לא רוצה להפחיד סתם. אי אפשר להיות אבסולוטית בסדר.

אז אפשר לעשות את המאמצים עד כמה שאפשר שהדברים יהיו בסדר. בכל אופן, אתם עורכים שומה והיא שומה עצמית. למס הכנסה יש סמכות, אנחנו מדברים על שומות ניכויים, אני ממוקד כל ההרצאה שלי רק לגבי שומות ניכויים.

אז יש לנו את הסעיפים כאן ולגבי מה ניתן לעשות בעצם שומות ניכויים. כשבא לכם מבקר ניכויים של מס הכנסה, אלה גבולות הגזרה שלו. כל מה שמעבר למה שכתוב כאן זה כבר מפקחי מס הכנסה לשומת הכנסות.

אוקי? אלה גבולות הגזרה. חובה כללית בניכוי במקור, כל מי שחייבים לנכות במקור, סליחה, כל מי שחייב לניכוי במקור נתון למהות שומת ניכויים. וחייב ניכוי במקור במובן הכי רחב של המילה. ניכוי במקור משכר, ניכוי במקור מקבלני משנה, משירותים ונכסים, משכר סופרים, משכר אמנים, ניכוי מריבית מס במקור, דיבידנד, דיבידנד שולם דיבידנד לבעל השליטה.

חברים, גם זה ניכוי במקור לכל דבר. הגם זה דורש דיווח גם זה דורש 856 לכל דבר. ניכוי מהכנסות עבודה, הימורים בעלי שליטה, ניכוי במקור מתושב חוץ, כל סוגי המשלמים למישהו בחו"ל, עקרונית חייבים לגשת לפקיד השומה לקבל אישור כמה מס צריך לנכות ממנו, אחרת המס בדרך כלל המקובל הוא 25%. עכשיו, מי שאוכף בדרך כלל את התשלומים לתושבי חוץ זה הבנקים.

הבנקים לא יעבירו את התשלום לחו"ל בלי שתביא להם אישור ניכוי במקור. מתי זה חייב בניכוי במקור? האם כל תשלום לתושב חוץ חייבים בניכוי במקור? אם אני משלם לי לספק בחו"ל, אני צריך לנכות לו במקור? התשובה היא לא.

למה לא? כי בעצם באה השאלה, סעיף 170 אומר: "חובת הניכוי במקור קיימת כאשר ההכנסה בידי תושב החוץ חייבת במס בישראל". אבל ליד זה באות תקנות הניכויים במקור. כלומר, אני יודע שאני משלם למישהו בחו"ל שעשה את העבודה בחו"ל והוא לא חייב במס בישראל ולכן לא צריך לנכות לו מס במקור. עדיין, במיוחד הבנקים יאלצו אתכם וגם אתם תצטרכו לעשות את זה. ללכת לפקיד השומה, לקבל אישור על פטור מניכוי במקור. והרבה פעמים יש מחלוקות בנושא הזה. מקדמות בשל הוצאות עודפות, כולם מכירים. מחשבים את ההוצאות העודפות תוך כדי השנה, עדיין נוהגים לעשות את זה? כן? אתם עושים חישובים חודשיים של מה אומדן ההוצאות העודפות ומשלמי מקדמות הוצאות עודפות או שכבר לא משנה, זה נבלע בתוך הפנקס מקדמות?

תשובה מהקהל: עושים הערכה.

מגיעים לדצמבר ועושים הערכה, אה, כשמגיעים לדצמבר רק עושים את ההערכה? אם מגיעים לדצמבר וכבר עושים בדיקה של כל מה שעושים כל השנה זה בסדר. אבל אם אתה משלם רק פעם אחת בדצמבר תזכה לקבל שומות הפרשי הצמדה וריבית למרות שהיום הפרשי ההצמדה לא משמעותיים אז זה פחות נורא.

אתה עקרונית צריך לעשות את זה כל חודש בחודשו. אפשר בחודשים הראשונים להחזיר לפי אומדן שנה קודמת מקדמות. דרך אגב, נושא של ההוצאות העודפות, מה זה בדיוק הוצאות עודפות? במה אני מחריג אותם? במה הם שונות מניכויים במקור?

תשובה מהקהל: הם לא מוכרות.

הוצאות לא מוכרות? אם אני נותן קצבת ביגוד לעובדים, סליחה, אני נותן תווי שי לחגים לעובדים, זה הוצאות עודפות? לא. זה מה? זה שווי מתנה. אוקי, זה שווי מתנה. אז מה נכנס לי להוצאות עודפות? כיבודים באופן הכללי. למה? למה כיבודים ייכנסו לי להוצאות עודפות? כי אני לא יכול לייחס את זה לעובד ספציפי, בדיוק.

זאת אומרת ההבחנה היא כזאת: כל הוצאה שאני משלם שהיא חייבת בניכוי במקור או ספק הוצאה מוכרת או לא מוכרת ואני לא יכול לייחס אותה לעובד ספציפי אזי היא תחשב הוצאות עודפות.

כי אני ראיתי ששמים בהוצאות העודפות אפילו למשל תיאום רכב. למה, אמרו במקום שווי רכב נעשה תיאום רכב. זה לא עובד. או תיאום מתנות, לא עשינו שווי מתנות מלא בוא נעשה. אני בכוונה אומר, אנשים פה בוודאי לא טועים בזה, אבל אולי יש אחד שניים שלא שם לב לנושא הזה. כי אני ראיתי את הדברים האלה אז אני חייב להגיד אותם.

חוק מעסיקים כבר פסה אז אין לנו בעיה, חוק מעסיק בחירות לא מעניין. היטל על עובדים זרים. תראו, עוד רשום פה 10% 2003, זה כבר היסטורי. עוד מעט זה יהיה 30%. אני לא יודע, כרגע זה הרי נע 10%-15-20% תלוי בענף העבודה שבו מעסיקים עובדים זרים. אם אני כבר נוגע בנושא העובדים הזרים לפחות מבחינת התפתחות הפסיקה האחרונה יש כאלה שמעסיקים פה עובדים זרים? מן הסתם. או מטפלים בלקוחות עם עובדים זרים? הבעיה עם העובדים זרים מתחלקת לשני חלקים, בעיה מיסויית.

יש להם בעיות אחרות, אני מדבר, מתחלקת לשני חלקים, האם הם חייבים בתשלום היטל והאם מגיע להם נקודות זיכוי לפחות עד 31 לדצמבר 2013. נכון? עד 1.1.14. שבו כבר נאמר במפורש שלא מגיע להם נקודות זיכוי. שתי נקודות אנחנו מדברים. עד סוף 2013 האם מגיע להם נקודות זיכוי? האם הם חייבים בהיטל עובדים זרים. פסק דין רצון, בית המשפט העליון בצורה מאד ברורה לגבי היטל עובדים זרים אומר: הם חייבים בהיטל עובדים זרים כי הצדדים לא הצליחו להוכיח את טענתם שהם תושבי ישראל.

כלומר, בעצם פסק הדין בעליון ברצון בא וחוזר על כל הפסקי דין המחוזיים שבאו גם בעניין מלונות ישרוטל וגם בעניין רצון וגם בעניין ארזים במחוזי באר שבע, שרשרת של פסקי דין שנקבעו שבכל הפסקי דין האלו נאמר שיכול להיות, קיימת אפשרות תיאורטית שהועבדים זרים האלו הם עובדים זרים שהם תושבי ישראל ולכן הם לא עובדים זרים, הם לא זרים.

ועכשיו בית המשפט העליון אומר את זה בהמשך לפסק דין רצון במחוזי, לא חייב שזה יהיה לפי פקודת מס הכנסה אבל הוא עדיין משאיר שזה יכול להיות. הוא רק אומר שבשום מקום לא הוכח לגבי אותם עובדים זרים ואותם מעבידים שהגיעו לפתחו של בית המשפט, אני יכול להגיד כמעט, לא כמעט, בכל המקרים שבהם טיפלתי כמעט ללא יוצא מן הכלל, לא דאגו המעבידים לוודא בזמן אמת שהעובדים הם תושבי ישראל.

מה זה תושבי ישראל? מתחלק לחזקות ולהוכחת המהות. החזקות זה מספר הימים, הם שוהים בישראל יותר מ-183 ימים ולכן ההנחה בחזקה שהם תושבי ישראל. אבל המבחן המהותי הוא מבחן מרכז חיים. בית המשפט בא ואומר: כשאני מסתכל על כל העובדים הזרים, אריתראים וכן הלאה, אני לא רואה שבמבחן מרכז החיים הם אכן הפכו להיות תושבי ישראל. הם לא משתקעים בישראל, הם לא קונים דירות בישראל כי לגור בהם.

הם לא שוכרים אפילו דירות בצורה ישירה אלא תראו, לא שוכרים דירות. יכול להיות שעובד מסוים שאתם מעסיקים אותו אריתראי התחתן, מחזיק ילדים ושוכר דירה לחמש שנים אז כבר אנחנו נמצאים במשהו אחר, בכיוון אחר. אבל לפחות לגבי אותם מקרים שהגיעו לבית המשפט לא הוכח שמרכז החיים שלהם אכן נמצא בישראל.

ואם מרכז החיים שלהם לא נמצא בישראל אז לא ניתן להגיד שהם לא עובדים זרים. ובית המשפט השאיר את הפתח אבל כאן זה חובתו של המעביד, שלכם. אם אתם מנסים לסבור או לטעון שהעובדים הזרים בעצם הם כבר תושבי ישראל, דבר שהוא בהחלט אפשרי. כי אם ניקח את החלק השני של המטבע, אם ישראל, אדם תושב חוץ מגיע לישראל, בוא נדבר אפילו על עולה חדש, לא עולה חדש, נקרא לזה אדם שהגיע עכשיו מארצות חוץ ולא נרשם כעולה חדש ויושב בישראל כבר 10-15 שנה ומשתכר הכנסות.

הרי מס הכנסה יבוא אליו ויגיד לו: "אדוני, אתה תושב ישראל". מה זה משנה אם אתה עולה חדש או לא עולה חדש? אם נרשמת או לא נרשמת? זה בכלל לא רלוונטי. אותו דבר אפשר להגיד גם לגבי העובדים הזרים. אבל צריך להראות ובזמן אמת, בזמן ביצוע העבודה שהם הפכו להיות תושבי ישראל בפועל מבחינת מרכז החיים שלהם. ממש השתקעו בישראל. וזה מעלה את הבעיה הנוספת שמשום מה המעבידים ברובם בכל הפסקי דין מעדיפים להתעלם ממנו.

אם אתה טוען שהוא תושב ישראל לעניין פקודת מס הכנסה? אז מה עם ביטוח לאומי חברים? למה אתה משלם עליהם ביטוח לאומי כעובדים זרים? כי זה נוח לא לשלם את הכמה, את ה-17% בגילום, נגיד שמשלמים גם את הביטוח לאומי עובד וגם את המעביד ואתה משלם רק, כמה זה ביטוח לאומי על עובדים זרים? אחוז וחצי? משהו כזה? אחוז וחצי. אז אתה לא יכול לבוא ולטעון.

אפשר לטעון תיאורטית אבל בואו, נהיה מעשיים רגע אחד, שלעניין מס הכנסה הוא תושב ישראל אבל לעניין ביטוח לאומי הוא לא תושב ישראל. אפשר לטעון את זה, טענה, לא יודע כמה היא תחזיק מים.

אז לגבי היטל עובדים זרים, אם לא יוכח בצורה ברורה שהעובדים האלה השתקעו בישראל, הקימו משפחה בישראל, משתקעים בישראל, גרים באופן קבוע בישראל, משתלבים עם הקהילה בישראל ולא חייב להיות בקהילה הדתית אבל יכול להיות הקהילה במתנ"ס, מכון כושר וכן הלאה. ולא נמצאים רק בינם לבין עצמם.

לעומת זאת לגבי נושא נקודות הזיכוי, לפחות עד סוף 2013, עד 1.1.2014 החוק תוקן, אני משוכנע מבחינה פרשנית שהגיע לעובדים נקרא לזה האריתראים, הגיע להם, או הפליטים או הסודאנים או אלה שלא נרשמו עדיין כפליטים, הגיע להם נקודות זיכוי משום שהתקנות שמאפשרות נקודות זיכוי לתושבי חוץ דורשות שהייה כדין והעסקה כדין.

השהייה שלהם היתה כדין גם אם היא היתה קצובה כל פעם לחצי שנה ומתחדש, וההעסקה שלהם היתה כדין למרות שזה לא נאמר ככה באישור של משרד הפנים, הרי אסור להם לעבוד לכאורה לפי האישור משרד הפנים, אבל היא היתה כדין לפי הוראת בג"ץ.

בג"ץ קו לעובד זה השם של הבג"ץ. כלומר, דין הוא במובן הרחב של המילה, הוא חוק תקנות אבל בוודאי ובוודאי גם הוראות פסיקה שמפרשות את החוק ואת התקנות. אוקי? לכן העסקה והשהייה שלהם היתה כדין ולכן מי שמקבל שומות לעניין נקודות זיכוי בהחלט אפשר לדבר.

דרך אגב, עד היום העובדה היא שאין אף פסק דין שעוסק בנושא של נקודות זיכוי לגבי עובדים זרים. כלומר, כל התיקים האלה שהגיעו לפקידי שומה וראיתי שומות שיצאו וסכומים גדולים הם נגמרו בדרך בפשרות בלי להגיע להכרעה משפטית. כל מה שהגיע להכרעה משפטית זה אך ורק הנושא של היטל, תשלום ההיטל עצמו שבו באמת אני לא רואה איך אפשר לצאת מזה. אנשים מקבלים שומות רטרואקטיביות עצומות בסכומם ולצערי זה מבשר לחלק גדול מבעלי החברות האלו שהם יצטרכו לסגור אותם או לפשוט את הרגל או ללכת להליכי פירוק אם זה חברות.

לגבי השאלה של תושבי שטחים, יש הסדר מיוחד להעסקת תושבי שטחים. יש הסדר בלשכת התעסוקה. אנחנו נמצאים במקום אחר. לכן הם לא נחשבים לעובדים זרים לעניין הזה כי יש להם את ההסדר שלהם. עובדי אוטונומיה. אני חושב שמיציתי את הנושא.

שלבי דיונים של שומות, אז אמרנו שהשלב הראשון זה השומה העצמית שלי. מה השומה העצמית בניכויים? מה השומה העצמית שאותה אני מגיש למס הכנסה בניכויים? אני מגיש בניכויים בעצם שני סוגי דו"חות.

אחד זה הדו"חות החודשיים והשני זה הדו"חות השנתיים. בעצם כאשר אני מדבר על השומה העצמית שלי, השומה הקובעת נכון להיום היא השומה המרכזת השנתית, ה-126 או ה-856 או ה-857 או אני לא זוכר כבר את כל המספרים האחרים שבאים ליד A ו-B ואני לא יודע מה. א-ב. אבל בכל אופן ה-126 וה-856 הם בעצם הדו"ח שאני מגיש. הם השומה, הם גם אלה שמפרטים את פרטי העובדים.

בעצם השומה הזאת היא השומה שהיא מרכזת הכל פר כל עובד. זו השומה העצמית שלי. אני חייב להגיש אותה. עד מתי מגישים דו"חות? עד 31 למרץ. בדרך כלל נותנים לנו אורכה. אבל עד 31 למרץ חייבים להגיש 126 ו-856. במידה ולא הוגש דו"ח יש סמכות לפקיד השומה לפי סעיף 145ב לקבוע דו"ח לפי מיטב שפיטתו. בפועל, בעבר זה היה מאד מקובל. היום פקידי שומה לא ממהרים לקבוע שומה לפי מיטב שפיטה אלא לאחר שהם עושים בדיקות יותר לעומק אם בכלל יש טעם להוציא את השומה כי ליצור חיובים במערכת ולאחר מכן לגלות שהחברות האלה בכלל לא קיימות אז אין בזה מידי הרבה טעם.

השלב השני, שלב ראשון הוא שומה עצמית. ואותם אנשים שבאים אליכם לביקורת זה השלב הראשון. בדרך כלל כשמגיעים לביקורת בשטח זה בדרך כלל יהיה השלב הראשון, המבקרים בשלב הראשון. לאחר מכן לא הגענו להסכמה עם אותם מבקרים שבדרך כלל בביקורת ניכויים באמת נוהגים בצורה הוגנת, מעבירים ממצאים מסודרים ומודפסים של הממצאים שלהם לתגובה, אנחנו מגיבים, לא הסכמנו, יוצאת שומה לפי מיטב השפיטה.

הייתי קורא עכשיו מפה למפקחי מס הכנסה בשומות ההכנסות שיעשו אותו דבר. שיעבירו ממצאים מסודרים גם בשומות ההכנסות של מה שהם חושבים ושנוכל להגיב ואז להמשיך את הדיון כי לצערי בשומות ההכנסות לא מקבלים איזושהי רשימה מסודרת של מה המפקחים חושבים שצריך לגבות עוד חבויות מס או סוגיות מס. לעומת זאת בשומות ניכויים כן מקפידים בזה וזה טוב שזה כך. לא הגענו לסגירה לגבי השומה, יצאה שומה לפי מיטב השפיטה, אנחנו מגישים השגה תוך כמה זמן? 14 יום. שומת הכנסות השגה זה 30 יום, שומת ניכויים השגה זה 14 יום. אוקי? ככה לפחות אומר הסעיף, סעיף 167. המלצה שלי, שוב, אם השומות מורכבות ובדרך כלל זה מאד מקובל לבקש אורכה.

אבל תוודאו שיהיה לכם אורכה בצורה מסודרת ובכתב. כלומר, אפשר לבקש את האורכה או במכתב או אפילו במייל ולקבל את התשובה במייל. זה הדבר הטוב ביותר לבקש אורכה להגשה. לא לטעות, אני לא ראיתי שאכפו את זה. באמת לא ראיתי עד היום פסיקה שעמדו על קוצו של יוד שזה לא הוגש תוך 14 יום. לצערי הסעיף נשאר עם 14 יום אז להיות ער לזה.

גמרנו דיון בהשגה ולא הגענו להסכמה. הנה, עכשיו אני עם הנושא של שווי רכב. נושא של שווי רכב והיומן רכב של איתוראן או של חברות אחרות שמוציאות נושא יומן רכב. החליטו במס הכנסה, נדמה לי שאמרתי את זה בהרצאה שנה שעברה כאן, להכניס לתכנית הניכויים של 2015 ואני מבין שזה ימשיך גם בשנים הבאות, את הנושא של השווי רכב, כל מי שמשתמשים ביומן רכב. כי האמירה שלהם באה ואומרת: יש שווי רכב שנקבע לפי התקנות כמה זה 2.48% משווי של רכב חדש או קבוצות רכב לגבי רכבים ישנים יותר וזה מה שצריך להציב בתלוש משכורת. בעוד שאני והרבה חברים שלי קולגות באים ואומרים אחרת, אנחנו באים ואומרים, השווי רכב שבתקנות כבודו במקומו מונח, זה חזקה.

אבל לשיטתנו זו חזקה הניתנת לסתירה. כאשר אני יכול להוכיח בצורה ברורה כמה אני נוסע ברכב נסיעות עסקיות לעומת נסיעות פרטיות, אזי אני יכול לעשות את ההערכה כמה מתוך השימוש ברכב מיוחס לנסיעות העסקיות וכמה מיוחס לנסיעות הפרטיות. ורק לגבי מה שמיוחס לנסיעות הפרטיות אני בעצם אעשה את השווי רכב על פי יומן הנסיעות.

זה בוודאי ובוודאי נכון לגבי עובדים ובעלי שליטה ומנהלים שעושים שימוש רב ברכב לצרכי עבודה. טכנאים למיניהם, הייתי אומר אפילו עורכי דין, אפילו רואי חשבון שנוסעים הרבה מאד בין לקוחות, נוסעים בין פקידי שומה, אני נוסע בין בתי משפט. כל מי שעסוק בתנועה מרובה עם הרכב שלו. זה נכון גם לגבי עצמאים, לגבי 45% לפחות לשיטתנו.

מס הכנסה לפחות עד סוף שנה שעברה היה מגיע איתנו לפשרה כי באמת לא ידעו איך להתמודד עם זה ובאמת זה גם היה זרם קטן או קילוח דק ומס הכנסה העדיף את הקילוח דק הזה לעצור עם אצבע קטנה ולהגיע לפשרות.

אבל ככל שהנושא הזה הלך והתפשט יותר ויותר מס הכנסה החליט להביא את העניין הזה להכרעת בית משפט. כרגע מסתובבים בסביבות עשרה אירועים כאלה כבר בבתי המשפט. גם בתל אביב בגוש דן רמת גן, גם בחיפה.

לי יש תיקים כאלה שכבר הגיעו לבית משפט מרכז. וזה יגיע להכרעה משפטית מי צודק. זה לא אומר דרך אגב שאם אתה לא מסכים עם אנשי מס הכנסה ואתה תגיע לבית המשפט. הרי ההליך בבית המשפט אתם יודעים ייקח 3-4 שנים לפחות, גם תוך כדי הזמן הזה ייתכן שיגיעו לפשרות ויתכן שזה יגיע להכרעה של בית משפט. ואם זה יגיע להכרעה של בית משפט מחוזי, מן הסתם זה גם יגיע לעליון. כלומר, אני בטוח שזה יגיע לעליון.

יש לי תחושה שזה גם יגיע לעליון אז זה עוד יגיע להרכב מורחב, לדיון נוסף בעליון. כי זו הכרעה לא פשוטה וקודם כל יש לה משמעות כספית ניכרת על מדינת ישראל. היא הרבה פחות ממה שאנשי מס הכנסה עושים ממנה משום שבסופו של דבר אנחנו לא חולקים, גם אני לא חולק על העובדה שעובדי הייטק שמקבלים רכב צמוד זה לא חל לגביהם מה שאנחנו אומרים כרגע משום שהם לא עושים שום שימוש עסקי ברכב.

הם נוסעים מהבית למקום העבודה שלהם וחוזרים ממקום העבודה שלהם לבית ואין שום שימוש עסקי ברכב בתפקיד במהלך העבודה. ואם מתוך כל צי כלי הרכב של מדינת ישראל של רכבים צמודים שמונה אם אני מעריך לפי המספרים שככה נזרקים בסביבות 400,000-500,000 רכבים, אז ההערכה היא שאנשי ההייטק מהווים מתוכם 75-80 אחוז.

כלומר, אנחנו מדברים רק על 20%. בעצם אלה שנפגעים כתוצאה מכך שמישהו קיבל רכב צמוד רק באמת כטובת הנאה ולכן זוקפים לו אותה למשכורת. למה צריכים להיענש אחד מתוך 5 עובדים בגלל שיש 4 עובדים שנהנים מטובת הנאה ויש עובד אחד ואני נתקל במקרים שנותנים לו רכב מגנום יפה מאד מצויד כי הוא נוסע ומתקין מעליות למשל, אז הוא מקבל גם רכב גדול ויקר ומשלם שווי רכב לפי רכב יקר בזמן שכל הנסיעות שלו זה אפילו ישירות מהבית שלו לאתר החברה גם לשיטת המוסופונים.

או שמגיע למחסן ומיד לאחר מכן נוסע. גומר את יום העבודה ישירות בבית שלו וחוזר חלילה. למה הוא צריך להיענש בגלל אותם עובדי הייטק? אז שוב, הנושא הזה עוד יבוא להכרעה. עוד דבר מאד חשוב שאני חייב להגיד בנושא הזה כי מסתובבות בשוק כל מיני הערכות מה יהיה ומה לא יהיה ומתי זה יעבור או לא יעבור.

זה לא נגמר רק בנושא של ניהול היומן רכב. בין אם זה יומן רכב ידני ובין אם זה יומן רכב של GPS, של איתוראן, פוינטר וכן הלאה. והחברות השונות שעושים עם הקודן נסיעות לעבודה. זה לא נגמר בזה שאתה מנהל את היומן ואפילו לא שאתה מדפיס את היומן בסוף כל חודש ואפילו לא שאתה בודק את הנסיעות, סך הכל הנסיעות העסקיות או הפרטיות.

ראיתי כבר שמוציאים אישור כמה סך הכל נסיעות עסקיות עשית וכמה סך הכל נסיעות פרטיות עשית.

חברים, זה לא שווה שום דבר עד עכשיו אם אין בקרה בסוף כל חודש שהנסיעות אכן היו עסקיות או פרטיות ושהסימונים בקודן היו נכונים ומתאימים את הביצוע בפועל בשטח. ולמה אני מתכוון?

אין לי ספק שבסוף כל חודש עובד טועה לפחות פעמיים. למה? אפילו בתום לב, אני לא רוצה להגיד אפילו בזדון. הוא לחץ עסקי ובסוף תוך כדי הנסיעה מישהו אמר לו: "תשמע, לא מחכים". הטכנאים מודיעים לו: "תשמע, כבר לא מחכים לך, הם לא עונים לטלפון, תיסע ישר הביתה".

אז זה לא היה עסקי כבר או לפחות חלק מהנסיעה לא היתה עסקית, זה הפך להיות פרטי ומאותו רגע, ואז הוא הגיע כבר הביתה. כלומר, הרבה פעמים אנשים מפספסים עם הקודן, חייבת להיות התאמה. למשל עכשיו עושים רישום למשרד עורכי דין, אז יש התאמה.

צריך להיות התאמה בין זה שהוא אומר: "עשיתי נסיעות עסקיות" לבין רשימת הדיוני בתי משפט שהיו לו באותו חודש. ואם העו"ד הזה הוא עו"ד שנמצא בבית המשפט ממש פעם ביום, פעם ביומיים, אז יש רשימה מסודרת. הבקרה הזאת צריכה להיעשות חודש בחודשו, בזמן שעושים אתה תחשיב של כמה נסיעות עסקיות או פרטיות וכמה הוצאות הרכב, האם יש מישהו שאישר את הנסיעות האלו.

אז הנה גם נגענו בנקודה הזאת. לעתיד לבוא נדע. האם זה אומר כרגע שאנחנו צריכים להפסיק לעשות את יומן הרכב או לא להצטרף לעושי יומן הרכב? לדעתי לא. א- אני חושב שהסיכויים שלנו אם עובדים נכון הם כן לזכייה. אני חושב שאנחנו נצליח לשכנע את בית המשפט העליון, אני מאמין בבית המשפט העליון ואני מאמין במס אמת שבמקרים מסוימים אופן קיצוני הנושא של שווי רכב בתקנות הוא פשוט לא הגיוני. יוצא שהוא יותר גבוה מכל ההוצאה של הרכב בספרים בהרבה מקרים. אוקי? אז אני מאמין בהצלחה של זה, אבל שוב, כאשר דברים נעשים בשכל ועם עבודה נכונה ולא באופן של "יהיה בסדר".

שאלה מהקהל: לפי מה שאתה אומר, צריך לעשות תחשיב על פי היומן רכב?

את השווי רכב, כאשר אני עובד לפי יומן רכב בהנחה שאני עובד עם תוכנה, עם ניהול צי הרכב של פוינטר או איתוראן, או של חברות נוספות אני כרגע לא יודע. אז בעצם אני מוציא כל חודש פלט של הנסיעות, מופיע לי נסיעה נסיעה, כי כל תחילת נסיעה אני חייב להדגיש אם זה עסקי או זה, והוא מזהה לבד את הכתובת, את הקילומטרז' שנסעת ואיפה הגעת וכן הלאה. ואני מוציא את הפלט הזה. בפלט רשום לי על כל נסיעה מה הקשתי, פרטי, מפה לפה. עסקי מפה לפה, מפה לפה ובסוף יש סיכומים. סך הכל עסקי סך הכל פרטי סך הכל נסיעות אל מאת, וסך הכל הנסיעות שעשית. את הדו"ח הזה שהוצאתי אותו ב-2-3-4 לחודש לגבי החודש הקודם.

מה שאני ממליץ זה לבדוק אותו קודם כל. לבדוק את הפלט. האם מה שרשום נסיעה נסיעה מסתדר עם יומן הפגישות של אותו אדם, יומן עבודות של אותו אדם. בהנחה שזה מסתדר, ראוי שמי שבדק יאשר. קצינת תפעול, חשב השכר, לא יודע, קצין הרכב יאשר את זה ולאחר מכן אנחנו באים למערכת שבדרך כלל אנחנו בונים אותה במודל אקסל בהנהלת החשבונות שבאה ואומרת ככה:

ההוצאות על הרכב הזה למשל לפי שנה קודמת, אפשר לראות את זה בקלות, הם 60,000 שקל בשנה כולל ביטוחים, כולל פחת כולל דלק כולל הכל. הם 60,000. כלומר, ההוצאות על הרכב בממוצע לחודש הם 5,000 שקל. אני רואה שהרכב הזה עשה באותו חודש, בחודש הספציפי הנבדק כרגע, עשה 1,500, ניקח את זה פשוט, 1,500 נסיעות עסקיות קילומטרז' ו-500 פרטיות. אוקי? הוא עשה 1,500 עסקי ו-500 פרטי, כלומר: רבע הוא עשה פרטי. רבע כפול 5,000. 1,250 שקל זה מה שאני אשים בשווי רכב. כלומר, שימו לב להבדל העצום גם לעניין ביטוח לאומי גם לעניין מס הכנסה. הצבתי כאן 1,250 שקל במקום להציב, אני מניח שלפי התקנות זה יהיה משהו כמו 5,000 או 4,000. כלומר, חסכתי פה 2,000 שקל מיסים. ולדעתי בצדק רב כי רוב השימוש היה לטובת המעביד.

שאלה מהקהל: אפשר לקחת אחוז משווי?

לא. אי אפשר לקחת אחוז משווי, לקחת אומדן מאומדן לא עשיתי כלום. לקחת אחוז משווי לא עוזר לי שום דבר. אם אני כבר רוצה לעבוד באופן מדויק, בואו נעבוד באופן מדויק. ניקח את ההוצאות באופן מדויק, כמו שהוא אומר אולי בדצמבר מעשה תכנון, נעשה תכנון של מה שלקחנו במהלך השנה.

שאלה מהקהל: הוצאה מוכרת, מחשב לך את השווי.

כן, אבל הוא לא עושה בדיקה. מה שמפריע לי שחייבת להיעשות בדיקה של נסיעה נסיעה וזה מתפספס שמה. זה מפריע לי כי כשהבן אדם יעמוד כעד על דוכן העדים ומה לעשות אני עו"ד, כשאני רואה אחרי זה את העדים בדוכן העדים. תמיד כשאני מתייחס לשומות ולביקורת, אני מסתכל עליכם ואני שואל את עצמי, או על כל אחד שצריך לבוא להוכיח, איך הוא יעמוד על דוכן העדים.

אז אני לא יודע כמה מתוככם עמדו באמת בפועל בדוכן העדים, ואני מקווה אולי שאף אחד לא עמד על דוכן העדים אבל לפחות בהתייחסות שלי, אני צריך לשאול את עצמי: כשאתה תעמוד על דוכן העדים אדוני חשב השכר, אדוני מנהל החברה, ואתה תעמוד עם הדו"ח הזה והוא ישאל אותך: "תגיד לי, יש פה נסיעה בשעה 8:30 בערב מהבית בפתח תקווה, מז'בוטינסקי פתח תקווה לדיזינגוף תל אביב. והיא רשומה עסקית".

תאמין לי, אני ייצגתי את עיריית מעלה אדומים בפסק הדין מעלה אדומים מי שמכיר את הפסק דין שאנחנו ביקשנו את כל התשלומי הוצאות עודפות ששולמו בגין הרכבים של העירייה, תסתכלו פסק דין עיריית מעלה אדומים, מחוזי ירושלים. אני ייצגתי שם וזה בדיוק השאלות שהפרקליט של מס הכנסה שאל את האנשים שאני הבאתי לעדות.

לא היתה שאלה ספציפית פתח תקווה זה, הוא שואל: מה זה השורה הזאת? ברגע שאתה, הוא יתחיל לגמגם. כי הוא לא יוכל להגיד: אדוני זו היתה עבודה. מה הוא יגיד? היתה טעות? אני בטעות רשמתי עסקי? הלך הדו"ח. עוד פעמיים כאלה נפסל לך כל היומן. הלך הדו"ח. אני לא צריך להגיד דין פרוטה כדין מאה. אבל זה ככה בדיוק בית המשפט.

אוקי, פעם אחת, שניה, שלישית, נגמר הדו"ח. לכן הקטע הזה שאני ראיתי שיוצאים אישורים חודשיים כמה סך הכל קילומטר עסקי וכמה פרטי, חברים זה לא יעבוד. עכשיו מה שאני יכול להמליץ כן שמי שכן עבד בצורה הזאת לפחות יעשה את הבדיקה הרטרואקטיבית לוודא. היות וכרגע אנחנו יודעים שביקורות מס הכנסה מתלבשות על הנושא הזה, לפחות תעשו את הבדיקה הרטרואקטיבית ולפי מהות הסטיות תנסו לשקול האם אתם רוצים להוציא דו"חות מתקנים, הייתם רוצים לתקן את זה בדו"ח מתקן מרכז אחד בדצמבר.

לא יודע, אם יש סטיות מהותיות, ויהיו סטיות מהותיות. מה שכן לפעמים טעות אחת מתקנת את השניה. כלומר, יהיו טעויות שבהם רשמו עסקי במקום פרטי ויהיו טעויות שרשמו פרטי במקום עסקי. אבל אני מניח שבהרבה מאד מקרים העובד רשם עסקי על כל דבר כי זה נוח לו. יצר האדם רוצה לחסוך מס. יצר האדם, אז אם לא נעשה בדיקה אז אני חושש, אתה יודע מה, אני חושש. בקיצור, כשיעמוד על דוכן העדים אני אומר לך שישבנו בעיריית מעלה אדומים, הוציאו מדגם של יומן רכב.

האמת היא שהמפקח ניכויים שם עשה עבודה יפה, לא מדגם, הוא בדק הכל. הוא עלה על דוכן העדים והתחיל לשאול שורה. את כל השורות שהוא ראה אותם כבעייתיות הוא שאל אותם. עכשיו אני מיד הלכתי וטענתי שכל מה שהוא שאל כשורות בעייתיות, אני זוכר אפילו את הסיכומים שנתתי שם למרות שהפסק דין ניתן לפני 6-7 שנים. אני טענתי שזה רק 3%.

כלומר הוא הביא 3% שהיו שגויים. ואני אמרתי 3% שגויים זה לא מהותי. נכון? יפה. בית המשפט בא ואמר: "נכון שאולי 3% זה לא מהותי אבל אם גם היה" אז לא היה איתוראן, באותם שנים זה היה עוד לפני התקנות החדשות ב-2007. אם אני לא טועה הדיון היה על החזר מקדמות עד 2007, 5 שנים או 6 שנים עד 2007, אז עוד לא היה אפילו איתוראן.

אם היה איתוראן, אם היתה מצלמה, אם היתה בדיקה חודשית, אם זה ואם זה ואם זה. עכשיו מה הוא עשה? הוא אומר: איפה שכן היה, הוא הכיר בזה. איפה שכן היה בדיקה של שורה שורה מבוקרת. ואיפה זה היה? ברכבי ביטחון של העירייה. עכשיו אם נסתכל בפסק דין, בית המשפט אמר דברים מאד נכונים, בדיעבד אני אומר שהם נכונים, לכן גם לא ערערנו לעליון. הוא בעצם עשה את זה חצי חצי פחות או יותר. הוא אמר: באותם כלי רכב הכללים של העירייה שלא היה יומן נסיעות מאד מסודר ונתגלו הרבה שגיאות, לא מכיר בכלל.

אני לא מתחיל להתעסק אם זה שלושה אחוז או ארבעה אחוז ואין איתוראן ולא היתה בקרה. באותם כלי רכב של העירייה שהיו שייכים למוקד 106, קוראים להם רכב ביטחון אבל זה לא רכב ביטחון במובן של התקנות היום אלא הרכבים של המוקד 106, היה ניהול דרך המוקד.

נסיעה נסיעה בצורה מסודרת. והיתה חתימה על כל נסיעה כי זה היה רכבים שהשגיחו עליהם הרבה יותר. במיוחד בגלל שזה מעלה אדומים. ולגבי זה הוא קיבל את הטיעונים שלנו. זאת אומרת זה בדיוק ההבחנה, כשאני אומר משהו אתה רואה, יש ניסיון ויש.

במקרה הזה יש לי ניסיון אישית, ניסיון מעשי בנושא הזה וראיתי מה זה עדים שעומדים על דוכן העדים והם באים, דרך אגב, הם משוכנעים שהם צודקים. עמד שם קצין הרכב של העירייה. אבל תשמע, יש בעיה כי אם לא נעשתה בדיקה אז לא נעשתה בדיקה. וברכבים שנעשתה בדיקה היתה בדיקה. היתה הבחנה, באמת נעשתה הבחנה מאד ברורה. בנושא הזה.

שאלה מהקהל: מה ההתייחסות של מס הכנסה לגבי בעל שליטה שלא מנהל יומן רכב אבל הוא מבקש להעמיד את השווי בהתאם לגובה ההוצאות.

אוקי. מה שאתה אומר, אני אחזור על השאלה, שווי רכב קובע, יש לי בעל שליטה שמחזיק ג'יפ מרצדס, לצורך העניין והמקסימום כמה זה 12,000 שקל היום? פחות או יותר כי זה משהו עד 500,000 שקל, 4-2.48, משהו בסביבות 11-12 אלף שקל ואתה יודע מה? למה נלך על ג'יפ?

יש לי עובד שנוסע רק נסיעות פרטיות אבל הוא גר קילומטר ממקום העבודה ולכן סך הכל ההוצאות שלו זה אמנם פחת וביטוחים אבל הוצאות הדלק והטיפולים שלו אפסיים. ולכן בשנתי יצא שכל ההוצאות שלו במאזן בוחן עם הביטוחים עם הכל יצא 35,000 שקל אבל השווי שצריך לעשות לו זה 60,000 לפי התקנות. אוקי? דברים אמיתיים שקורים באמת בשטח. אני ממליץ כל סוף שנה תעשו את הבדיקה הזאת בדצמבר. האם אני חייב להעמיד לו לפי ה-60,000 שקל או אני יכול להגיד (תקלה בהקלטה)

אנחנו נציג את שתי העמדות, העמדה שלנו והעמדה של מס הכנסה. העמדה שלי, אני אגיד שזה שלי שתומכת. כמובן שהעמדה של מס הכנסה באה ואומרת: לא משנה מה יוצא בפועל, זה 60,000 שקל. העמדה שלי באה ואומרת: תשימו בשווי רק 35. כלומר, אם אתם רואים לקראת סוף השנה שזה המצב, תתחילו להקטין את השווי כך שהשני יצא 35 למרות שבתקנות כתוב 60. עמדת מס הכנסה למה היא צודקת? אחרי זה אני אגיד למה העמדה שלי צודקת, אתם אחרי זה תחליטו. למה העמדה של מס הכנסה צודקת? היא אומרת: זה בכלל לא משנה.

אנחנו בודקים, לא משנה מה היו ההוצאות בפועל לגבי העובד ספציפי לגבי רכב צמוד. אנחנו בעצם שואלים את השאלה כמה היה עולה לעובד להחזיק רכב אצלו בבית. אנחנו עשינו בדיקה, אם הוא היה מחזיק רכב אצלו בבית, יכול להיות שהוא גם לא היה נוסע, יכול להיות שהוא היה נוסע פחות נוסע יותר. אנחנו קבענו איזשהו ממוצע של הוצאות לפי 16,500 קילומטר לשנה שזה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומרת לגבי קילומטרז' של רכב פרטי במדינת ישראל. וזה בעצם טובת ההנאה שהוא קיבל. טובת ההנאה שקיבל לא נגזרת מהשאלה: כמה זה עלה בפועל או לא עלה בפועל? זה ההנאה שלו מזה שיש רכב שלו שהוא יכול לעשות בו מה שהוא רוצה אפילו אם הוא לא נוהג ברכב בפועל.

אפילו אם הוא לא משתמש ברכב בפועל. אפילו אם הוא שומר שבת. כי יש לו רכב. חס וחלילה קורה מקרה חרום, חס וחלילה צריך לקפוץ לבית חולים, יש לו רכב. זה העמדה של מס הכנסה. יכולים להסכים איתה או לא להסכים איתה. אבל זאת העמדה.

העמדה באה ואומרת: לא רלוונטי כמה השימוש בפועל. גם לכן הם טוענים נגד היומן. זו אותה טענה נגד היומן. הם באים ואומרים: מה זה משנה כמה עשו שימוש עסקי ופרטי? הבן אדם חסך לעצמו רכב, לקנות רכב ולהחזיק אותו על חשבונו. כלומר, לקבל משכורת ברוטו, לשלם מיסים, לקבל אחזקת רכב במשכורת, לשלם על זה מס הכנסה וביטוח לאומי, לקבל נטו ומזה  לשלם את הרכב.

זה מה שאומר מס הכנסה. העמדה שלי באה ואומרת, למה אני אומר 35,000 שקל? כי אני בא ואומר: אוקי, אני שואל מה השווי ההוגן של טובת ההנאה? מה השווי ההוגן של טובת ההנאה? במקרה הזה רק 35,000 שקל. במה אני תומך את דעתי? אם אנחנו נותנים מתנות לעובדים, נתתם תווי שי לעובדים לראש השנה, נכון? כמה קניתם תווי שי לעובדים? בטח המעבידים שלכם היו מאד נדיבים ונתנו לכם אלף שקל לעובד, נכון? חלק אומרים יותר, חלק אומרים ברור. נתנו לכם אלף שקל לעובד. אבל אתם יודעים, הם קונים את התווי שי ומקבלים הנחה על התווי שי.

כמה הנחה אנחנו מקבלים? 7%-15%-16%, יש כאלה שמקבלים 18%, אתם כנראה לא יודעים לפנות לחברה הנכונה אבל בואו נלך קיבלנו הנחה 15%. דרך אגב, זה ההנחות המקובלות. זאת אומרת, המעביד נותן לעובד 1,000 שקל ומקבל 15% הנחה. כמה הוא שילם על כל תו שי לעובד? רק 850. מה אני רושם בתלוש משכורת? 1,000 או 850?

זה בדיוק אותה בעיה כמו שעכשיו אמרנו מקודם. אז תראו, אם אתה מסתכל על השווי בעיני העובד אתה צריך לרשום אלף כי הוא יכול לקנות מוצרים באלף שקל. זה העמדה של מס הכנסה. העמדה של מס הכנסה באה ואומרת: העובד יכול לקנות מוצרים באלף שקל בתווי שי. הוא הולך עכשיו, לא משנה רשת זו רשת אחרת, הוא יכול לקנות מוצרים באלף שקל. ביגוד, מזון, מה שהוא רוצה. לא יודע. אוקי, בא המעביד אומר: "אבל אני שילמתי רק 850. אני רוצה לרשום רק את העלות בידי". מה לרשום? אלף או 850? יפה, אז יש לנו, ככה אני זוכר. נדמה לי שזה גם רשום בספר שלי, אתם יודעים שכתבתי ספר שנקרא "הוצאות מוכרות" אז יש שם איזה הפניה לאיזו הוראת ביצוע שבאה ואומרת שמס הכנסה קבע, או סליחה, זה היה פסק דין, פסק דין קואופ צפון, פסק דין קואופ צפון, נזכרתי עכשיו בשם פסק הדין, משמה ציטטתי בספר שבית המשפט קבע שהולכים לפי העלות, לפי 850 שקל. הוא בא ואמר: בוא נתייחס לזה, כשהמעביד קונה ומקבל 15% זה כאילו באו קבוצת עובדים גדולה וקיבלו הנחה. מה שקרה בקואופ צפון.

העובדים היו מקבלים עשרה אחוז הנחה על הקניות שלהם מהקואופ. באופן אוטומטי. עכשיו בא מס הכנסה ואמר: אני רוצה לחייב בשווי את העשרה אחוז. בוא נראה כל עובד כמה הוא קנה או כמה בממוצע קונים, היה ניהול של הדבר הזה בסך הכל, ונחייב על עשרה אחוז.

באה זה ואומרת: לא. אם היו באים אלי כמות של 2,000 עובדים ואומרים: אנחנו קונים עכשיו אצלך באופן קבוע נמצאים אצלך יום יום, גם הייתי נותן להם עשרה אחוז. לכן השווי ההוגן בשוק הוא 850 במקרה שלנו ולא אלף. טוב חברים, כל הדברים האלה עוד יגיעו לבית המשפט. כל הדברים האלה, עניין השווי רכב הם כבר בעצם בבית המשפט.

לא עוד יגיעו, הם כבר בבית המשפט. כמובן שמס הכנסה יבוא עם הפרשנויות שלו. תראו, מס הכנסה, הטענה העיקרית שלו למעשה זה יעילות, פשטות וודאות. אוקי? הוא בא ואומר: אני קבעתי סכום, אני לא רוצה לבדוק אחד אחד. ויש פסק דין לפחות אחד שנקרא פסק דין אלברט פוליטי שבו הוא זכה ולא משנה אם זה אומדנים לא אומדנים.

אני רוצה משהו פשוט. אני יודע מה היה השווי רכב בעת הקניה שלו, 2.8% אני שותל אותו. מצד שני, יש באמת מקרים קיצוניים שזה מופרך לחלוטין ואני יכול להגיד לכם שהפסיקות של בית המשפט הם לכאן ולכאן. כלומר, יש פסיקות לפשטות וודאות ויעילות, כלומר, קח את הסכום as is?

אבל באמת אני חושב שרוב הפסיקות הם פסיקות של מס אמת. במיוחד, וזה אני מקווה שמי שהלך לבית משפט, נזהר טוב טוב ואני יודע שמס הכנסה נזהר טוב טוב ללכת עם תיק שאתה הולך לזכות בו. כלומר, אם אני בא אלי מישהו ואני בספק אם הולכים לזכות בתיק, אני באמת הראשון שבא ואומר לו: "תשמע, התיק שלך לא טוב. בוא נגיע לפשרה כמה שאפשר.

אתה יודע מה? לפחות נוריד קצת משהו הצמדה, ריבית, נוריד משהו ונסתדר". אם התיק הוא טוב מאד, בשמחה, בואו נלך לבית המשפט. אוקי? אז מיציתי את כל נושא השווי. עכשיו תראו, זאת השאלה תמיד, תמיד באה השאלה, האם כשמשהו במחלוקת ואני חברה זהירה גדולה, עסק, אני מאד זהיר, אני רואה חשבון, אני עורך דין, לעשות או לא לעשות? להיות אגרסיבי או לא להיות אגרסיבי?

זו שאלה לא פשוטה כי מצד אחד אתה אומר: בוא, אני אהיה שמרן. עזוב, אם יהיה פסיקה ברורה שאומרת שניתן להשתמש ביומן רכב, אני אעשה את היומן רכב. בינתיים אני לא רוצה לעשות את היומן רכב. מהצד השני אתה בא ואתה אומר: תראה, יש חוות דעת שמסתובבות, יושבים אנשים מומחי מס או דברים נמצאים בבתי משפט. זה בטח ובטח לא פלילי נכון להיום. אפשר לתת גילום בוודאי, אנחנו תמיד מציעים גילום מלא בדו"חות הכספיים אבל זה לא פלילי, בידוע שיש פרשנות כזאת ופרשנות כזאת. אוקי? זה לא דברים שהם זה.

לעשות או לא לעשות? אז כל אחד יכול לעשות לפי נטיות ליבו. אני יכול להגיד מה אני ממליץ וזה הצעת הפשרה, הפשרה לכאורה. אני ממליץ לעשות את היומן רכב ולשמור רזרבה כספית לצורך, אם יהיה צורך בכל זאת לשלם בסוף. וזה הסדרים שאפשר לעשות אותם גם עם העובדים דרך אגב. לעשות להם את הנמוך ואז אני ממליץ כן, כי הניסיון לימד שבסופו של דבר גם כשיש פרשנויות כאלה ואחרות שחולקות על מס הכנסה, בהרבה מאד מקרים מגיעים לאיזה פרשנות ביניים גם על ידי בית המשפט. ואז חבל, מי שלא ניצל.

אתם יודעים שפעם הכירו בלימודים לתואר אקדמאי כהוצאה מוכרת? אתם זוכרים שהיו פסקי דין כאלה במחוזיים? ויש אנשים שתבעו. לאחר מכן העליון קבע בפסק דין בנק יהב שזה לא מוכר לימודים אקדמאים אלא רק השתלמויות כאלה או השתלמויות מקצועיות בתחום העבודה. ובכל זאת הנה היה מי שהכיר.

ואני מכיר אפילו אנשים שלא רק שתבעו את הוצאות הלימודים בתקופה שהמחוזיים קבעו שזה מוכר. היו כמה מחוזיים כאלה, שזה מוכר. אלא אפילו ישבו בדיונים במס הכנסה או שהכירו להם במלואו או שהכירו בחלקו ולאחר מכן השתנתה הפסיקה בבית המשפט העליון. זאת אומרת שאותו אחד שתבע לא הפסיד כי הוא עבד לפי הפסיקה או אפילו הפרשנות שהיתה מקובלת באותה העת. אבל זה החלטה שלכם.

התיישנות, נושא התיישנות. אמרנו שהדו"חות שאנחנו מגיעים למס הכנסה בעצם שהם מהווים את הבסיס של השומה העצמית שלי זה 126 ו-856, אוקי? עכשיו השאלה, היום באים אלי לביקורת, עד איזה שנה אחורה אפשר לבדוק? 7 שנים? 3 שנים? 7 שנים מסגירת המאזן? כל התשובות לא נכונות.

התשובה היא אתם רואים אותה משנת המס 2002, זה הדין היום משנת המס 2002, תוך שלוש שנים מתום שנת המס שבו הוגש דו"ח הניכויים השנתי האחרון של החייב לשנת המס. ואני אסביר. שנת 2011, שנת המס 2011, הגשתי את הדו"ח ניכויים ב-2012. אני סופר שלוש שנים 2013-2014-2015, שלוש שנים ייגמרו עוד חודשיים.

השלוש שנים משנת המס שבה הוגש הדו"ח השנתי על הניכויים בגין שנת המס 2011. כלומר 2011, במידה והדו"ח הוגש ב-2012, ועכשיו זהירות, במידה ולא הוגש דו"ח מתקן שנה אחרי. כל דו"ח מתקן מאריך את תקופת ההתיישנות. שימו לב, הדו"ח האחרון. אז 2011 מתיישנת בסוף 2015 זה הגדרתית. לכן אל תתפלאו פתאום שיתקשרו אליכם מהר, אולי כבר עשו את זה, אולי אנשים באו לפה בגלל שעשו את זה, בואו נגמור דיונים מהר ל-2011. כי צריך להספיק.

אני מדבר כמובן מבחינת מס הכנסה. אם באים אליכם ורוצים לבדוק את 2010, מה אתם עושים? הולכים לבדוק מתי הוגש דו"ח הניכויים של 2010. אם הוא הוגש ב-2011 אז שלום, יש התיישנות. אבל אם הוא הוגש ב-2012 אז הם צודקים, יכולים לבדוק את 2010. השאלה מתי הוא הוגש. מתחילים לספור שלוש שנים משנת המס שבה הוגש הדו"ח. הגשתי את 2010 בזמן ולאחר מכן גיליתי טעות, הגשתי 126 מתקן או 856 מתקן שנה אחרי, שוב, יש לי בעיה.

יש הוראה נוספת שאומרת: באישור המנהל ניתן להאריך שנה רביעית. הכללים אומרים שאישור המנהל, כלומר אישור שצריך לצאת על ידי הרפרנט המקצועי של פקיד השומה, לא על ידי פקיד השומה עצמו. שהיום יוצא בצורה איזה מכתב של שורה "לאחר שעיינתי בחומר הגעתי למסקנה שיש להאריך את תקופת בדיקת הדו"ח בשנה רביעית. בתוקף סמכותי לפי סעיף 145". אני תוקף את הגישה הזאת. במידה ודרך אגב קיבלתם מכתב כזה, אז לשיטתם ניתן לבדוק את 2011 בשנת 2016. אני תוקף את הגישה הזאת, אני טוען ואני עכשיו יש לי ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לגבי הנושא זה, שבו אני טוען, הבעתי את זה גם במאמרים קודמים, שהם לא יכולים להוציא מכתב בצורה לקונית כזו לגבי הארכה של שנה רביעית, הם חייבים להזמין לשימוע ולאפשר לנו לטעון את הטענות למה לא היתה הצדקה להאריך בשנה רביעית.

כלומר, אם אתם מקבלים מכתב, מה שאני רוצה להגיד, אם אתם מקבלים מכתב, זה נכון גם לגבי שומות הכנסות וגם לגבי שומות ניכויים, של הארכה בשנה רביעית. מה שאני מציע, מיד תוציאו מכתב ותרשמו: "אנחנו מתנגדים להארכה לשנה רביעית.

אנחנו מבקשים לבטל את ההחלטה וככל שאתם רואים צורך בהארכה כזו נבקש להזמין אותנו לשימוע לשמוע את דעתנו בטרם תינתן ההחלטה". מניסיוני, הם בדרך כלל לא מגיבים על המכתב הזה. אבל לא נורא, במשך כל הדיון על השנה הרביעית אתם תזכירו להם שאתם בכלל הולכים לטעון שבכלל יש התיישנות.

אוקי? וגם אם אתם מגיעים לדיונים, בתחילת כל פרוטוקול שאתם רושמים או מגיעים מבקרים אליכם בתחילת הדיון, לזכור שאנחנו מתנגדים לשנה הרביעית, ועכשיו לדבר גם לגופו של עניין. לא מוותרים על טענתנו להתיישנות. אוקי? מאד חשוב.

פסק דין שניתן לפני חודש, פסק דין ינקו וייס קבע שגם איחור של יום או יומיים בשליחת ההודעה על השומה על ידי פקיד השומה מבטלת את השומה. זה פסק דין שניתן לפני חודש, פסק דין מאד חשוב. כלומר, עכשיו מוציאים לכם שומות אמרנו, ב-2011, 2011-12-13-14, מוציאים לכם עכשיו את השומות, אם לא קיבלתם את השומה או סליחה, אם השומה לא נשלחה. וכאן חובת ההוכחה על המשלוח דווקא חלה על פקיד השומה, לא נשלחה עד 31.12 בוא נגיד בפקס וקיבלתם אישור שקיבלו אותה, אלא היא נשלחה ב-1.1.2016 היא מבוטלת, לא משנה מה סכום השומה. ותבינו שבפסק דין הזה של ינקו וייס מדובר בשומה גדולה מאד על פעילות בינלאומית של חברה שמס הכנסה טען לסוג של הרמת מסך.

הרמה שליטה ברשומות גדולות. אומר בית המשפט העליון: לא משנה מה גובה השומה. נישום שמנהל עסק, יש תקופת התיישנות שהוא יודע שיבדקו לו את הדו"חות שלו, לאחר מכן מגיע לו להירגע ולנוח. מגיע 31.12.2015 עבר חצות, הגענו ל-1.1.2016, הוא ידוע ש-2011 גמורה, זהו, לא יבדקו לו אותה. ולכן פקיד השומה חייב לשלוח לו את ההודעה עד 31.12 בחצות. אם לא, אפילו איחור של יום- יומיים לא משנה. לא שלח עד חצות, עד לא יודע מה קורה עם האפס אפס, 23:59 השומה בטלה. פסק דין מאד מעניין מאד חשוב. בכלל זה פסק דין שמאד מדגיש את הזכויות של הנישום.

שאלה מהקהל: מה קובע, השליחה או הקבלה?

מועד השליחה. הפסקי דין האחרונים, פסק דין נאמן וגם ינקו וייס מדברים על מועד השליחה. עכשיו תשימו לב למועד השליחה, מה שקרה שם זה אפילו היה עוד יותר. הרואה חשבון נכנס לשם, הם הוכיחו שהרואה חשבון נכנס לשם, כנראה יכולים לראות את זה, ב-31.12 וראה שהשומה שודרה.

אז הם טענו שאם הרואה חשבון נכנס לשם וראה שהשומה שודרה והוציא תדפיס שומה אז הוא ראה שיש שומה והוא ידע שיש שומה. בית המשפט אומר: "לא מספיק". תדפיס שומה משם לא נחשב שומה לפי מיטב השפיטה.

שומה לפי מיטב השפיטה צריך לפרט את הליך עשיית השומה אבל לא פחות חשוב, הוא לא אומר את זה במפורש אבל כמו שאנחנו מכירים פסקי דין אחרים, לפרט את הנימוקים של השומה. וסתם להוציא תדפיס משם זה לא מהווה לי עוד שומה. שם השומה יצאה אחרי שלושה שבועות, כל השומה בוטלה.

יש תאריך, היה לי בדיוק מקרה כזה באותו תיק שדיברתי על השנה הרביעית עלתה גם הסוגיה הזאת, טענו שההודעה על השנה הרביעית בעצם הגיעה אלינו רק שנה אחרי ואנחנו לא יודעים מתי היא נשלחה. עכשיו, הם טענו שהם שלחו את זה יומיים או ביום האחרון, בדיוק ב-31 או בשלושים, לא, ב-29 כי ה-30-31 היה שבת. אז הם שלחו את זה ב-29. ואז ישבתי מול מפקחי מס הכנסה ושאלתי אותם בחקירה הנגדית שלהם, מתי שלחתם? אז הם אמרו: ב-29. אמרתי: אוקי, אז בואו תסבירו לי, מרגע שאתם מכינים את השומה, איך עובד התהליך? איך עובד התהליך של הוצאת השומה? אתם שמים במעטפה? תסבירו לי.

הם לא ידעו להסביר. לפחות אני יכול להגיד על פניו שהם לא ידעו להסביר. אמרתי להם: בואו תוכיחו לי שאם השומה הודפסה ב-29 היא גם נשלחה ב-29 ולא ב-1.1 שהיה כבר יום ראשון אחרי, אולי אפילו יומיים אחרי. תראו לי. הם לא ידעו להסביר. עכשיו זה בעיה שלהם. תזכרו את הפסק דין. אני לא אגיד כרגע שמות כי הפסק דין עוד לא התפרסם אבל תזכרו, מן הסתם הוא עוד יתפרסם ומי שרואה את זה באתר שלי או באתרים אחרים, תזכרו את הפסק דין עם השנה הרביעית וגם הקטע של מתי נשלחה השומה.

אני אומר: חובת ההוכחה עליהם. דרך אגב, לא מזמן טענתי את אותה טענה במקום אחר וקיבלו אותה. הגענו לפשרה. בעקבות הטענה הזאת פקיד השומה פנה אלי ונגמר העניין, הסכם פשרה. אז תבינו שהטענות הטכניות לכאורה הם לפעמים הטענות הכי חשובות כי על בסיס.

עכשיו, זכות הטיעון וחובת הנימוק, תראו, יושב מולכם מבקר מס הכנסה ושואל אתכם שאלות. כמה לענות? מה הזכויות שלכם? כמה להראות לו ספרים? שאלות לא פשוטות.

יש פסק דין הזה אומר לבעל העסק: "תוציא את הארנק שלך רגע אחד, בוא נראה שאין לך שיקים מלקוחות". או שואל אותו: "יש לך שיקים מלקוחות?" הוא אומר: "כן. יש לי בארנק". אומר: "תראה לי את הארנק שלך בבקשה, בוא נראה את השיק".

צריך להוציא את הארנק? הוא מגיע אליכם ויש מגירות אצלכם ואז הוא אומר לכם: "תראה לי מה שיש במגירה". מותר לו? טוב אז זה תלוי. התשובה היא תמיד תלוי. התשובה היא זה לכאן ולכאן. קודם כל תראו, על פניו, אתם כפקיד של העסק, למרות שאתם גם נושאי משרה, על אחת כמה וכמה שאתם נושאי משרה, לא חייבים לענות לשאלות.

זה נאמר במפורש בפקודת מס הכנסה. פקיד מורשה או נושא משרה בתאגיד לא חייב לענות לשאלות בעסק. כל מי שמועסק על בסיס מהימנות אישית לא חייב לענות לשאלות. כלומר, מי שצריך לענות לשאלות לשיטתנו זה מנהל העסק, בעל העסק. אוקי?

או מישהו בדרגה שהוסמך לענות לשאלות או אתם אם הוסמכתם לתת תשובות לשאלות. עכשיו, לא צריך להסתיר. שום דבר לא צריך להסתיר, אבל קודם כל תיזהרו בתשובות שלכם. למה? מסיבה פשוטה, יכול להיות שאתם לא יודעים הכל למרות שאולי נדמה לכם שכן, אבל לא תמיד אתם יודעים הכל. עכשיו בוא נחזור לשאלה, האם מותר לפקיד השומה או למפקח להגיד: "תראה לי מה יש לך בארנק?" לא.

מותר לו להגיד, אבל הוא לא יכול לכפות את זה. להגיד הוא יכול. עכשיו נורא תלוי בבן אדם. הוא צריך לדעת מה הזכויות שלו. הזכויות שלו הם שלא יפשפשו בחפציו האישיים. זה הזכויות שלו. אני יכול להגיד: "לא, זה חפץ אישי, לא רוצה להראות לך".

לגבי מגירה, הנוהל בא ואומר, אם אני טוען שזה חפץ אישי, הפסיקה גם אומרת על אחת כמה וכמה אם המגירה נעולה ואתה אומר: זה מגירה נעולה עם חפצים אישיים שלי. לא פותח. אין לו זכות לדרוש פתיחה. יש פסק דין מעניין שהמפקחים התעקשו וכנראה עשו שם סערה. ובעל העסק אמר: "תשמעו, אתם מפריעים לתנועת הלקוחות" הם עשו שם צעקות ואז הוא הדף אותם בזהירות מחוץ לחנות.

הלכו הגישו תלונה פלילית נגד בעל החנות, יצא זכאי. לא מעודד אלימות חס וחלילה אבל יצא זכאי. אומר בית המשפט, יש גם למפקחי מס הכנסה את גבולות התפעול שלהם. מותר להם להגיע לעסק ולחצריו.

מותר להם להיכנס לבית של בעל בעסק? אתם אומרים לא, הוא אומר: הקלסרים נמצאים אצלי בבית. מותר להם להיכנס? תראה, לכאורה מותר להם להיכנס לכל מקום עסק, לבית אסור. יש גם הוראת ביצוע של מס הכנסה שבאה ואומרת: לא תיעשה ביקורת בבית אלא בתיאום מראש עם בעל הבית. בבית פרטי.

אפילו אם העסק מנוהל מהבית. יש בעיה. ואם העסק מנוהל מהבית ויש לו דלת נפרדת ויחידה נפרדת? יכול להיות שכן. עדיין יש בעיה כי צריך לעבור בחצר אולי הפנימית של הבית. לא פשוט. אבל אם זה רק חדר עבודה בתוך הבית או הקרטונים בתוך הבית, אין זכות מוקנית לבוא ולהיכנס למקומות שהם חצרות פרטיים.

אני בכלל אומר שלתת מסמכים זה בסדר ולהסביר זה בסדר. אבל לא לדבר יותר מידי. כי אתה מסתבך ואתה מתבלבל ולא כל אחד מיומן לשבת ולדבר מול מס הכנסה. לפעמים אנשים אומרים שטויות שבכלל הם לא נכונים או יותר מזה מנסים להמציא תשובות כי הם לא זוכרים את העובדות. אתה רואה את זה גם בחקירות. למה עניתם לו ככה? היה סיפור באחד מפסקי הדין שטיפלתי בהם, שהגיעו המפקחים לחנות של בעל העסק, במקרה הזה בעלת העסק, ואחרי זה אני רואה את הפרוטוקול ביקורת ונאמר שם למשל שהיא עובדת רק משעה תשע עד 12:30 כי אחרי זה היא יוצאת לאסוף את הילדים מהגן.

ואני אומר לה: תגידי, את עובדת מתשע עד שתיים עשרה וחצי בלבד? היא אומרת: לא, מה פתאום, אני עובד מפוצל. אני עובדת מתשע עד שתיים עשרה וחצי, הולכת לאסוף את הילדים מהגן, בעלי נשאר בעסק, ולאחר מכן אני חוזרת בסביבות ארבע ועובדת כל יום עד שמונה בלילה, אבל זה לא רשום. אז איך את חתומה על פרוטוקול? החתימו אותה גם. היא אומרת: הייתי בסערת רגשות, באו מבקרים, התבלבלתי. לקוחות, חתמתי.

התיק הזה דרך אגב הגיע לבית משפט ובית המשפט קיבל בסוף את הטענה, הוכחנו שהיא גם עובדת אחרי צהריים. האמת היא שהיה די קל להוכיח את זה, פשוט הבאנו גם שכנים ועובדים של העסק שהיא עובדת גם אחרי צהריים. זה היה חשוב אז באותו מקרה. אבל תראו בלבול. והיא עמדה והסתכלה, והיא אומרת: לא יכול להיות, לא חתמתי. אני אומר לה: תסתכלי, זה חתימה שלך? היא עושה לי: כן. זה חתימה שלי. אז איך חתמת?

איך חתמת על דברים שהם לא נכונים? התבלבלתי. אז תיזהרו מהבלבולים האלה. עכשיו, נוחתים אנשי מבקרי מס הכנסה אצלכם בעסק. אני ברוב המקרים בניכויים עד כמה שאני יודע, מתאמים מראש את ההגעה שלהם. בדרך כלל הם מתאמים, הם בסדר. באמת בסדר. הם מתאמים מראש וכמובן צריך להתכונן לדיון. לא לזלזל, להתכונן. לעבור על הטופסי 101 לראות שהם חתומים, לעבור על ה-126.

הערה מהקהל: מביאים רשימה.

נכון. אבל לא להכין את הרשימה אלא גם לעבור עליה. להסתכל כבר מה הנפקויות, להכין את הדברים, להכין את הקלסרים. להכין הכל, להיות מסודרים. המלצה שלי שוב, אם אתם לא מאד מיומנים או לא מאד רגועים או מאד נוטים להתבלבל תחת לחץ, שמישהו ישב לידכם, רצוי שבעל העסק ישב לידכם ויראה מה אתם עונים לא עונים, מתייחסים.

ואם לא בעל העסק אז אולי יועץ המס או רואה החשבון או נציג רואה החשבון. אוקי? לא לזלזל בדברים האלה, זה הבסיס אחר כך לביקורת.

שאלה מהקהל: לגבי ... מה הדין לגבי עסק שיש לנו מנהלת...

לא הבנתי את השאלה עם הלפטופ.

שאלה מהקהל: בשקף הקודם היה משפט שלא התייחסתי אליו... דו"ח על ההכנסות, מה הכוונה?

לפי המוקדם ביניהם כי אם דו"ח על הכנסות הוגש מאוחר יותר. יש דו"ח על הכנסות מעבר ל-12685 דו"חות על ניכויים, יש גם דו"חות על הכנסות 1214 או 1301 ליחידים, אז לפי מועד ההגשה המאוחר מביניהם. כי למעשה ניתן יהיה לעשות את השומת ניכויים כחלק מהנושא של שומת ההכנסות.

קודם כל לנהל פרוטוקולים מסודרים. השאלה אם הוא מנהל פרוטוקול ואומר לכם לחתום על הפרוטוקול, אז האם לחתום או לא לחתום? יש אנשים, בדיוק אתמול שמעתי רואה חשבון שאומר לי: "אני אף פעם לא חותם. לא נותנים לי העתק מהפרוטוקול לא אכפת לי, אני לא חותם, הפרוטוקול לא מעניין אותי".

זה לדעתי גישה לא נכונה, זאת גישה לא נכונה. אין שום סיבה שלא ינוהל פרוטוקול בצורה מסודרת. גם אם המפקח כותב את הפרוטוקול, קחו את הפרוטוקול, תקראו אותו בעיון, תראו אותו גם לבעל העסק אם צריך או לרואה חשבון.

יקרא, תשנו, תוסיפו, תגידו: את זה אני לא אמרתי. את זה אני אמרתי אבל אמרתי גם את זה ואת זה ואתה לא רשמת. פה השארת שורה ריקה, אני מבקש למחוק אותה, לסמן זיגזג בשורה הריקה שמחר לא יושלם משהו שאני לא יודע מה הוא יהיה. אפילו מהצדדים אפשר. פה יש תיקון, בוא נחתום ליד התיקון וכן לחתום למטה וכן לקבל העתק של הפרוטוקול ומיד להעביר את ההעתק של הפרוטוקול למייצג שלכם שיראה מה היה שם.

שאלה מהקהל: לא נותנים העתק.

אז התשובה היא עוד הפעם, על לא נותנים העתק זה לפנות למחלקת הניכויים אחר כך ולבקש פרוטוקולים ויתנו לך. גם במס הכנסה הרבה פעמים יש כאלה שלא נותנים.

יש לפעמים גישות של מס הכנסה, אני ראיתי כבר, יש לי תיק שלא ניהלו בו פרוטוקול אחד אפילו. או שניהלו פרוטוקול לא חתום ותרשומת פנימית וכן הלאה. יש זכות מוקנית לקבל את כל הפרוטוקולים לפי הפסיקה שעד היום היא היתה לגבי שלב השגה, חייב פקיד שומה להעביר את כל הפרוטוקולים ואת כל המידע שיש בידיו לידי המייצג גם אם זה מידע בחקירות.

גם אם זה עדויות שהוא גבה כי בא מישהו והתלונן שהוא קיבל משכורת 3,000 והוציאו לו תלוש 2,000 אני לא יודע. בשלב השגה חייב הכל לעבור לידי המייצג. ומייצג חייב לעמוד על זכותו בתחילת הדיון בהשגה. למעשה הייתי אומר: כבר בעת הגשת ההשגה או עוד אפילו לפני הגשת ההשגה. איך שהוא מקבל את השומה לפי מיטב השפיטה, הוא צריך לבקש את כל החומר. הכל צריך לתת.

שאלה מהקהל: אני יכול להקליט? צריך הסכמה?

אתה יכול להקליט. כל עוד אתה צד לשיחה אתה יכול להקליט אין שום בעיה. גם אם זה לא בהסכמה. כל עוד אתה צד לשיחה זה לא האזנת סתר. אתה בסך הכל.

שאלה מהקהל: השאלה אם זה קביל.

קביל. יותר מפרוטוקול. אלא מה? תצטרך להביא תמליל מסודר, תצטרך להביא אישור ממי שערך את התמליל שזה מתאים להקלטה ולשמור את מכשיר ההקלטה המקורי. יש כל מיני הוראות בסדרי דין המשפטיים מתי זה, אבל לדעתי אפשר להקליט.

תראה, לא תמיד ההקלטה תעזור, אני לא יודע באיזה מקרה כל כך צריך את ההקלטות האלה. צריך לקבל את הפרוטוקולים בצורה מסודרת ולעמוד על זה. יש מפורש, אני חושב שהיה פסק דין אפילו לפני שלושה חודשים במע"מ שדחה את הערעור, סליחה שקיבל את הערעור של המערער רק בגלל שלא העבירו לו את כל התיקי החקירות.

את כל תיק החקירות צריך להעביר לו. ואומר בית המשפט: זה לא משנה אם מתנהלות חקירות או לא, והחקירה נגמרה או לא נגמרה. מרגע שיש הליך שומתי, זכותו של אדם להתגונן. רציתי להגיע, מכיוון שאנחנו נמצאים ככה, אני אעבור, אתם תעברו על המצגת כבר בעיון מבחינתכם. רציתי לעבור על השקפים של היחסים בין הסוגיות של שומות ניכויים לשומות סופיות. אוקי?

שומות ניכויים שומות סופיות, שימו לב לדבר הזה. כלומר, כבר יש את המפקחים וגם אתם, כבר אולי בשלב הראשון, חלק מהאנשים פה שהם חשבי שכר וכבר מנהלים דיונים. שתדעו כבר מה להגיד, כבר למפקח.

בואו נניח כרגע שהוא אומר לכם: תראו, יש פה היתה השתלמות, היה כנס באילת, היתה השתלמות באילת. לא נדבר על חו"ל, פעם היה מקובל חו"ל. לפני עשר שנים הכנסים היו בפארג, בבודפשט, גם עכשיו? איזה חברה? אני בא גם. אבל היום זה ירד, היום ירדו, למרות שלפי מחירי בתי המלון אני חושב שבאמת עדיף לעשות את זה בפארג.

מצד שני יש גם הרבה הוצאות נוספות. יש השתלמות באילת, אומר המפקח ניכויים: אתם רשמתם את ההשתלמות כהוצאה ואנחנו רוצים לעשות שווי. עכשיו בואו נראה את ההשלכה של השווי. בעצם מה אנחנו אומרים למפקח? קודם כל מתמודד על השאלה: האם ההשתלמות היא השתלמות מקצועית או האם היא טובת הנאה לעובדים?

אם היא השתלמות מקצועית, כלומר יש סדר יום של ההשתלמות, היו הוצאות של ההשתלמות וכן הלאה, אז כמובן שנוכל לטעון שמדובר בהשתלמות מקצועית וזה לא טובת הנאה לעובדים, זה טובת המעסיק.

לגבי בן הזוג, בסדר, נוסיף את ההפרש בחדר בין יחיד לבין זוגי זה בערך 250 שקל. אתם יודעים את זה, לא צריך לעשות חצי חצי. בהנחה שלא מחליפים בן זוג אז אתה יודע כל עובד איזה בן זוג משויך לו. אז נניח שאנחנו יודעים איזה בן זוג לאיזה עובד.

אנחנו בהשתלמות מקצועית אז אנחנו טוענים שזה השתלמות מקצועית ויש לי תכנית מסודרת. יש לי תכנית מסודרת של ההשתלמות, אני יודע שזה השתלמות מקצועית.

דרך אגב, אנשי מס הכנסה בעצמם, יש הסדר מסודר של עובדי מס הכנסה שיורדים לכנסים. כל מי שמגיע לכנס לשכת רואי חשבון, לכנס יועצי מס ואפילו כנס לשכת עורכי דין יראה עובדי מס הכנסה שיורדים כחלק מההטבות שניתנות להם במסגרת ההטבות שלהם במס הכנסה, ברשות המיסים. ולא עושים להם זקיפת טובת הנאה.

קודם כל זה טענה שאתם יכולים לטעון. חבר'ה, הנה אתה היית, הגיעו עובדי מס הכנסה לכנס לשכת יועצי מס, מתי זה? חודש הבא או החודש לא זוכר או שזה היה כבר. זה עוד לא היה? משום מה הפסיקו להזמין אותי להרצאות אז אני לא יודע מתי זה. אז יש השתלמויות כאלה. אם זה השתלמות מקצועית זה השתלמות מקצועית.

דרך אגב, אפשר להתפשר, להגיד: תשמע, היתה פה השתלמות אבל היו בקושי שתי הרצאות שנמשכו כל אחת 3/4 שעה ושאר הזמן ביליתם שלושה לילות באילת אז חלק חלק. זה בסדר, הגיוני במסגרת גבולות הפשרה ההגיוניות.

אבל בואו נראה את ההשלכות. אני צריך בשביל לעשות, אני עכשיו אומר, חצי מההשתלמות הזאת היא טובת הנאה. אוקי, היו רק שתי הרצאות, שלוש הרצאות, לא בדיוק נחוצות. גם היו הבני זוג, אולי ירדו גם עם הילדים, משפחות שלימות, אי אפשר לקבל על זה גם השתלמות מקצועית. זה בכל זאת גם וגם וגם. זה גם וגם וגם. אוקי, מה אני צריך לעשות עכשיו עם השווי, נניח שצריך לייחס עכשיו לכל עובד 1,000 שקל, לא עשו לבני זוג בטעות.

 1,000 שקל צריך לייחס לעובד מההשתלמות. אני צריך לגלם נכון? לקחת את האלף שקל ולגלם. אם היינו עושים את זה לבד דרך אגב, מצבנו היה יותר טוב כי היינו עושים שווי. את האלף שקל היינו שמים בשווי, משלמים מס על האלף שקל.

אבל לא עשינו את זה לבד אז בדרך כלל הם ירצו את הגילום. קודם כל אפשר להגיד: אוקי, בואו נשים שווי. נשים שווי, נשלם 50% מס כולל ביטוח לאומי מהאלף ואל תעשה לנו גילום של עוד אלף שזה יצא אלפיים והאלף נטו.

בוא נעשה שווי, הרי אפשר לעשות גם שווי. מה זה משנה אם אנחנו עשינו בעצמנו או לא עשינו בעצמנו? איפה זה כתוב שאם אנחנו לא עושים או כן עושים בעצמנו זה כן שווי או גילום? לא כתוב. אז קודם כל זה וויכוח אחד. הוויכוח השני, אוקי, אם אני עושה גילום, מה המשמעות של הגילום? שבעצם אני אומר שהעובדים קיבלו טובת הנאה בשווי של 2,000 שקל. אלף אני אעביר למס הכנסה ואלף הנטו שהם קיבלו.

אלף אני מעביר למס הכנסה, ועל מה זה משפיע לי בעצם? על הוצאות השכר. בהנחה שעשיתי גילום. כי בעצם המשמעות הזאת באה ואומרת שההוצאות שכר שלי גדלו באלף שקל כי עכשיו הוא רוצה ממני מס אלף שקל. הבנתם למה. יש לי אלף שקל שלא מופיעים בתלושים, פתאום עכשיו הם מופיעים. הוא אומר לי: העובדים צריכים לשלם אלף שקל.

זאת אומרת שזה 2,000 שקל ברוטו. 2,000 שקל ברוטו אני יכול לתבוע אותם כהוצאה מוכרת חברים. אני יכול לתבוע אותם כהוצאה מוכרת. עכשיו איך נתבע אותם כהוצאה מוכרת? אפשרות אחת זה פסק דין הקריות יש עוד כמה פסקי דין כאלו, אפשר להגיש דו"חות מתקנים עם ההוצאה המוכרת הזאת, ואפשר להגיד למפקח על ניכויים: תשמע, בהיגיון, אתה מפקח על ניכויים בפקיד שומה כפר סבא ואתה בקומה שתיים ומעליך בקומה למעלה זה חוליית חברות שאנחנו במילא נמצאים בה בהכנסות.

 בוא נעשה את הקיזוז. זה הרי אותו פקיד שומה. אז אתם צריכים לדבר עם המפקחים לעשות את הקיזוז הזה כבר מיידית. כל דבר שאתם רוצים גילומים, בואו נעשה את הקיזוז. במקום שאני אשלם את האלף שקל על הגילום הזה, בואו נוריד ישר על כל האלפיים הוצאה נוספת, סליחה, על האלף נוסף לפחות לא נגיד שיעור מס חברות 25%. אוקי? אז תקזז לי.

 אז אני כבר הרווחתי 25% כדי להוריד מהאלף. הורדנו 250 שקל על כל עובד. בסדר? אז זה באות ונישום השלכות הדדיות. כלומר, כל פעם שאומרים לכם: אתם צריכים לשלם ניכויים במישור הנישום, אתם תסתכלו האם זה משפיע על הדו"חות המס שלו.

תתייעצו האם אפשר להגדיל את ההוצאות והאם אפשר כבר להגיע לפשרה מהירה עם אותו מפקח מס. לאחר מכן נישום לנישום. הוא בא ואומר לכם: תראו לא ניכיתם מס במקור, הייתם צריכים לנכות מס במקור שלושים אחוז ולא ניכיתם מס במקור.

שומה 30%. רגע, ומה ההשפעה על הצד השני, זה שלא ניכיתי ממנו? מה ההשפעה לגביו? אם אני לא ניכיתי לו מס במקור ואני אשלם את זה עכשיו במסגרת השומות ניכויים, איך הוא יזדכה על הניכוי במקור? הוא לא יזדכה. למה? זה לא בסדר.

הוא צריך להזדכות. אבל קודם כל אני אשאל את ההוא מהצד השני: אדוני, תגיד לי, אתה דיווחת על ההכנסה הזאת? אם סעיף, תרשמו לכם 167 (ב) אומר שלא ניתן לעשות שומת ניכויים בגין תשלומים שלא נוכו כדין במקור, אם התשלומים האלו דווחו כהכנסה בידי המקבל. כלומר, אם תקבלו אישור ממנו, מהרואה חשבון, מהיועץ מס, או תקבלו ממנו את ההעתק חשבונית שהוא הוציא, אוקי, שהוא דיווח על ההכנסה למרות שלא ניכיתם במקור אי אפשר לעשות לכם שומת ניכויים. למה? כי אם הוא דיווח אז ממילא הוא שילם את המס.

בסופו של דבר כשאני לא ניכיתי במקור זה המס שלו. נכון שאפשר להוציא לי שומה אבל אומר הסעיף הזה שאם הוא דיווח, דרך אגב, זה לא אומר שהוא גמר בהפסדים את השנה, אומר: העיקר שהוא דיווח על זה במסגרת הכנסותיו. זאת אומרת, יש השלכות הדדיות. עכשיו אותו דבר, נניח שהוא הוציא לי שומה והוא לא דיווח, אנחנו מדברים עכשיו מבחינה משפטית, אני שילמתי עבורו את הניכוי במקור, צריך לוודא שהניכוי במקור יירשם על שם התיק שלו ומאד מזניחים את זה, אני לא ראיתי שעושים את זה.

יירשם על התיק שלו כדי שהוא יקבל החזר ואז יהיה לי את הזכות הלגיטימית, גם ככה היא קיימת לי מבחינה משפטית, לבוא אליו ולהגיד לו: "אדוני, תן לי את הכסף בחזרה". אתה קיבלת החזר ממס הכנסה, זה החזר שמגיע לי ואני הוספתי את זה בעצם לתשלומים שאני שילמתי לך כי זה היה בנוסף. אני כבר שילמתי לך את האלף שקל, לא ניכיתי לך במקור. עכשיו שילמתי לך עוד 300 שקל, שילמתי לך 1,300. אבל הסיכום בינינו היה רק על אלף. אז אני רוצה שה-300 ייכנסו לתיק שלו כדי שהוא יקבל החזר ויחזיר לי את ה-300 שקל. אני מיד אגיש נגדו תביעה.

שאלה מהקהל: למרות שהוא אשם שלא ניכה?

מי אשם? אני אשם שלא ניכיתי. אז מה? אז מה? הוא לא צריך לקבל פרס. אוקי, אני אשם שלא ניכיתי, אני אסבול את העינויי דין ואת הכאבי ראש.

שאלה מהקהל: אם לא ניכית.

הוא יגיד: אתה ניכית ולא העברת? לא הבנתי. מס הכנסה יוציא לי שומה. קודם כל, בוא נתחיל שלב ראשון, הוכחתי שהוא שילם, אין בעיה. לא הוכחתי שהוא שילם, לא הצלחתי להוכיח, לא הצלחתי לאתר אותו או אני לא ידוע מה, הוא באמת לא דיווח על זה.

אני משלם במקומו, מס הכנסה יוציא לי שומה אבל אז אני יכול לדרוש שהניכוי במקור הזה יירשם על התיק שלו ואני בא אליו ואני אומר לו: "אדוני, תביא לי את הכסף חזרה, זה נרשם על התיק שלך". יש לי זכות תביעה לגיטימית לגמרי. כי בסופו של דבר גם שילמתי לך את הכסף במלואו ולא ניכיתי במקור ועכשיו הוספתי לך עוד על זה עוד את הסכום של הניכוי במקור. אז זה מנישום לנישום. אחד הקשיים הכי גדולים זה באמת הנושא של זכות תגובה. יש בעיה כי אנחנו בעצם מקבלים, השומות ניכויים הם שומות טריקיות. למה הם טריקיות? כי בסך הכל אנחנו צינור לגביית מס עבור מס הכנסה. מי שצריך לשלם את המס בפועל גם כשאנחנו מנכים מס לעובד, מי צריך לשלם את המס בפועל? העובד. לא אנחנו.

שאלה מהקהל: איפה הוצאות גביה?

בדיוק, בואו נחייב אותו גם בהוצאות גביה. נניח שהעובד סימן, הביא לנו, סימן שיש לו שבעה ילדים ומתברר שיש לו רק שתיים. הביא אישור במקור לא נכון, הכי פשוט, סימן שאין לו עבודה נוספת. סימן, אין לי עבודה נוספת. אנחנו מכוסים, בסדר? אם היינו מכוסים לא יוציאו לנו שומה. לא חשוב, סימן והתברר שהוא סימן לא נכון. אוקי? סימן וסימן לא נכון, עכשיו בא אליך מס הכנסה ואומר לך: "תשמע, העובד הזה אמנם ב-101 זה נכון הוא סימן שאין לו עבודה נוספת. אנחנו בבקשה, הנה הפלט משם סימן". יכול להוציא שומת ניכויים או לא יכול להוציא שומת ניכויים.

תשובה מהקהל: הוא הצהיר אז הוא אחראי.

אז בדיוק זו ההנחה, אני מניח שיהיה לכם וויכוחים לא פשוטים עם מפקחי מס הכנסה על זה. אבל בדרך כלל הם מקבלים את הגישה שאם הוא מילא ואתם מראים שהוא מילא. לכן ההמלצה שלי תמיד אני חוזר ואומר, מי ששמע אותי ישמע אותי בפעם ה-18, תחתימו אותי ליד המקום שהוא מסמן איקס, אין לי עבודה נוספת.

תחתימו את העובד ליד המקום שהוא מסמן איקס, אין לי עבודה נוספת. שיחתום על זה ספציפית כי כבר נשמעו הטענות: לא יודע מי סימן את האיקס הזה, זה לא אני. אני מוכן להגיש בקשה שיוסיפו מקום לחתימה אבל עד אז תחתימו. אנחנו עוד מעט בינואר מתחילים להחתים 101 חדשים.

שאלה מהקהל: אם יש 500 עובדים, מי יכול לעקוב אחרי זה?

מי שמחתים את העובדים. אתם יודעים מה? שימו שם חותמת: "חתימת העובד" ליד המקום הזה. כי עוד הפעם, אני אומר פשוט מנסיוני, עובדים באו ואמרו: "אני עובד עבודה נוספת". ודרך אגב, זה לא רק בעסקים קטנים. אני יכול להגיד שראיתי את זה גם בעובדי חברת חשמל למשל שיש להם עבודה נוספת. לפעמים עבודה כעצמאית נוספת.

אני יכול לספר סיפורים על פסק דין שהעובד, אם אנחנו מדברים על עובדים ובזה נתחיל לקנח, עוד סיפור אחד לסיום. לפני כמה וכמה זמן ביקשתי, קניתי משהו וביקשתי שזה יהיה עם הובלה והרכבה. ואז מגיע אלי עובד ואני מכוון אותו איך להגיע אלי הביתה ואני רואה, מגיע אלי עובד עם רכב החברה יום שישי בבוקר ומביא לי את המתקן ואמרו לי בחברה, דרך אגב מה אמרו לי? הובלה והרכבה תשלם ישירות אליו. אמרו לי את זה בחברה, אמרו לי: תשלם ישירות אליו. הוא מגיע, מרכיב לי את מה שהזמנתי הובלה והרכבה.

לא הרבה כסף, רק 250 שקל. רק ראיתי שלקח לו 40 דקות להרכיב, אמרתי, לי זה היה לוקח 4 שעות וזה היה מורכב עקום. אז טוב שהזמנתי אותו שווה 250 שקל. הייתי אחרי זה צריך להזמין אותו בשביל לתקן את מה שאני הרכבתי, אני כבר מכיר את עצמי איך אני מרכיב דברים. שילמתי 250 שקל מזומן. יפה, אמר לי תודה שלום, עלה על הרכב של החברה ונסע.

שאלה מהקהל: הוא לא הביא קבלה?

גם חשבונית, מה אתם מדברים? קבלה. הרי אמרו לי במפורש, זה במזומן לעובד. אני לא מבין למה אתם מדברים. אתם יודעים של מי הבעיה? של החברה. כי יש פסק דין מפורש ולא אחד אפילו שאומר: שאם עובד הגיע עם רכב החברה ויש סבירות להניח שהוא עובד בשליחות החברה, אז החברה היתה צריכה לנקוט במנגנון שימנע העלמת כסף.

בעצם מה שהחברה עשתה אתם יודעים מה זה? טובת הנאה לעובד. ה-250 שקל. כשאתם נותנים רכב לעובדים וזה עובד חברה והרכב הזה יכול לעשות אחרי זה עבודות בשישי, מוצאי שבת, בערבים, והוא משתמש ברכב החברה, חבות המס לפי פסיקה מפורשת חלה על החברה. יכול להיות שיבואו אליו בטענות והכל והוא לא ידע ויכול להיות שהוא יפוטר מהעבודה אבל למס הכנסה וגם לביטוח לאומי תהיה הזכות לבוא לחברה ולהגיד: "יש פה העלמת תגמולים". אתם מבינים מה משתמע מזה? יש פה העלמת תגמולים או יש פה העלמה של טובות הנאה שניתנו לעובדים.

שאלה מהקהל: זה מה שכל המלצרים.

לא. מלצרים זה תורה שצריך הרצאה בפני עצמה. מלצרים זה חיה שבית המשפט העליון, פסק דין אסתר כהן בעליון יצר חיה מאד מוזרה ויצר אפשרות ליצור להם קופה נפרדת ובעצם הם לא משלמים מיסים בהוראת בית המשפט העליון בצורה זו או אחרת לפחות עד שזה יוסדר בחקיקה. לפחות ככה נקבע. אבל אמרתי, לקינוח הזה, כל מי שנותן לעובדים רכב חברה והעובד הזה מבצע עבודות בשעות הפנאי פרטיות, שייקח בחשבון אותו מעסיק שהוא לוקח אחריות.

תראו, מה שאתם יכולים לעשות זה כמו בנושא רישום תקבולים, מה שאני ממליץ בתחילת כל שנה, להכין נוהל מסודר של שימוש ברכב, בין היתר כולל איסור שימוש בעבודות, בנסיעות פרטיות, את השימוש ולהחתים. כמו שאני ממליץ לעשות את אותו נוהל לגבי כל העובדים שנוגעים במזומנים שמתחייבים להוציא קבלה מיד עם קבלת המזומן ולפני שהלקוח יוצא מבית העסק. אז להכין נהלים כאלה כי אחרת האחריות תהיה על החברה.

חברים תודה רבה, המשך יום מוצלח שיהיה לכם.