בואו נדבר על האחריות הפלילית של נושאי משרה בדיני עבודה. אגב, יש פה מישהו שהיה בהרצאה הזאת אצלי? רק שניים, מצוין. חשבתי לעשות אותה בריצה, אבל אני רואה רק בשביל שניים אז נעשה אותה בקצב הרגיל אם כי כמובן נוספו פסקי דין אחרונים מהשנים האחרונות מהתקופה האחרונה.

כשאנחנו מדברים על משפט העבודה אז אנחנו מכירים את משפט העבודה האזרחי שזה מה מגיע לעובד, שעות נוספות, פיצויי פיטורין, הבראה, חופשה וכן הלאה, שורה ארוכה של זכויות שמגיעות לעובד. אבל משפט העבודה, לא רק משפט עבודה אזרחי אלא גם משפט העבודה הפלילי. למה יש לנו בכלל מעורבות של המשפט הפלילי בתחום של דיני עבודה? כי מלכתחילה המחוקק עוד בשנות החמישים צפה את מה שברור וקורה גם ככה, שהרבה מאד פעמים העובדים לא יתבעו את מה שמגיע להם. למה עובדים לא תובעים את המעסיק?

תשובה מהקהל: פוחדים.

פעם זה היה. כשאני התחלתי ללמוד דיני עבודה לפני עשרים שנה, זה באמת היה השיקול. עובדים לא ידעו מה מגיע להם, מאז באה לעולם גוגל ומאז שיש גוגל כולם יודעים הכל.

אני חושב שכבר אמרתי לכם בעבר, כל מה שצריך לעשות עובד זה לכתוב בגוגל "אני עובד בחברת שמירה, דופקים אותי, מה מגיע לי?" אנטר. ישר עולים לו אתרים בעברית, רוסית, אמהרית וזה וכן הלאה מה מגיע לו. אמרתי לכם בעבר גם ששני האתרים הראשונים צריכים להתעלם מהם, הם אתרי סקס שעולים בגלל המילה "דופקים אותי" אבל מעבר לזה היום הנגישות של העובדים למידע היא אדירה, הם יודעים הכל, לא יודע אם יש לנו יותר עורכי דין מבני אדם, זאת אומרת יש לנו מלא עורכי דין והנגישות של העובדים לעורכי דין היא גם כן מהירה. ובדרך הזאת העובדים היום יודעים בדיוק מה מגיע להם, ובכל זאת הרבה מהם לא תובעים, אוקי? בגלל א' החשש מפיטורים, ויש מקרים שאחרי שהם פוטרו או התפטרו הם עדיין לא תובעים. יש להם זמן, הם מקבלים אבטלה ויש להם את כל הזמן שבעולם וכן הלאה ולהגיש תביעה לבית הדין לעבודה זה לא תמיד מסובך, אפשר למלא דף מובנה וכן הלאה. הם עדיין חוששים.

אז תגידו: מה יש להם לחשוש? הם עדיין זקוקים להמלצה, ואנחנו יודעים שהמלצות היום לא שווים הרבה. מה שעושה מעסיק חדש, הוא גם מתקשר למעסיק הקודם ומברר וכדומה. ואז אנחנו נראה הרבה שרק אחרי שהם מצליחים למצוא מקום עבודה ועובדים מספיק זמן טוב רק אז הם פתאום יגישו את התביעה כדי שהמעסיק הקודם לא יחבל להם וכן הלאה.

זאת אומרת, יש חשש של עובדים גם להתפרש כטראבל-מייקרים, ככאלה שמציקים למעסיק. לא משנה שהמעסיק הוא לא זה, הוא הטראבל-מייקר וזה שלא משלם לפי החוק. ובאמת אנחנו רואים מצבים שהרבה מאד פעמים עובדים זולת אם הם עובדים במקומות עבודה מאורגנים עם וועדים מאד חזקים וכן הלאה, אין לנו כאלה בארץ אבל יש מדינות שבהם יש, וועדים שיכולים לשבות בגלל... וזולת במקרים האלה אנחנו נתקלים במצב שבו עובדים לא תמיד תובעים את מה שמגיע להם.

ואז המחוקק אמר, אני כדי להגן על העובדים מכניס גם את הסנקציה הפלילית. משמע, לא רק העובד יכול לתבוע אותך על זה שלא שילמת לעובד את מה שמגיע לו, אלא גם המדינה יכולה להעמיד אותך לדין פלילי על זה שלא שילמת לעובדים שלכם את מה שמגיע להם. וזה לא חייב להגיע אגב מתלונה של העובד, די בכך שמגיעה ביקורת, מפקחים שיש להם סמכויות לעניין איסוף מסמכים וכן הלאה, ואי שיתוף פעולה עם הפקחים של משרד הכלכלה זה עבירה לכשעצמה. והם בודקים את המסמכים ומגלים שלא שילמת לעובדים שלך שכר מינימום.

זה מספיק לא רק כדי שעובד יוכל לתבוע אותך על שכר מינימום, אלא יוגש נגדך כתב אישום פלילי לכל דבר ועניין על אי תשלום שכר מינימום. זאת אומרת יש לנו, כמעט כל חוקי העבודה סעיפי עבירות פליליות שמאפשרים לנו להעמיד לדין פלילי את המעסיקים, ותכף נראה גם את המנהלים על העבירות האלה. נוסף לנו עוד תחום חדש וזה המשפט עבודה המינהלי, העיצומים הכספיים שהיום יש בחוק להגברת האכיפה, אבל זה כאמור אתם הייתם בלא מעט הרצאות.

שאלה מהקהל: עקב אישום פלילי העובד יקבל...

לא קשור לעובד. בוא נגיד שעכשיו אני לוקח סכין ודוקר מישהו בעין ומוציא לו את העין ואני עכשיו עומד למשפט פלילי ומקבל שנה מאסר, העובד לא מקבל כלום מזה. סליחה, הנדקר לא מקבל כלום מזה כי זה משפט פלילי ביני לבין המדינה. אני עברתי על החוק, המדינה היא זאת שאחראית על אכיפת הסדר הציבורי במדינה. מה שנפגע לא העובד אלא הסדר הציבורי, המדינה לא מוכנה לסבול שאנשים לא יצייתו לחוקים, היא מעמידה אותי לדין ומענישה אותי. והמאה אלף או החמישים אלף או העשרת אלפים קנס שאני מקבל הולך לקופת המדינה ולא לכיסו של העובד, אוקי? לעובד יש את הדרך להגיש צביעה אזרחית ולהיפרע את כל מה שמגיע לו. אנחנו מדברים על הליך משפטי נפרד וחלוטין ושונה לחלוטין מההליך האזרחי. הליך שבו המדינה היא המאשימה, אוקי? והמעסיק פה הוא נאשם במשפט פלילי.

שאלה מהקהל: יכול להיות מצב שבו בית הדין לעבודה אזרחי, אני תבעתי את המעביד...

מי אמר שבית הדין לעבודה הוא אזרחי? בית הדין לעבודה הוא שופט גם פה והוא מוסמך לשפוט גם פה.

שאלה מהקהל: יכול להיות שבית הדין לעבודה יראה משהו מאד צורם ויתבע את המעביד?

לא. הליך אזרחי הכלים שעומדים לבית הדין הם הכלים האזרחיים. אם הוא עצבני במסגרת גבולות כתב התביעה שהוגש וכן הלאה, אם הוא עצבני אז הוא יכול לתת את הביטוי לעצבים בפסיקת פיצויים על עגמת נפש ככל שאלה נתבעו, פיצויים על הלנת שכר ככל שאלה נתבעו ואפשר להטיל אותם וכן הלאה. זאת אומרת, אלה הכלים שיש לבית הדין בהליך אזרחי. אבל אם בית הדין יושב בהליך פלילי אז הוא כפוף לחוקים הפליליים ולכללים של המשפט הפלילי. סדר דין אזרחי- סדר דין פלילי. הטריבוניאל אותו טריבוניאל, פה יושב בית הדין פה יושב בית הדין. אבל פה הוא יושב בהליך אזרחי, פה יושב בהליך פלילי. סוגיה מעניינת למי מכם שבילה פעם בבית הדין לעבודה, פה אין נציגי ציבור. אם בהליך אזרחי בבית הדין לעבודה אנחנו יודעים שיושב שופט, נציג מעסיקים ונציג עובדים. בהליך פלילי יושב רק השופט המשפטן. לא יושבים נציגי ציבור בהליך פלילי.

קצת מבוא למשפט פלילי, כדי שנבין את האחריות ועד כמה חמורה האחריות שלנו ועד כמה קל יהיה להרשיע אותנו בעבירות של דיני עבודה בשונה מעבירות פליליות אחרות שאנחנו מכירים. עבירה כמו כל דבר טוב מתחלק לכמה חלקים? שלושה חלקים. אחד מהם הורדתי זה העונש, כולנו מכירים אותו אז אין מה לדבר עליו. העונש יכול להיות עונש מסוגים שונים. מאסר, מאסר על תנאי, קנס וכן הלאה.

שני חלקים אחרים של העבירה זה היסוד העובדתי של העבירה והיסוד הנפשי. נתחיל עם היסוד העובדתי, היסוד העובדתי הן מהן העובדות שמקימות את אותה עבירה. והוא כמו כל דבר טוב יכול להיות מחולק לשלושה חלקים: הרכיב ההתנהגותי, הרכיב הנסיבתי והרכיב התוצאתי.

בואו נעשה בזה סדר: הרכיב ההתנהגותי קיים בכל העבירות וזה אותו מעשה או מחדל שצריך להתקיים כדי שתהיה עבירה. אוקי? לדוגמא אם אנחנו מדברים על עבירה של תקיפה, מהו הרכיב ההתנהגותי? אותו שימוש בכוח, אותו מכה שאנחנו נותנים וכן הלאה.

אם אנחנו מדברים על גניבה, מהו הרכיב ההתנהגותי? הנטילה. אם אנחנו מדברים על עבירת האינוס מהו הרכיב ההתנהגותי? הבעילה. אוקי? זאת אומרת יש לנו את אותה התנהגות. אגב ההתנהגות יכולה להיות גם במחדל. אי עשייה במקום שיש חובה לעשות. זאת אומרת מחדל גם כן יכול להיות עבירה פלילית.

אם לא שמנו סורגים בבית ספר ונפלה תלמידה וכן הלאה יכולה המנהלת לבוא ולהגיד: "לא עשיתי כלום" אבל היא צריכה לעשות אז כנ"ל רלוונטי. אז אם נסתכל על העבירה של אי תשלום שכר מינימום אז הרכיב ההתנהגותי פה זה האלמנט של האי תשלום. אז הרכיב ההתנהגותי קל לנו בדרך כלל לזהות אותו. יש עבירות שדורשות שתתקיימנה נסיבות מסוימות כדי שתהיה עבירה וזה הרכיב הנסיבתי. לדוגמא: בעבירת השוחד, מה הרכיב הנסיבתי? מה הרכיב ההתנהגותי? נתתי כסף או מתן טובת הנאה למישהו. מה הרכיב הנסיבתי? עכשיו בא אלי מישהו למשרד אומר לי "תשמע יוסי, אני רוצה שתטפל בתיק שלי הכי טוב שבעולם. קח עוד 10,000 שקל ככה תשופר ממני". זה שוחד? לא. אז מתי מתן טובת הנאה תהיה שוחד? מה הנסיבה שהופכת את אותו מתן טובת הנאה להיות עבירה פלילית? מה ההבדל בין חברת חשמל שקיבלה שוחד מסינס על ידי אחד שברח לחו"ל עכשיו יושב בכלא וכן הלאה? מה הופך את אותה מתן טובת הנאה לעבירה פלילית? נסיבה מסוימת.

העובדה שמקבל השוחד הוא עובד ציבור. הוא נכנס להגדרה של עובד ציבור וכן הלאה. אם אתם מתשפרים מישהו בסקטור הפרטי וכן הלאה, זו לא עבירה. אבל ברגע שאתם נותנים טובת הנאה לעובד ציבור שאסור לו, זה הופך את זה להיות לעבירה. אמרנו שבעבירת האינוס הרכיב ההתנהגותי זה בעילה. מה הרכיב הנסיבתי? העדר ההסכמה. אני אקח עבירה דמיונית שלא קורית אצלנו במדינה אבל נגיד בעילת קטינה בהסכמה, אוקי? אני יכול לשיר לכם שיר אבל אני זמר גרוע. מה הרכיב הנסיבתי בעבירה הזאת שנחשד עכשיו מישהו או אבא של מישהו מאד מפורסם שעומד לדין עכשיו? מה הרכיב הנסיבתי כדי שנוכל להרשיע אותו? הגיל של הגברת. היא הסכימה אבל מה השופטת ... היא היתה מתחת לגיל 16 ואז הגיל זו הנסיבה שצריכה להתקיים. אוקי?

ישנם עבירות שדורשות גם רכיב תוצאתי. לדוגמא: עבירת הרצח, הריגה, גרימת מוות ברשלנות, כל העבירות האלה דורשות שמישהו ימות בסוף. אוקי? אם אין לנו את התוצאה אין לנו מוות. אגב, לא תמיד כשעבירה עושה תוצאה, היא נדרשת לעניין ההרשעה. זאת אומרת אם אני עכשיו לקחתי מישהו סכין ודקרתי אותו, אפשר להאשים אותו בתקיפה בין אם יצאה לו העין ובין אם לא יצאה לו העין כי עבירת התקיפה כל מה שהיא דורשת זה את השימוש בכוח. אבל אם רוצים להרשיע אותי בעבירה של תקיפה שגורמת חבלה של ממש, צריך להוכיח תוצאה. מה התוצאה? חבלה של ממש.

תכף נראה איך כל זה רלוונטי אלינו גם לעולם של זה, פשוט עבירות פליליות שכולנו מכירים הרבה יותר קל מאשר לעמוד לדין על אי העברת ניכויים ליעדם. עכשיו נגיע לאזור היותר מעניין, בואו ניקח סיטואציה שבה אני עובד בחברה שמתקינה דודי שמש, גמרתי להתקין את הדוד שמש ואני צריך להיפטר מהדוד הישן. אוקי?

יש את הדרך החוקית שהתווה עלי המעסיק וזה לקחת אותו, לסחוב אותו למטה או לשלשל אותו עם חבל. בשני המקרים יש הרבה עבודה אבל יש כמובן את הדרך ההרבה יותר מהירה וזה פשוט לזרוק אותו מהגג למטה. עכשיו יש לנו מפגש מדהים. למה? כי מי מגיעה בדיוק? המורה שלי לתנ"ך מהתיכון. כמה שנאתי אותה. אוקי? אז עכשיו אני יושב למעלה, אני רואה אותה מגיעה, ואת מי כן אהבתי בתיכון? את המורה לפיזיקה, המורה לפיזיקה צייד אותי בהרבה כלים חשובים, בין היתר לחשב נפילה חופשית של דוד. אוקי? GT בריבוע. אני מחשב את קצב הליכתה, אני מחשב את קצב נפילת הדוד, משחרר את הדוד, הדוד נופל עליה ושולח אותה לעולם שכולו טוב, מקרה מספר אחד. מקרה מספר שתיים, אני למעלה, בסוף היום צריך להיפטר מהדוד, אני רואה את המורה לתנ"ך, אני רואה הזדמנות לנקום. מה אנחנו נעשה? אנחנו נפיל את הדוד מילימטר על ידה, שתיבהל וכן הלאה. יפגע בה? לא נורא, אני שונא אותה וכן הלאה. אני זורק את הדוד, הוא נופל עליה והיא מתה. אפשרות שלישית, אני רואה את המורה לתנ"ך, אני נמצא רחוק ממנה וכן הלאה וזה, אני זורק את הדוד, לא רוצה להרוג אותה וכן הלאה, היא קצת זזה, הרוח קצת הזיזה את הדוד, אני פישלתי וכן הלאה והיא מתה. האפשרות הרביעית, אני מסתכל למטה, אין אף אחד. זורק את הדוד בבטחה, יוצאת המורה לתנ"ך, חוטפת את הדוד. ארבעת המקרית הללו אני מקווה שאין פה מישהו שמכיר אותה, ארבעת המקרים האלו שימו לב, אם היתה מצלמת וידאו שמצלמת גם אותי בגג, גם את האירוע וכן הלאה, הכל נראה אותו דבר.

מבחינת היסוד העובדתי מה שהיה פה בכל אחד מארבעת המקרים שאמרתי לכם היה בדיוק אותו דבר. אני עמדתי למעלה עם דוד שמש, זרקתי אותו, הוא נפל על מישהי והרג אותה. אוקי? האם המקרים האלה שונים מבחינת העונש שאני אקבל? כן. מה מביא לנו את ההבדל? היסוד הנפשי שבעבירה.

הערה מהקהל: אתה צריך להוכיח אותו.

כל דבר צריך להוכיח. את זה אני אומר לאשתי כל פעם שהיא אומרת דברים כשאני מגיע בשעה מאוחרת לבית וכן הלאה. אני אומר לה: "תוכיחי שהיית לבד" וזה, לא כש, היא יודעת שאני עובד. לא, כולם חושבים הפוך. מכל מקום, מה אומר היסוד הנפשי? אם אנחנו מדברים על עבירת התנהגות לדוגמא או עבירת נסיבות, צריך להוכיח שהנאשם ידע, היה מודע לקיומן של אותן נסיבות.

לדוגמא: אם אני עכשיו הולך לפארק ואני פוגש מישהי מאד נחמדה ואנחנו ממשיכים אליה הביתה או אלי הביתה או מה שלא יהיה ועושים את מה שעושים אחרי שנפגשים לפעם, ומסתבר שהיא בת 15.5, אוקי? לא ניתן יהיה להרשיע אותי בעבירה של בעילת קטינה בהסכמה כשבעילה אסורה בהסכמה מן הטעם שלא מתקיים היסוד הנפשי. כי היא מציגה את עצמה בוגרת, אוקי? או היא נפגשה במקום שבו נמצאים בוגרים והיא נראית בוגרת וכן הלאה, אז לא מתקיים אצלי היסוד הנפשי של העבירה.

מכיוון שאם לא ידעתי או אם לא עצמתי את עיני מלדעת. עצימת עיניים נחשבת גם כן כידיעה. במקום שבו הייתי צריך לחשוד ונמנעתי מלברר את העובדות, אין לי ידיעה ולכן לא ניתן יהיה להרשיע אותי. ולכן אם אני אתן לאחד מהחבר'ה פה את השלט לשמור לי עליו להרצאה הבאה והוא בשבוע הבא מסתובב עם השלט בתיק שלו לקראת ההרצאה ומגיע כלב משטרה ומרחרח ומגלה שיש סמים בתוך השלט הזה, האם אפשר יהיה להרשיע את אותו סטודנט תמים באחזקת סם מסוכן? אם נסתכל על היסוד העובדתי, מתקיים.

הוא החזיק סם מסוכן ואין לו היתר להחזיק אותו. אבל לא התקיים היסוד הנפשי של הידיעה. זה שונה שאנחנו פוגשים בחורצ'יק צעיר מביא מתאילנד פסל בודהה מאיזה מישהו שאמר לו: "תשמע, יש לי over-weight במזוודה וכולי, קח את זה, שמור. תיזהר שאף אחד לא יראה, אף אחד לא פה, לא שם. אז יכול מאד להיות שיש לנו מצב של נסיבות מחשידות שבהם היית אמור לבדוק. ואם לא בדקת, בעיה שלך. אוקי? אז זה היסוד הנפשי. כנ"ל לגבי עבירות שדורשות... כמו מוות. יש הבדל בין כוונה לבין מצב של אדישות לבין מצב של פזיזות, קלות דעת לבין מצב של רשלנות לבין מצב שבו אני הייתי הכי בסדר שבעולם ומה לעשות שאני גרמתי למותו של מישהו? אבל אין לי שום אלמנט אחר ואז אני לא אהיה מחויב בהליך הפלילי. וזה סיטואציה של שני התנאים האלה הם תנאים מצטברים מבחינת החיוב.

עכשיו אני רוצים לשלוח מעסיק לכלא על עבירות בדיני עבודה, אז יש לנו יסוד נפשי של מחשבה פלילית. מחשבה פלילית זה ידיעה, אותו אדם שידע שהוא מחזיק סם מסוכן, אותו אדם שידע שהיא קטינה, אותו אדם שידע שאותה מישהי אומרת לו לא. אגב, אם אתה יוצא עם מישהי והיא אומרת לך: כן כן כן, ואחר כך היא אומרת "לא הסכמתי". אז זה קצת בעיה להרשיע אותו בעבירת אינוס.

מי מכם שראה את ההצגה של משחקים בחצר האחורית, אז זה אונס של שומרות. אני כסטודנט ומתמחה עבדתי במשרד שייצג את אחד מהנאשמים, שם פסק הדין הוא מעניין ואחרי זה היו עוד מקרים, שם הנערה לא אמרה לא, אבל היא גם לא אמרה כן. בית המשפט בשורה של מקרים אמר: כשאתה חורג מיחסי ... רגילים או מיחסים סטנדרטיים וכן הלאה לקצה של סרט נע של נערים שעוברים על בחורה במכונית וכן הלאה, דברים כאלה, אז יש מקרים שנדרשת הסכמה פוזיטיבית. זאת אומרת, לא מספיק שהיא לא אמרה לא אלא יש מקרים שבהם צריך גם לקבל את הכן.

אבל במסגרת יחסים רגילה וכן הלאה, אם היא לא אומרת לא, אז, יכול להיות שבלב היא חושבת "רק שיקום ממני", אבל היא לא אמרה את זה כלפי חוץ וכן הלאה, אין לי ידיעה, זה אותם מקרים שבהם אתם מתעצבנים: רגע, אבל למה זיכו את אותו אדם? אז זה הסיטואציה.

מחשבה פלילית זה מצב שבו אנחנו יש לנו ידיעה או יש לנו כוונה או יש לנו אדישות או קלות דעת לעניין התוצאות וכן הלאה. יש לנו דרגה אחרת שהיא דרגה של רשלנות. מה זה רשלנות? זה לא מחשבה פלילית. אין מונח לפנינו אדם רע.

מחשבה פלילית מייצרת בפנינו את האדם שלמרות שהוא ידע שזה מסוכן או למרות שהוא ידע שזה זה, הוא עשה את זה. רשלנות זה מבחן שונה לגמרי, זה מבחן שבו אדם סביר, אדם מן היישוב לא היה עושה את אותו מעשה. זאת אומרת: יש לנו סיטואציה מסוימת עובדתית. אותו אדם, הדבר האחרון שהוא רצה, קרה. קחו לכם סיטואציה של תאונת דרכים, הרי אף אחד מהאנשים שנוסעים ברכב לא רוצים לפגוע במישהו. נסע עם הרכב, פתאום היה שיר של זהבה בן, געגועים לחיבוקים חמים, נלחץ, הלך להחליף תחנה, הסתכל על הרדיו, סטה קצת עם הרכב, פגע במישהו. אוקי? אם צריך להאשים מישהו זה את זהבה בן על השיר. אוקי? אבל אותו אדם זה הדבר הכי גרוע שקרה לו. לא היה בו שום אלמנט של מחשבה פלילית.

ובכל זאת, במקרים שבהם המעשים גרמו, המחדלים גרמו למוות, עבירה של גרם מוות ברשלנות יש מקרים שבהם חוק העונשין מאפשר לנו להעניש, אגב פה עד שלוש שנות מאסר, גם אם אין לנו מחשבה פלילית אלא רק רשלנות. וזה כי אתה עשית משהו שאדם סביר לא היה עושה. אחד מפסקי דין הישנים, הוותיקים פה יכירו את זה, זה פרשת בש, שם משפחה, את המקרר הישן החליפה במקרר חדש קצת יותר, הוציאה את המקרר הישן, שמה אותו בחצר. ילד שיחק במקרר, נכנס. הדלתות של פעם לא נפתחו והוא נחנק למוות. אותה משפחה עמדה לדין פלילי על גרימת מותו ברשלנות. טענת ההגנה שלה היתה: זה מה שכולם עושים.

את המקרר הישן מוציאים החוצה. לימים חוקקו תקנות למניעת נפגעים שחייבו לפרק את הדלת ואחרי זה גם עשו דלתות שנפתחות מזה, אבל כל זה חכמה בדיעבד. בית המשפט אמר: לא מעניין אותי, אני קובע את סטנדרט ההתנהגות. אני חושב מה אדם סביר צריך לעשות וקבע שכן צריך היה והרשיע בגרימת מוות ברשלנות. אז מבחן הרשלנות עושים, שמענו על רמדיה ושמענו על זה, לפני כמה שנים גם משפחה פירקה דלת פלדלת, השאירה אותה במדרגות והדלת נפלה. עבירות רשלנות הם יחסית עבירות נדירות בעולם המשפט הפלילי אבל הן קיימות. בתחתית נמצאות העבירות של אחריות קפידה. מהן עבירות של אחריות קפידה? עבירות של אחריות קפידה הן עבירות שלא נדרש בהן יסוד נפשי בכלל. קרי, די בכך שיתקיים היסוד העובדתי כדי שאפשר יהיה להרשיע את האדם בעבירה פלילית. עכשיו אתם מבינים למה אנחנו מתקרבים, כי זה העבירות שלנו שעליהם אנחנו נדבר.

כלומר, מספיק שיתקיים היסוד העובדתי של העבירה כדי להרשיע בעבירה. בן אדם מוחזק לפחות כרשלן ואין שום צורך להוכיח שהוא ידע או צריך היה לדעת, שהוא התכוון, שהוא רצה וכדומה. בואו נתרגם את זה לשפה שלנו:

די בכך שהעסקת את העובד שעות נוספות ממה שמתיר לך החוק כדי שאפשר להרשיע אותך בעובדה על העסקה שלא כדין. די בכך שלא שילמת לעובד שכר מינימום כדי שאפשר יהיה להרשיע אותך באי תשלום שכר מינימום. והסיבה שלא שילמת לו שכר מינימום היא לא בגלל שרצית לגנוב אותו, פשוט שכר המינימום עודכן, אתה להרצאה הזאת בהשתלמות לא הגעת כי היית בתאילנד באותו יום, חזרת והנה. אוקי? עכשיו מה זה עבירות של אחריות קפידה.

יש שורה של עבירות שנקבע בהן שהן אינן טעונות הוכחה של מחשבה פלילית או רשלנות. אז תגידו: רגע, זו אחריות מוחלטת. ככה אגב קראו לעבירות האלה עד התיקון משנות התשעים, אז זה לא אחריות מוחלטת כי יש אפשרות לברוח מזה. מתי? לא יישא אדם באחריות לפי סעיף זה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות.

זאת אומרת, אתה צריך להוכיח והנטל עליך שפעלת ללא מחשבה פלילית ושאדם סביר היה עושה בדיוק כמוך, אבל זה לא מספיק. ועשה כל שניתן למנוע את העבירה. עכשיו כולכם מכירים את העבירות האלה, עבירות מאד מפורסמות. איזה עבירות הן עבירות של אחריות קפידה? עבירות התעבורה. לא יודע מי מכם תפס אותו שוטר פעם על עבירה כזו או אחרת. אבל אם אתם לא צייתם לתמרור עצור או עברתם ברמזור אדום או עברתם פס לבן או, עכשיו לא משנה מה הסיבה. נסעתם בלי אורות או האור שלכם היה שרוף. די בכך שהתקיים היסוד העובדתי, השאלה אם ידעתם או לא ידעתם, אם המד מהירות היה מקולקל או לא מקולקל, הקטע של הידיעה הוא לא רלוונטי, הקטע של הכוונה הוא לא רלוונטי כי העבירות האלה הן עבירות של אחריות קפידה. ודי בכך שזה. איך אתם יכולים לצאת מזה? אם תוכיחו שעשיתם את כל מה שאפשר כדי למנוע את העבירה.

עכשיו בוא נגיד שתפס אתכם שוטר רשע ומחליט לתת לכם דו"ח על נסיעה עם אור אחורי שרוף. אוקי? עכשיו, אם הייתם יודעים, נגיד יש אינדיקציה כי הוא ראה אתכם אתמול, אמר לכם, לא תיקנתם וכן הלאה. אפשר להוכיח ידיעה וזה. אבל זה לא המצב, אתם לא ידעתם שהאור שרוף ויש לכם מנורה ספר אגב להחליף.

האם אפשר להרשיע אתכם בעבירה? התשובה היא כן, וגם השופט ירשיע אתכם. וזה למה? נשאלת השאלה האם עשיתם כל מה שניתן למנוע את העבירה? לדוגמא: האם לפני שנכנסתם לרכב עשיתם סיבוב מסביב לרכב, ראיתם שכל האורות דולקים ואז. אם עשיתם את זה אז אין בעיה, אז יכול להיות שזה קרה תוך כדי נסיעה. וזה אתם צריכים להוכיח.

אתם צריכים לשכנע כי נטל ההוכחה עליכם, שאתם לפני הנסיעה בדקתם את הרכב. עכשיו אם זה אור ברקס אתם צריכים להיות חכמים בגרסה שלכם, כי איך בדקתם? אז שמתי את התיק הכבד שלי על דוושת הבלם והלכתי אחורה לראות שזה, ואז בטח יתנו לכם עבירה אחרת של אי שימוש זהיר ברכב.

זה חשוב שנבין, שהסיכוי שלנו לצאת מעבירה של אחריות קפידה הוא מאד מאד נמוך. אולי אם תפסו אותי יוצא בדיוק אחרי שעשיתי טסט באוטו והאור היה שרוף אז שיגיש את הקנס לטסט כי הנה ברור שאני עשיתי את כל מה שניתן, אפילו קיבלתי בדיקת רישוי שהכל טוב. מה כן יש לנו לפחות שעוזר לנו? זה שלא יידון אדם למאסר אלא אם כן הוכחה מחשבה פלילית או רשלנות. זאת אומרת, כדי לשלוח אדם, כדי להרשיע אותך באי תשלום שכר מינימום לא צריך להוכיח כלום חוץ מדבר אחד, שלא שילמת שכר מינימום.

כדי להרשיע אותך באי העברת תשלומים ליעדם, ניכית מהעובד את הכסף ולא העברת לקרן הפנסיה, לקרן ההשתלמות או לארגון העובדים וכן הלאה. מה צריך להוכיח? שניכית ולא העברת. אגב, שימו לב, זה אחת העבירות הכי קלות להוכחה. אנחנו רואים תמיד: כן הסכימה, לא הסכימה, כן תקף, לא תקף. פה החיים מאד קלים. מסתכלים על התלוש משכורת, מסתכלים על ההפקדות בקופה ורואים כן הוכח, החיים שלנו בלהוכיח את העבירות האלה מאד מאד פשוטים. זאת אומרת, כדי להרשיע אדם באי העברת ניכויים ליעדם, כל מה שצריך להוכיח זה שיש ניכוי ושהוא לא עבר ליעדו.

מה אגב העונש שצמוד לעבירה כזו אתם יודעים? חוץ מאשר להטיל איזה מיליון שקל קנס? שנתיים מאסר. שנתיים מאסר יש על אי העברת ניכויים ליעדם. אנחנו נראה שכמעט כל עבירות דיני עבודה הם פליליים, גם אי תשלום שכר מינימום זה פלילי. גם העסקת עובד מעבר לשעות הנוספות או בשבת זה פלילי, גם אי קבלת עובדת בהיריון לעבודה זה פלילי. גם אי קבלת עובדת כי היא נשואה עם ילדים זה פלילי.

אנחנו נראה, הרבה מאד מהסעיפים הם פליליים. אז אמרנו, בסיטואציה הזאת אז עבירה של אחריות קפידה, השאלה אם ידעת או לא ידעת היא לא רלוונטית. אבל, אם רוצים להכניס אותך לכלא על אי העברת ניכויים ליעדם או אם רוצים להכניס אותך לכלא על אי תשלום שכר מינימום, אנחנו נראה תכף אחד כזה שנכנס לחצי שנת מאסר בפועל, פה כבר צריך להוכיח לפחות רשלנות. זאת אומרת, אם אין פה רשלנות, דהיינו מצב שבו אדם סביר, מישהו לא עשה מעשה שאדם סביר היה עושה וכן הלאה, אז אולי נוכל להרשיע אותו, נוכל לקנוס אותו, אבל לא לשים אותו בכלא כי אין לו מחשבה פלילית או לפחות רשלנות.

וזה רלוונטי גם בהרבה מאד עבירות כלכליות. גם בעבירות של חוק הגבלים עסקיים. עכשיו לדוגמא שמעתם שאחד המנהלים באחת החברות הגדולות הורשע בהסדר כובל וכן הלאה ועכשיו הרשות להגבלים, הרשות לאכיפה מבקשת להטיל עליו מאסר בפועל. עבירות של הסדר כובל וכן הלאה בחוק ההגבלים העסקיים הן עבירות שהן באחריות קפידה.

הרבה מאד עבירות שהן די בכך שעשית הסדר שהוא פוגע בתחרות כדי שאפשר יהיה להרשיע אותך. אבל אם רוצים לשלוח אותך לכלא צריך להוכיח לפחות רשלנות. להראות שאתה לא פעלת כמו שמנהל סביר צריך לפעול, ואנחנו נראה מה זה מיד בהמשך. עכשיו בואו נראה דוגמא לסעיף באחד מחוקי העבודה. לדוגמא: סעיף 14 לחוק שכר מינימום, מעביד שלא שילם לעובדו שכר מינימום דינו מאסר שנה או קנס, אוקי? מפנה לחוק העונשין. חוק פלילי, זה החוק שבו כל העבירות שאתם מכירים: אונס, רצח וכן הלאה, שם נמצאות.

"עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה." הווי אומר, כדי להרשיע מישהו בעבירה של אי תשלום שכר מינימום לא צריך להוכיח יסוד נפשי. די בכך שלא שילמתם לעובד שכר מינימום, אגב, אי תשלום שכר מינימום יכול להגיע גם בכל מיני צורות.

היה לי תיק מאד לא פשוט עם משרד הכלכלה סביב קיזוז משכר שהביא לכך שהשכר ששולם לעובד בסופו של יום פחות משכר מינימום והגישה שלהם שעם הקיזוז שלא כדין יכול להיות מאד שבנוסף לעבירה של ניכוי שלא כדין תהיה לנו פה גם עבירת אי תשלום שכר מינימום שזו עבירה הרבה יותר חמורה מעבירה של ניכוי שלא כדין. שנת מאסר, עבירה של ניכוי שלא כדין היא עבירה יותר קלה בשונה מאי העברת ניכויים ליעדם.

מה לגבי מצב שבו המעסיק הוא לא אדם פרטי? זה לא מוישל'ה שעובד במכולת אצל יענקל'ה, אלא המעסיק היא חברה. חברה בע"מ, עמותה, אגודה שיתופית, שותפות או איזשהו תאגיד אחר. לתאגידים גם כן יש אחריות פלילית. אפשר להעמיד לדין פלילי גם חברות, גם תאגידים. כשמדובר בעבירות של אחריות קפידה, מתי יש לתאגיד אחריות? אם העבירה נעברה על ידי אדם במהלך מילוי תפקידו בתאגיד. זאת אומרת, אם אתם עובדים עכשיו באיזושהי חברה ואתם חשבי השכר ולא עדכנתם את השכר ולא שילמתם לעובד שכר מינימום, עכשיו מגיעים ומעמידים לדין פלילי לא אתכם דווקא, תכף נראה גם אתכם, אלא דווקא את החברה.

אומרים לחברה: "את עכשיו לא שילמת שכר מינימום, את עכשיו תשלמי קנס עשרות אלפי שקלים". אומרת החברה: "אבל זה לא אני, זה הוא". זה לא מעניין. די בכך שמי שביצע את המעשה, עשה את זה במסגרת מילוי תפקידו בתאגיד. ואתם, אין אם זה מנהל משאבי אנוש או חשב שכר וכן הלאה כדי להטיל את האחריות הפלילית על התאגיד עצמו, על המעביד עצמו.

שאלה מהקהל: לא על חשבי השכר.

תכף נגיע לחשבי השכר. אז קודם כל אם כך, תאגיד יכול להיות אחראי בפלילים. השאלה המעניינת מה לגבי המנהל. עכשיו, נקודת המוצא שלנו היא לא פשוטה אגב, כי האם אפשר להרשיע את המנהל באי תשלום שכר מינימום? נקודת המוצא שלנו היא לא דווקא כי לא מתקיים היסוד העובדתי, וזה למה? מי צריך לשלם שכר מינימום לעובד? המעסיק.

אני כמנהל אין לי חובת תשלום כלפי העובד. זאת אומרת, אם היינו עכשיו רוצים לבוא ולהעמיד לדין פלילי את המנהל או את חשב השכר על אי תשלום שכר מינימום, לא מתקיים היסוד העובדתי לגביו. כי מי שלא שילם שכר מינימום זה המעסיק ותעמידו לדין את המעסיק על אי תשלום שכר מינימום. והמחוקק צפה את העניין הזה והוא תיאר לעצמו. עכשיו הוא מבין שאם הוא רוצה למנוע עבירות, לא צריך לתפוס את המעסיקים רק אלא צריך לתפוס גם את המנהלים כי הם אלה שבסופו של יום מניעים את העסק וכן הלאה. מה שהוא עשה את זה, הוא עשה את זה באמצעות שורה ארוכה של סעיפים שנמצאים בחוקים השונים שאנחנו קוראים להם "סעיפי אחריות אישית" או "סעיפי אחריות מנהלים" וכמעט כל חוקי העבודה שבהם יש סנקציות פליליות, ישנם סעיפים שבהם נכתב בצורה מפורשת שגם המנהלים אחראיים. אז זהו.

מיהו נושא משרה? מי אותו נושא משרה שיכול להיות אחראי וכן הלאה? מפה אני לקחתי די ממוצע של כל הסעיפים השונים שיש בהם אנחנו נראה את רובם אבל יש הבדלי ניסוח אבל זה בתכל'ס די מכסה שם.

ראשית, מנהל פעיל, כל מי שהוא מנהל פעיל בארגון נכנס לסעיפי אחריות מנהלים. כנ"ל אם זה שותפות אז שותף, למעט שותף מוגבל שהוא דומה לבעל מניות בחברה בע"מ שהשקיע, קנה בבורסה, אז שותף גם הוא אחראי.

ומה שמעניין אתכם, בעל תפקיד, יש לכם תפקיד? יש לכם. שאחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. זאת אומרת, סעיפי האחריות מנהלים, סעיפי האחריות אישית מכסים לא רק מנהלים אלא מכסים כל בעל תפקיד שהעבירה בוצעה בתחום אחריותו. לדוגמא: אם מדובר בהעסקת עובד שעות נוספות מעבר למותר, זה רלוונטי לגבי מנהל רצפת הייצור שמה או מנהל התפעול או מי שלא יהיה וכן הלאה.

זה יכול להיות רלוונטי לאותו מפקח בחברת שמירה שהעובד שלו, שהשאיר את העובד במשמרת מעבר למותר. אם אנחנו מדברים על עובדת שנשאלה שאלות פסולות ולא התקבלה לעבודה בגלל שהיא אמא לילדים לדוגמא, או עובדת שפוטרה בהיריון מבלי היתר וכן הלאה, אז זה יכול לתפוס לנו את המנהל, זה יכול לתפוס לנו את המנהל הישיר, זה יכול לתפוס לנו את מנהל משאבי אנוש.

או אם פרסמנו מודעה בעיתון: "לחברתנו דרושים אנשי מובילים וכן הלאה" ופרסמנו אותה בלשון זכר בלבד, אז אותה מנהלת משאבי אנוש שפרסמה את מודעת הדרושים היא בעל התפקיד האחראית מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. אז אתם כחשבי שכר נכנסים להגדרה הזאת ואתם אחראים על הנושא של הסכומים שמשולמים ועל החישובים של השעות הנוספות וכן הלאה ועל העברת הניכויים ועל הרבה מאד מאד דברים שנמצאים בתחום האחריות שלכם.

שאלה מהקהל: ואם זה לשכת שכר חיצונית?

את המנהל זה לא פוטר. אבל אם אתה חשב שכר ... אתה אחראי גם שם כמי שעושה את העבודה כלפי, אותם אחראים יכולים להיות אחראים גם כזה, כי אתה בעל תפקיד. אתה לא חייב להיות בעל תפקיד ביחסי עובד מעביד וכן הלאה או בסיטואציה כזאת.

שאלה מהקהל: גם לשכת שירות?

כן.

שאלה מהקהל: אנחנו מקבלים את הנתונים ו.

כן, אבל אגב זה לא פוטר אתכם. אנחנו תכף נדבר גם על הגנות שונות ועל הגנת היוועצות וכן הלאה. וודאי שאם הפקדת את השכר בגוף אחר, הגוף האחר לא פוטר את המנהל מאחריות ש...

הערה מהקהל: לא את המנהל, עובדים בלשכת שירות.

שאלה מהקהל: אני חשב שכר, אני עובד בלשכת רואה חשבון, הוא מקבל נתונים. הוא לא רואה את העובדים, הוא לא רואה אף אחד.

הערה מהקהל: אבל אם הוא רואה שאחד עבד 14 שעות ביום וזה עבירה. את זה הוא יכול לראות. הוא מקבל דו"חות שעות.

את מקבלת 340 שעות בחודש, את שמה אותם בתלוש ואת לא חושבת שמשהו אב-נורמאלי. לדוגמא.

שאלה מהקהל: אני מדברת על דבר שלדוגמא נגיד יש 126 שעות רגילות סתם לדוגמא, 20 שעות נוספות של 125.

60 שעות שבת ומבחינתך הוא לא עבד כל השבתות באותו חודש וכן הלאה.

שאלה מהקהל: אני לא יכולה לדעת את זה.

את כן יכולה לדעת. יש הרבה מאד דברים שאוטומטית אמורים לקפוץ לעין.

הערה מהקהל: זה ברור.

אגב, גם בלשכות שכר אני רואה הרבה מאד תלושים שלא כדין. סתם לדוגמא, חוק הגנת השכר יש הרבה מאד דברים. לא מופיע ח.פ. של החברה למעלה וכן הלאה, אין צבירה של ימי מחלה וחופשה בדברים האלה וכדומה.

תכף אנחנו נדבר על נוהל כיסוי תחת. תכף נדבר על נוהל כסת"ח מה אני אומר שנכון לעשות וכן הלאה בדברים האלה. אבל באופן עקרוני יש הרבה מאד דברים שגם קבלן שעושה את הדברים, לוקח חלק באחריות.

אגב, לא רק זה גם, מקום שבו נגיד אני הפקדתי בידיים של משרד רואה חשבון או לשכת שכר וכן הלאה את הדברים האלה ואני גם אומר להם, אתם אמורים לעשות את זה לפי דרישות דיני העבודה וכן הלאה, לפי הספר. איפה שיש דברים לא מדויקים אז תעמידו אותי על זה, ומחר אני מורשע וכדומה ונגרם לנו נזקים, את חושבת שאני לא אגיש תביעת שיפוי או זה נגד אותם אנשים וכן הלאה שהיו, זה גם במישור האזרחי, ככל שבמישור הפלילי לא יטפלו בהם? גם כן נקודה שצריך להיות ערים בה בסיטואציה הזאת.

הערה מהקהל: הם מועלים בתפקידם כי אתה גם משלם להם נוסף על הכל אז מן הסתם הם אמורים לעשות-

נכון. זה שאתה עושה את הפעילות הזאת ב-out-sourcing לא מקטין את האחריות של מי שהוא בעל תפקיד ואמור לדאוג שדבר כזה לא יהיה. ואנחנו נראה תכף שהמנהל אחראי כמעט תמיד אלא אם כן הוא עשה מה שאני אגיד לכם לעשות ואז אתם תורידו את האחריות כלפי מטה.

שאלה מהקהל: ואם המעביד, אני עצמאית, אני מכינה משכורות לחברה שמטפלת בהנהלת חשבונות שלנו. הוא אומר: "אני לא משלם נסיעות, אני לא מפריש לפנסיה וגמל. לא רוצה. אני משלם להם מספיק משכורת". מה אני אמורה לעשות?

אז תכף, יש לנו את המה לעשות יש לנו בסוף המצגת הזאת ואנחנו נראה בדיוק מה אנחנו אמורים לעשות.

עכשיו, אז ראינו מיהו נושא משרה, ואמרנו שישנם סעיפים אחריות מנהלים שקובעים שהמנהל אחראי. לא רק זה גם, מרבית החוקים קובעים חזקה, חזקה זה presumption, פרזומציה, זו נקודת מוצא, הנחת יסוד חזקה שנושא משרה אחראי.

זאת אומרת, אם נמצא שהמעביד עבר עבירה, נקודת המוצא שלנו היא שהמנהל או בעל התפקיד אחראי אלא אם אנחנו זוכרים מה החריגים שיש לנו גם בחוק העונשין, הוא הוכיח שהוא עשה את כל מה שהוא יכול לעשות כדי להימנע מהזה או שהוא לא ידע ולא יכול היה לדעת.

בוא נראה מה הסעיפים האלו. אחד הדברים שמופיע בסעיפי אחריות מנהלים זה שהמנהל לא יהיה אחראי אם יוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו. זאת אומרת אם העבירה נעברה שלא בידיעתו אזי הוא יוכל אולי להתחמק מאחריות. אבל, אתה כמנהל אמור לדעת.

מנכ"ל באחת החברות הציבוריות שהורשע ונשלח, גם חטף קנס מאד גדול וגם מאסר עם עבודות שירות על הסדר כובל. מי שעשה את הקרטל לא היה המנכ"ל של אותה חברה אלא אחד המנהלי אזור שעשה את ההסדר עם איזושהי חברה אחרת ולא כהוראה או בקשה או משהו שהמנכ"ל היה בכלל מעורב.

אבל בית המשפט כשהרשיע וזה גם הגיע לבית המשפט העליון אמר: אתה כמנהל צריך לדעת מה קורה אצלך בארגון. אוקי? אתה לא יכול לשבת ולהגיד: לא ידעתי לא פה ושם. כך שהאפשרות שהסעיף הזה יעזור היא מאד מאד מוגבלת לעיתים. תכף נראה מתי היא עזרה למישהו בתיק מהשנה האחרונה. אחת הבעיות היותר מסובכות היא מה קורה כשאתה עובר עבירה כי אתה חושב שמה שאתה עושה הוא חוקי.

יש לנו הרבה מאד פעמים שאלות מאד מורכבות גם בדיני עבודה, לא רק במיסים ולא רק בניירות ערך ולא רק זה, זה רלוונטי גם לגבי עבירות מס אם אתם עושים ניכוי, נגיד כל הניכויים של מס הכנסה בין אם זה שווי רכב או אלף ואחד דברים וכן הלאה, מה אם עברתם עבירה אבל מה עשיתם? אתם לא הבנתם בזה, לקחתם איש מקצוע כדי שהוא יסביר לכם ופעלתם לפי חוות דעת מקצועית של אותו אדם.

האם זה יכול לזכות אתכם? והתשובה היא במקרים מסוימים כן. זאת היא הגנת ההסתמכות על טעות במצב משפטי. אתה אומר: אני לקחתי חוות דעת של רואה חשבון או של עו"ד וכדומה, הסתמכתי על חוות הדעת שלו. למה אתה מעניש אותי? גם אם התוצאה שגויה, במישור האזרחי אכלתי אותה.

אני אשלם את המס, אני אשלם לעובד וכן הלאה. אני חשבתי שאני יכול לעשות את המנגנון שכר בצורה כזאת, מסתבר שזה לא חוקי, בסדר, מה שמגיע לעובד העובד יקבל. אבל בפלילי אני לא אשם. הסוגיה הזאת הגיעה אגב, לא מזמן זוכה מישהו באזורי בעבירה של דיני עבודה כי הוא הסתמך על מנהל החשבונות שלו ובארצי הפכו את פסק הדין והרשיעו אותו. אמרו: אתה כמנהל לא היית צריך מנהל חשבונות בשביל להבין שהסוגיה הזאת בעייתית.

היה שם העסקה של עובדים זרים, ושלל את הגנת ההסתמכות. בפסיקה נקבעו שורה של כללים שצריכים להתקיים כדי שתוכל להגיד: "אני הסתמכתי על חוות דעת ולכן אני פטור ברמה הפלילית". אנחנו נסביר אותם אחרי ההפסקה.

אם ננסה לחלק בצורה גסה את הסיבות לעבריינות בדיני עבודה, אנחנו נראה שני סוגים של עבריינות. את העבריינות המכוונת. זאת אומרת, המעסיק יודע בדיוק מה צריך להיות וכן הלאה ועובר ביודעין על החוק, והעבריינות שהיא עבריינות בטעות, עקב טעויות וכן הלאה, אי ידיעה וכדומה.

אגב, החוק להגברת האכיפה של דיני עבודה אמור לעשות לנו טוב בלהגן עליכם מהבחינה הפלילית. עד החוק הזה כל אימת שהיו רוצים להעניש היה אך ורק באפשרות של המסגרת הזאת. בחוק להגברת אכיפה עם האמצעים המינהליים ולא הפליליים, נועד להוות בדיוק מענה למקרים שבהם מדובר על עבירות מסמכים ודברים שהם הרבה פעמים כתוצאה מאי ידיעה וכן הלאה ולא נכון להפעיל דווקא את השוט הפלילי ואז משתמשים בשוט המינהלי.

מטילים עיצום כספי ולכל היותר אחריות אישית על המנכ"ל. אז אלה סוג העבירות של אי ידיעה וכן הלאה תכף נדבר עליהם. ויש לנו את העבירות שנעשות ביודעין, דהיינו המנהלים או הבעלי תפקיד יודעים שעוברים את העבירה ובכל זאת עוברים אותה. עכשיו, גם כאן זה יכול להיות אחת משתי סיבות, אפשרות אחת זה קרימינל בהתגלמותו. אדם מבין, אני הולך עכשיו, רוצה להרוויח כמה שיותר, בשביל זה אני צריך לחסוך בהוצאות שלי. אחת מההוצאות שלי זה העובדים, מה שהם לא מקבלים אני מקבל, אני בדרך הזאת מגדיל את הכיס שלי. יש סוגים של מעסיקים כאלה.

הם יודעים בדיוק מה מגיע לעובדים ולא משלמים להם א-ב-ג-ד-ה-ו מתוך רצון להרוויח יותר על חשבונם. זו העבריינות הכי חמורה שיש לנו פה מחשבה פלילית פר אקסלנס. יש לנו את המקרים שבהם המעסיקים לא משלמים לעובדים לא בגלל שהם לא רוצים אלא בגלל נסיבות לעיתים אובייקטיביות של קרייסז כזה או אחר.

ספק מאד גדול פתאום לא משלם להם, לקוח לא משלם להם עבור הסחורה. קשיים תזרימיים, עיקולים שהטילו עליהם וכן הלאה. וקשיים כאלה שמונעים מהם את האפשרות לשלם שכר במועד או להעביר את ההפרשות לפנסיה וכדומה, אגב, ברוב המקרים הסיפורים האלה לא מעניינים לעניין עצם ההרשאה. יכולים אולי להוות שיקול לעניין העונש.

עכשיו אנחנו מדברים על מקרה שבו יש לנו מעסיק שאומר: "אני רוצה לעבוד לפי הספר. אני לא רוצה לעבור עבירות של דיני עבודה ולצורך העניין אני רוצה לדעת שמה שאני עושה זה חוקי". האם אני משלם פנסיה לפי הספר, האם מנגנון ההתחשבנות שלי עם העובדים הוא חוקי. סתם לדוגמא, אני מעסיק אנשי מכירות, אני רוצה לשלם לאנשי מכירות פר מכירה. על כל מוצר שהוא מוכר הוא מקבל מאה שקלים.

עכשיו אני יודע שאני מחויב לתת שכר מינימום אז לפחות 4,300 לחודש. אבל אני רוצה לדוגמא לעשות משהו שאומר שאם בחודש מסוים, נגיד ששכר מינימום לצורך המתמטיקה הוא 4,000, הוא מוכר ב-4,000 אחלה. מכר ב-6,000 מצוין, מכר ב-2,000, אני צריך להשלים לו עוד 2,000 כדי להגיע לשכר מינימום. חודש אחרי זה הוא מכר ב-6,000, אני רוצה לקחת את האלפיים האלה חזרה אלי. כי אני רוצה שזה, האם זה אפשרי? התשובה היא כן.

כל מה שצריך לעשות זה לקרוא את פסק הדין של בית המשפט שהכשיר את העניין הזה. אבל צריך להכיר את זה. עכשיו, נגיד מעסיק בא ויש כללים, ההתחשבנות לעולם נומינאלית, תמיד העובד יקבל שכר מינימום ולכן ניתן לקבוע מנגנון התחשבנות רבעוני, חציוני או שנתי וכן הלאה שהעובד מקבל לפי עמלות.

ואם בחודש מסוים אנחנו סבסדנו אותו, ביום שיש מעבר לשכר מינימום אפשר להקטין עד שכר מינימום כדי להחזיר את הסבסוד. אפשרי. עכשיו זה עבר בית דין ארצי, זה עבר בג"ץ וכדומה. איך אתה יכול לבוא, כל הנושא של טיפים לדוגמא אצל מלצרים וכן הלאה, הוא אומר: אני רוצה עכשיו לעבוד הכי מסודר שבעולם. יש את הטיפים יש את הזה, תבוא ותגיד לי, תכין לי חוות דעת. אוקי? אנחנו משתמשים המון בחוות דעת בתחומים שבהם האכיפה הפלילית התחילה עוד הרבה יותר זה תחום המס ותחום ניירות ערך ותחום של הגבלים עסקיים.

זאת אומרת, אני עכשיו הולך לעשות עסקה, תגיד לי אם אני צריך לקבל אישור מהגבלים עסקיים או לא. אני עכשיו עושה תכנון מס כזה או אחר, תגיד לי אם הוא חוקי או לא חוקי. אתם יודעים שיש הבדל גדול מאד בין התחמקות ממס להימנעות ממס. הימנעות ממס, תכנון מס לגיטימי שגורם לי לשלם פחות מס הוא חוקי בשונה מהתחמקות ממס של עסקה המלאכותית או משהו כזה שיכול להכניס אותי לכלא. ואז אני פונה למומחה שיבוא ויגיד לי מה מותר ומה אסור ושם דווקא בתחום דיני המס והגבלים עסקיים התפתחה ההלכה בנושא הזה.

ואז באחד המקרים הכי מפורסמים, היה פרשת פרומדיקו, שם מי שעמד לדין פלילי היה אלי הובי זכרונו לברכה, מי שהיה מנכ"ל ויו"ר טבע, על תכנון מס שהיה באותה חברה. בסופו של יום הוא זוכה. ושם התחילה להתגבש הגנת ההסתמכות. כדי שתוכלו לבוא ולהגיד: רגע, העו"ד הכין לי את החוזה, או הרו"ח אמר לי לעשות ככה וכן הלאה כטענת הגנה צריכים להתקיים שורה של תנאים. ראשית, יש למסור ליועץ את כל התשתית העובדתית הרלוונטית. זאת אומרת כדי שנוכל לבוא ולהגיד: "אנחנו הסתמכנו על חוות הדעת" אנחנו צריכים למסור למי שנותן לנו את חוות הדעת את כל העובדות. כי אתם יודעים, כל מה שצריך לעשות זה להסתיר לפעמים עובדה קטנה כדי שהתשובה תשתנה ב-180 מעלות.

זאת אומרת, השאלה אם העובדת עבדה חצי שנה או לא עבדה חצי שנה, אם העובדת בהריון או לא בהריון, אם העובד בטיפולי פוריות או לא, זה יכול לשנות לנו את כל התשובה. וודאי אנחנו חייבים למסור ליועץ את כל העובדות, לא ליפות, לא זה. גם בדרך כלל החוות דעת מתחילה בתשתית העובדתית. כאילו, העובדות שנמסרו לי על ידי הלקוח... לעיתים מספר העובדים במפעל יכול להשפיע.

יש צווי הרחבה שהם חלים על מפעלים עד עשרים עובדים ומעל עשרים עובדים, אז חייבים למסור תמיד את כל התשתית העובדתית. נתון מאד חשוב, היועץ חייב להיות מקצועי בתחומו. אתה לא יכול להגיד: "אני הסתמכתי על רואה חשבון, אני הסתמכתי על עו"ד, בגלל זה אני מוגן". בשאלות של מיסים תיקח עו"ד של דיני מיסים.

אתה בשאלות של הגבלים עסקיים, תיקח עו"ד שמומחה להגבלים עסקיים. את השאלות של דיני עבודה, תיקח עו"ד שתחום ההתמחות שלו זה דיני עבודה. כי אם העו"ד הכללי שלך של העסק שמטפל לך גם בתביעות הכספיות וגם בהוצאה לפועל וגם בתביעות קטנות וגם בשכר וגם בחוזה שכירות וגם בזה הוא זה שיתן לך את התשובה גם לגבי דיני עבודה וזה לא תחום ההתמחות שלו ובדיעבד יתברר שחוות הדעת שלו לא נכונה, לא תוכל להיעזר בזה.

זו לא דרישה מנדטורית הנושא של חוות דעת בכתב אבל רצוי מאד שחוות הדעת תהיה בכתב כדי שהדברים יהיו ברורים. והנושא של תום לב הוא גם כן מאד חשוב. יש מקרים שבהם עושים שופינג אחר חוות דעת, מומחה אחד אמר לך לא, אתה הולך למומחה, עושה פה ושם, פעולה בחוסר תום לב לא תעזור לנו לצאת מהנקודה הזאת ובסופו של יום שיקול הדעת שלנו כמנהלים הוא הכרחי ואם משהו לא סביר אפילו שמומחה כתב את זה, אנחנו כמנהלים צריכים להעיר את זה.

זה עלה בנושא של מנהל בתנובה שעמד בדין פלילי על עבירות של הגבלים עסקיים. מי שהכין את החוזה היה עו"ד ובית המשפט שהחליט להרשיע אותו ולא לקבל את טענת הגנת ההסתמכות אמר: אתה כמנהל של אחד התאגידים הכי גדולים שיודע בדיוק מה זה מיזוג חייב מה זה מיזוג פטור וכן הלאה, היית צריך להבין שיש פה בעיות מעבר ולמנוע את היווצרותם.

אז יש דרך להגן על עצמכם כשאתם באים ועושים איזשהו תכנון העסקה כזה או אחר, אתם רוצים לעשות הסדרים גלובאליים, אתם רוצים לעשות הסדרים כאלה או אחרים, כן לבדוק, כן לנהל מעקב שעות או לא לנהל מעקב שעות, אפשר הרבה מאד פעמים לבוא ולכסות את עצמך בחוות דעת שתגן.

אגב דוגמא מרתקת, כי אנחנו בבית פה של עוקץ, יצא לכם לראות את חוות הדעת שהכנתי עבור עוקץ לעניין האם אפשר לתת לעובד תלוש משכורת במדיה אלקטרונית? לא יצא לכם? זאת אומרת שהם לא מדוורים מספיק טוב וצריך לתת להם נו נו נו, אבל לפי החוק מאז תיקון 24 מעסיק חייב לתת לעובד תלוש משכורת. שאלה מעניינת, האם המעסיק יכול במקום לתת לו אותו ביד, לשלוח לו את זה באימייל או באמצעות מערכת שכר בענן.

עכשיו יש סעיף בחוק שאומר, שצפה בדיוק את האפשרות הזאת ואמר: "השר יתקין תקנות שיקבעו איך אפשר לעשות גם וכן הלאה" רק שהשר יש לו טיוטת תקנות, כבר כמה שנים טובות זה רק טיוטת תקנות. יש ... עוד לא עבר.

אבל אם בינתיים, יש חוות דעת מפורשת על פני מספר רב של עמודים למה במקרים מסוימים זה כן יכול להיות חוקי. ואז אם מעסיק מחליט לשלוח במייל ואומר: "הנה, אני פעלתי על סמך עצה כזאת וכן הלאה ופעלתי לפי הדברים האלה" זה בהחלט יכול להיות שיקול שיאפשר לו להתגונן בהליך: רגע, הנה אתה עברת עבירה פלילית על חוק הגנת השכר. אוקי?

על הוצאה מוכרת בטח אתם מכירים, כל הנושא של שווי רכב וכן הלאה, הם לא היו יוצאים להרפתקה הזאת אם לא היה להם חוות דעת של מומחה מס שבא ואומר: בתנאים א-ב-ג-ד חוות דעת היא לגיטימית. יכול להיות שבסופו של יום רשות המיסים תבוא ותגיד: "אני לא מקבלת את זה ומחייבת אתכם עד השקל האחרון" אבל ברמה הפלילית ואנחנו זוכרים שאנחנו מדברים על אחריות פלילית, אנחנו מוגנים וזה דבר מאד חשוב. בגלל זה נכון מאד ברמת הארגון שלכם שמדיניות התשלומים שלכם וההתנהלות שלכם במבצעים וכן הלאה וזה תעבור.

עכשיו, יש כאלה שאמרו: בואו ניקח על זה אקסטרים. בואו נעשה עבריינות טובה, רק מה נעשה? ניקח ייעוץ. עכשיו אנחנו באים לעו"ד או לרואה חשבון שלנו, אנחנו רוצים לגנוב את מס הכנסה, אנחנו רוצים לדפוק את העובדים, תן חוות דעת, אבל אתה אומר לעו"ד "זה לא חוקי". ואז אתה נותן לו שיק שמן מאד, ופתאום החוקיות מתחילה להימתח. אתה אומר לו "קח עוד עוד" וכן הלאה. אנחנו יודעים שאפשר למצוא אנשי מקצוע שימתחו את הגבולות של הסבירות למימדים שנגזרים מגובה השיק שמשולם להם.

לצערנו אנחנו נתקלים בתופעה הזאת ומה אתה אומר? אחלה. מה אני עושה? אני מגן על עצמי ברמה הפלילית על ידי שאני לוקח חוות דעת ואם יבואו נגדי, אני אגיד "הנה, אני פעלתי על סמך זה". זה רלוונטי מאד בתכנוני מס ובכל מיני תכנוני מס אחרים. גם רשות המיסים, גם הממונה על ההגבלים וגם ראש רשות ניירות ערך אמר: "אנחנו נעמיד לדין פלילי לא רק את החברה אלא גם את הרואה חשבון ואת העו"ד שלה" והם כבר עשו את זה בכמה תיקים. אז הסבירות בסופו של יום היא מאד חשובה וכן הלאה וזה שלקחת את הרואה חשבון או את העו"ד כדי שיהיה עבריין יחד איתך זה לא יפטור אותך מהאחריות ויש לנו שורה של מקרים שבהם הביאו לדין פלילי גם את העו"ד או את הרואה חשבון שאחראיים על התכנוני מס.

כאמור, פסק דין לאחרונה שעסק בדיוק בתחום של דיני עבודה היה מקרה גם כן של תשלומים לפי חוק עובדים זרים וכן הלאה. המחוזי זיכה כי הוא הסתמך על מנהל החשבונות, הארצי הרשיע כי אמר שהמנהל צריך להבין את הדברים האלה ולדעת ולא להסתמך הסתמכות עיוורת על הדברים האלה. הדברים לא מורכבים שאמורים היו להיות בידיעתו. זה לגבי הגנת ההסתמכות.

אז אמרנו, הגנה ראשונה יכולה להיות למנהל, זה אם הוא לא ידע. ראינו שההגנה הזו ברוב המקרים לא תעבוד כי הוא צריך לדעת מה קורה אצלו בארגון. והוא צריך לדעת מה החוקים וכן הלאה. וככל שהוא לא יודע מה החוקים וכדומה, יש לו את הכלים להשתמש באנשי מקצוע.

חשב שכר, רואה חשבון, עו"ד כדי שדברים ייעשו בצורה מקצועית. דרך הגנה נוספת היא אם המנהל או בעל התפקיד יוכיח שנקט בכל הצעדים שעומדים לרשותו. אני לא סתם חזרתי על המשפט הזה, פשוט מכל חוק לקחתי את הסעיף כמו שמנוסח שם אבל סך הכל הסכמה די ברורה לנו.

באחד מהחוקים כתוב "שנקט בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שהוראות חוק זה בקשר לעבירה הנדונה יקוימו" בחוק אחר כתוב "שנקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה". פעם זה סבירים, פעם זה נאותים, בסופו של יום זה אותו דבר. "שנקט את כל האמצעים הנאותים למניעת העבירה" או "כי נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן כדי למלא את חובתו". דהיינו אתם כבעל תפקיד צריכים לעשות את הכל כדי שלא תהיינה עבירות של דיני עבודה בארגון שלכם בתחום האחריות שלכם אם אתה חשב שכר.

אם אני מנהל, יש לי את האחריות הכוללת שלא תהיינה עבירות אצלי בארגון. בין בהעסקה ברמת המנהלים, בין ב-HR ברמת מנהלי משאבי אנוש ובין בשכר ברמת החשבי שכר. זה האחריות שלי כמנהל על הכל.

כל אחד במסגרת התפקיד שלו גם הוא מחויב שלא תהיינה עבירות אצלו בארגון. כל הדברים האלה יבנו לנו את התשתית בסופו של יום של איך כדאי לנהוג ואיך כדאי לפעול כדי שדברים לא יגיעו אצלו לקו הפלילי.

כששוב אחד, באמת הדברים המאד משמעותיים שבשאיפה יקטינו את הקנסות הפליליים ואת הכתבי אישום הפליליים, בעבירות המסמכים והטעויות והזה איפה שאין מחשבה פלילית הכלי הוא חוק להגברת אכיפה ואז אנחנו לא נפגוש את זה.

אבל יש מקרים שבהם החוק להגברת אכיפה לא חל ואין קנסות מנהליים כמו החוק לשוויון הזדמנויות לעבודה, כמו פיטורים של עובדת בהיריון או קליטת עובד עם אפליה וכדומה ואז אנחנו נפגוש כתבי אישום.

אני בימים אלה מייצג כמה תיקים כאלה. מהפסיקה, עבירות מנהלים, למה חיוב אישי של מנהלים הוא הכרחי? יש להם אחריות משותפת, להביא לכך שענייניו של התאגיד יהיו נתונים בידי נושאי תפקידים הראויים לכך, בין היתר על דרך של הרתעה ותמרוץ לשיטת ריסון עצמי בפעילויות של תאגיד.

הרבה מאד קל לנו, יש מלא עבודה וכן הלאה וזה, אז בסדר שעובדים יעבדו. לא רק זה, העובדים רוצים לעבוד שעות נוספות.

כשאני יושב עם מנהלים ואני אומר להם "בואו נעבוד לפי הספר", אגב שמעתי שאלה של מישהו פה שמראה שהרבה מאד פעמים לא מקפידים לפי הספר. לדוגמא: החוק לא מאפשר להעסיק עובד יותר מ-12 שעות סיום ולא יותר מ-12 שעות בשבוע או 15 שעות אם זה 5 ימים בשבוע אבל בלאו הכי ב-5 ימים בשבוע היום הוא 8.6 שעות אז כמות השעות היא זה, במקום העבודה שבו עובדים 12 שעות כל יום זה העסקה בניגוד לחוק.

עכשיו העובדים הרבה מאד פעמים אומרים "אני רק מורווח מזה, אני מקבל 125% אני מקבל 150%, ככה זה הדרך היחידה שלי לשלם את המשכנתא, אני רואה פחות את אשתי והיא פולניה זה בכלל טוב לטווח הארוך וכן הלאה" העובד מבסוט.

אבל העובד מסכים גם העובד מוכן. גם העובד מוכן לבוא להגנתכם אם יבוא מפקח של משרד הכלכלה, אבל זה לא מעניין אף אחד. מבחינת החוק, הסכמה של העובד לא נספרת. החוקים הם חוקים קוגנטים, עם הוראות חוק, הסכמה של העובד לא מקטינה ולא מעלה מהסיטואציה הזאת. כנ"ל לדוגמא על פיצולים או עבודת לילה.

מקום עבודה שעובד במשמרות שיש בו גם עבודה ביום וגם בלילה, לא יכול להעסיק עובד לילה אלא במסגרת של שבוע לילה שבועיים יום. יש מקומות עבודה שמעסיקים עובדים רק ב, העסקה בלתי חוקית. אבל העובד אומר: ביום הוא עובד במשרה אחרת, ביום הוא שומר על הילדים כשאשתו עובדת.

לא משנה, תהיה הסיבה הכי טובה, זה שיש לנו חוקים מעוותים, בעיה שלא מתאימים את עצמם להעסקה במאה ה-21 זה שיקבעו וועדה לבחינת חוק שעות עבודה ומנוחה שהתפרקה ועכשיו הקימו אותה מחדש, כל הצרות האלה יש לנו. אבל מבחינת החוק היבש, זה המצב ושימו לב אגב שזה עבירות שגם מאד קל להוכיח. כל מה שצריך בפועל זה פקח להגיע, להוציא את הדו"ח שעות עבודה של העובדים ולראות מתי הם עבדו. ואם הם עבדו שבוע ימים רצוף בלי יום מנוחה אז זה עבירה. ואם הם עבדו בשבת ואין לכם היתר להעסיק בשבת אז זה עבירה. ואם הם עבדו שעות נוספות מעל המותר זה עבירה, ואם הם עבדו בפיצול של מעל שלוש שעות זה עבירה. וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה.

ואם זה גם ייצור לו רושם שזה לא כתוצאה מאי הבחנה רק זה ששמים פס על החוק כדי להרוויח כמה שיותר כסף, אז הדרך תהיה לא דווקא באמצעות החוק להגברת אכיפה אלא באמצעות כתב אישום. והמנהל יש לו את הכלים ל, העובדים שלך רוצים יותר כסף, אתה גם יכול להעלות להם את הערך שעה. כאילו לא להעסיק אותם באמצעות שעות נוספות. תגיד לעובד: תשמע, אתה תקבל את אותו כסף בשמונה שעות או ב-12 שעות, ברור שהעובד יסכים לקבל אותו כסף בזה ותעמדו מול הטיעון הזה. אז בנקודה הזאת להיות ערים.

שאלה מהקהל: מה הבעיות של מנהל חשבונות? לא של מנהל עסק?

כל אחד והתפקיד שלו, אנחנו תכף נראה את התמונה שגם נגיד מה אני אומר למנהל לעשות ומה אני אומר לחשב שכר לעשות כדי לא לפגוש את הבית משפט בפן הפלילי או בתביעת רשלנות אזרחית שהיא גם כן שיקול.

מה עוד באו ואמרו? הרעיון של הטלת אחריות פלילית על מנהלים זה להגביר את השליטה שלהם, להגביר את הפיקוח שלהם ולתמרץ אותם לנקוט אמצעי זהירות בקרב כל מי שיכול למנוע את העבירה. וברגע שאנחנו אומרים למנהל: לא רק החברה תשלם את המחיר אלא גם אתה באופן אישי תשלם את המחיר.

אז אנחנו מתמרצים את המנהלים לדעת מה קורה אצלם בארגון, לבדוק, לבקר, לפקח ולהתוות דרך שתשמור על החוקים. עכשיו מה ההשלכות של הרשעה פלילית? זה הרבה מאד פעמים תלוי בסוג העבירה. עבירות שהן עבירות קנס קטנות ומעפנות לא נכנסות לנו לרישום הפלילי וכדומה, אבל זה שונה מעבירות משמעותיות של אי העברת ניכויים, של שכר מינימום וכדומה.

ראשית, אפשר להטיל עונש מאסר ואנחנו תכף נראה בדוגמאות. מנהל בחברה שהלך לכלא על עבירות של אי תשלום שכר מינימום ואי העברת ניכויים ליעדם. אז ראשית זה העונש החמור שאפשר להטיל על עבירות, גם על עבירות בדיני עבודה.

ראינו כמה עבירות שיש בצידן עונש מאסר. נכון שישנן עבירות שהעונש הוא עונש קנס בלבד אבל ישנן עבירות שהן עבירות למאסר. קנס, והקנסות יכולים להיות בסכומים מאד מאד משמעותיים כמו העיצומים הכספיים שיכולים להגיע גם לסכומים משמעותיים.

משרד הכלכלה בעצמו הבין שהסכומים של העיצומים הכספיים הם דמיוניים, יכולים להמית את העסק וכן הלאה והוא כבר הגיש בקשה ליזום תיקון שזה יהיה אחוז מהמחזור של העסק וכן הלאה כי הרעיון הוא לא להחריב את העסק וכדומה.

אבל כמו שהעיצומים הכספיים יכולים להגיע לסכומים אסטרונומיים, גם הקנסות יכולים להגיע לסכומים מאד גבוהים. מאד חשוב לדעת אם הקנס הוטל אישית על המנכ"ל או על המנהל או על החשב שכר או על המנהלת משאבי אנוש בארגון, אוקי? החברה לא יכולה לשפות את אותו מנהל. זאת אומרת, היא לא יכולה להחזיר לו, הוא עשה את זה, אותה מנהלת משאבי אנוש לא עשתה את זה בשביל, אותו מנהל ייצור שהעסיק את העובדים בשבת כדי להספיק את העבודה למכרז שחייבים לספק ללקוח וכן הלאה לא עשה את זה בשביל עצמו, הוא עשה את זה בשביל המקום עבודה.

אז המקום עבודה שיכול לשפות בתביעות אזרחיות לא יכול לשפות במקרה פלילי. זאת אומרת, אם המנהל קיבל קנס אזי לא ניתן. עכשיו, אם זה חברה פרטית וכן הלאה, אז בסדר, אז הוא מקבל בונוס מהשכר ונגמר.

אבל אם זה חברה ציבורית שהכל מדווח שם וכן הלאה וזה אז לא ניתן לעשות את זה וזה רלוונטי פחות בקנסות של 10-20 אלף אבל הקנסות בעבירות של ניירות ערך ומיסים והגבלים עסקיים יכולים להגיע ל-200-300-400 אלף שקל. זה משמעותי. אגב, אם הורשעת אתה גם לא יכול לקבל שיפוי על ההוצאות המשפטיות שלך שגם זה מאות אלפי שקלים ולפעמים גם דולרים.

הערה מהקהל: אבל זה לא כל כך מיושם. במקרה של נתן אשל, המדינה שילמה לו את ההוצאות. זה ממשרד ראש הממשלה שהורשע בעבירות מין.

אם הוא יצא זכאי או אם בוטל כתב האישום, הוא הורשע בפלילי? הוא הורשע בפסק דין פלילי חלוט? לא. אני אומר, אם לא הורשעת, אתה בחזרת חף מפשע, אפשר לשפות. הורשעת בפלילים, לא ניתן. אגב, גם עיצומים כספיים לא ניתן לשפות. לפי החוק להגברת אכיפה של דיני עבודה. זאת אומרת, אם הגיע פקח והטיל עיצום כספי על המנכ"ל באופן אישי, החברה לא יכולה, אסור לה לשפות את המנכ"ל. הרעיון שוב ליצור מנגנון הרתעה אישי על המנהלים שיגרמו לארגון לעבוד כמו שצריך.

שאלה מהקהל: אם הוא מבוטח ביטוח?

לא עובד. ביטוח גם בחוק להגברת אכיפה לא ניתן לעשות ביטוח מפני עיצומים כספיים וגם הביטוח לא מכסה וגם ביטוח נושא משרה לפי חוק החברות לא מאפשר לבטח קנסות בזה.

שאלה מהקהל: אז בשביל מה?

חבות אזרחית. אם אני עכשיו פישלתי, ניקח משהו דמיוני, בניתי משהו, לא פיקחתי, מרפסת נפלה, מחצה כמה אנשים, גרמה להם נזק. דמיוני. עכשיו, אני נתבע, אני עומד לדין על גרימת מוות ברשלנות כי מישהו נהרג מזה, לא יעזור לי פוליסת ביטוח וכן הלאה.

גם פוליסת ביטוח יכולה לעזור לי, למה? בכלא יהיה לי זמן לשבת לקרוא אותה ולנסות להבין מה כתוב שם. אבל מעבר לזה, אין שום תועלת בפוליסה. אבל העולם שלנו הוא לא רק מחבות פלילית, הוא גם מחבות אזרחית. עכשיו באים ואומרים: אתה כמנהל התרשלת ולא דאגת וכן הלאה וכן הלאה. תפצה את האיקס אנשים שנשארו נכים וכן הלאה, ב-40 מיליון שקל.

פה בדיוק באה הפוליסה והיא זו שמשלמת במקום שאתה תשלם. הפוליסה מכסה אחריות אזרחית, היא לא עוזרת לנו במשפט הפלילי. אוקי? יש מקרים שהרשעות פליליות לתאגיד הם גזר דין מוות. קבלני שירות הזכרנו.

לדוגמא, חברות שמירה, חברות ניקיון וכן הלאה, אחד התנאים החשובים כשניגשים למכרז בגוף ציבורי זה שאין להם יותר מאיקס הרשעות או מאיקס עיצומים כספיים או מאיקס עבירות וכן הלאה. ואם הם יורשעו בפלילים הם לא יוכלו לקבל מכרזים בסקטור הציבורי. אם הם לא יוכלו לקבל בסקטור הזה זה המדינה, התאגידים הסטטוטוריים והעיריות והתאגידים העירוניים וכן הלאה. אוקי? זה הרבה מאד פעמים גזר דין מוות לאותם מעסיקים ובגלל זה אנחנו רואים עד כמה הם נלחמים בבית הדין.

חברת שמירה הגיעה עד בית הדין הארצי לעבודה בוויכוח האם להרשיע או לא להרשיע. היא נמצאה שעברה את העבירה, עבירה על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה שעבר אחד המנהלים שלה והיא נלחמה על זה שיש אפשרות לתת עונש ללא הרשעה כדי שלא תירשם לה הרשעה כדי שזה לא ייספר לה במכרזים לעניין הסיטואציה הזאת. בגלל סיבות מיוחדות בית הדין נעתר לבקשה שלה. יש אגב במשרד הכלכלה רישום פלילי של עבירות על דיני עבודה. זאת אומרת, כמו שיש רישום בתעבורה ורישום העבירות... אז יש במשרד הכלכלה רישום כזה והם מקבלים את הרישום הפלילי כשאני מזמין של שירות אני יכול לקבל את ה-ר.פ. של החברה לצורך המכרז.

אז הרבה דיברנו על כללים, בואו נראה דוגמאות מהשטח. זה דוגמא סעיף 15 שמדבר על אחריות מנהלים בעלי תפקיד בחוק שכר מינימום, נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף או פקיד שאחראי לעניין הנדון.

זאת אומרת הטייטל, הגובה שלך במסגרת הארגונית הוא לא מה שחשוב אלא מה שחשוב זה המעורבות שלך, אחריות שלך על העניין הנדון כך שזה תופס מנהל חשבונות איפה שזה מנהל חשבונות, תופס חשב שכר, מנהל משאבי אנוש, מנהל רצפת ייצור, מנהל משמרת, מפקח בחברת שמירה, לא משנה מה, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט את כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה.

דוגמא מחוק אחר: חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, חוק שאוסר אפליה מהרבה מאד סיבות, לא רק הריון והורות וכן הלאה, אלא אפליה גם על רקע דת, גזע, מין, צבע, שירות מילואים, נטייה מינית, שורה ארוכה של איסורי אפליה. נעברה עבירה לפי חוק זה בידי חבר בני אדם, רואים כאחראי להגנה כל שותף למעט שותף מוגבל או עוד פעם נוסח של פקיד/ אחראי של אותו חבר ואפשר להביאו לדין כאילו הוא עבר את העבירה.

זאת אומרת, רואים כאילו, יכול להיות שימו לב, שמנהל שלכם עבר את העבירה ואתם המנכ"לים ויעמידו אתכם לדין כאילו אתם עברתם את העבירה אם לא תוכיחו שהעבירה נעברה שלא בידיעתכם או שעשיתם את כל האמצעים הנאותים כדי למנוע את העבירה.

אז בואו ניקח קצת דוגמאות, לא מלפני הרבה זמן. מנהלת כוח אדם הורשעה, שימו לב, אנחנו לא מדברים על הבעלים אלא דווקא על מנהלת שכירה בארגון. ושם הורשעו גם הבעלים אבל גם מנהלת כוח אדם שכירה, שם פוטרה עובדת בהיריון בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. יש לנו, יש הרבה מעבידים שזוכרים רק את חוק עבודת נשים אז מגיעה אליהם עובדת אומרת להם "אני בהיריון", את חוצפנית, איך את עושה את זה, לא שמעת על אמצעי מניעה וכן הלאה, ואת רק התקבלת לעבודה וכדומה. והיא אומרת "אי אפשר לפטר אותי כי אני בהריון".

אז הם מתקשרים לרואה חשבון, למה לרואה חשבון? זה זול. כי משלמים לו בלאו הכי והוא עונה הפראייר. משלמים לו בחודשי על ההנהלת חשבונות ועל זה וכשמתקשרים אליו להתייעץ איתו הוא עונה ואז זה, כי עורכי דין מחייבים. אז מתקשרים לרואה חשבון. אז מתקשרים לרו"ח: תשמע, יש לי עובדת היא בהריון, האם אני יכול לפטר אותה? עכשיו, הרואה חשבון הם לומדים. חלקם לומדים אצלי באוניברסיטה גם. זה לא שהם לא יודעים כלום, הם יודעים, ואז הוא אומר: האם היא עבדה אצלך חצי שנה? אם הוא רואה חשבון שלמד כמו שצריך הוא אומר: "האם היא עובדת חצי שנה אצלך או באותו מקום עבודה"? כי בוא נאמר שאתה קיבלת מכרז, נכנסת רכשת עסק, היא עובדת שם שנתיים אבל אצלך רק שלושה חודשים.

מבחינת חוק עבודת נשים הוא חל, ואז אתה אומר: לא. היא פה ואצלי ובכל ווריאציה אפשרית רק שלושה חודשים. אז מה הוא אומר? אפשר לפטר. אז הוא אומר אפשר לפטר ואז באמת אין תביעה מכוח חוק עבודת נשים אבל יש תביעה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה שאוסר לפטר עובדת כשזה השיקול. ואז זה עבירה פלילית.

כמובן אם אנחנו מפטרים אותה בגלל שיקולים אחרים אז זה עניין אחר, רק צריך לבנות את התיק בהתאם ולהציג את העובדות בהתאם ולא להציג סנריו שממנו עלולים ללמוד שההריון היה שיקול לפיטורים. במקרה הזה כאמור עובדת פוטרה עקב הריונה, חוק עבודת נשים היה פחות רלוונטי אלא יותר חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הרשיעו את החברה, הרשיעו את הבעלים ובהמשך ההליך הרשיעו גם את המנהלת השכירה שעבדה באותה חברה.

שימו לב מה אמר בית הדין לעבודה, "בהכרעת הדין קבענו כי פיטוריה של העובדת נעשו על רקע הריונה, נותר לנו לקבוע אם הנאשמת היא הפקיד האחראי. לדעתנו השאלה אם היא פקיד אחראי צריכה להיבחן לפי מידת מעורבותה בהחלטה על פיטורי העובדת, החלק בו נטלה והידיעה שלה על המניע האמיתי לפיטורים".

עכשיו את כל זה אתם יכולים להלביש עליכם כחשבי שכר בשאלות של ניכויים, בשאלות של הצגת דברים וכן הלאה. דהיינו, האם אתם צריכים, האם הייתם מעורבים בהחלטה של להציג את זה ככה, להציג את זה אחרת, לעשות כך או לעשות אחרת בכל מה שקשור לשעות ולתלושים ולכל הדברים האלה.

האם ידעתם מה הסיבה האמיתית, האם זה מתוך טעות או שמא רוצים להסוות את הגניבה של העובדים או את העיוות של הזכויות או כל מיני דברים כאלה. כל זה מלמד את המעורבות של אותו פקיד אחראי ברמה למטה.

שימו לב לגזר הדין, בית הדין חייב לקחת בחשבון גם את העובדה שהנאשמת 2 לא היתה מנהלת בחברה, היא לא היתה הבעלים שלו, בסופו של יום גם היא כמו העובדת שהיתה בהריון קיבלה משכורת כשכירה של החברה.

לא רק זה, היא כבר לא עובדת בחברה מזה שנתיים, היא אם חד הורית אשר מפרנסת את ילדיה לבד וזאת העבירה הראשונה שלה, והיא קיבלה 10,000 שקל קנס. שימו לב, אם היא היתה נוסעת ברכב, מדברת בטלפון בלי דיבורית, כמה היתה מקבלת? 1,000 שקל על סיכון חיי אדם וכן הלאה בנהיגה מסוכנת וכדומה. 1,000 ש"ח. פה כשהיא שכירה וכן הלאה 10,000 ש"ח.

אז להבין את המשמעות שיש לסוגיות האלה. מקרה אחר, אותו מקרה של חברת השמירה שבסופו של יום אגב ביטלו את ההרשעה, לא את האחריות אלא אך ורק את ההרשעה כדי שלא יפריע להם בזה, שם היתה עובדת שלא התקבלה לעבודה בגלל שהיתה אישה דתייה, היה שם קטע, היו דיונים חצאית, איך תוכלי לשים אפוד ומחסניות על חצאית וכן הלאה וזה. היותה דתייה גרם לזה שהיא לא התקבלה לעבודה. החברה הורשעה, גם המנהלים נקבע שהם אחראיים. בסופו של יום מצאו שיש אחריות אבל ללא הרשעה.

באשר לאחריותם של הנאשמים 2 ו-3, חבר'ה שכירים לא הביג בוסים בחברה, מוטלת עליהם מכוח היותם בעלי התפקיד אשר דחו את מועמדותה של המתלוננת מטעמים המנוגדים לסעיף הוראות 2 לחוק, זה אותם סעיפי אפליה, ומכוח סעיף 16 לחוק, זה סעיף אחריות מנהלים שראינו את הנוסח שלו, המטיל אחריות על כל שותף או פקיד אחראי שעל ידו נעברה העבירה לפי החוק. מה ממשיך ואומר בית הדין? הייתם אחראים, אתם אלה שהייתם מפקחים, אלה שעברתם את העבירה, מחייבים אותם באופן אישי. בואו נעבור לחוק אחר שאתם מכירים אותו קצת יותר, חוק שעות עבודה ומנוחה. הוא קובע שורה-

שאלה מהקהל: לפני כן, אפליה על רקע גיל?

גם כן עבירה.

יש לנו שורה ארוכה, סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע לנו אפליה על רקע מעמד אישי, מצב משפחתי, גיל, דת, לאום, גזע, נטייה מינית, שירות מילואים, הורות, רשימה מאד מאד ארוכה.

שאלה מהקהל: אבל אם סתם באמת לא רוצים עוד בן אדם, למה, אני באתי, אני רוצה לעבוד אצלך, ואתה לא קיבלת אותי ואני הולכת וטוענת בגלל הגיל שלי אתה לא רוצה אותי. אבל יכול להיות שהיתה לך סיבה אחרת. איך אני יודעת את המחשבות שלך?

אז תתפלאו כמה מעסיקים מטומטמים יש, וכל מה שצריכים לעשות זה ליפול על אותם מעסיקים מטומטמים. לדוגמא: שאלה לא במקום בראיון עבודה או מילה לא במקום במודעת הדרושים וכן הלאה יכולה לסבך.

תתפלאי, ראשית כמה מעסיקים מפרסמים מודעות ודורשים עד גיל מסוים וכן הלאה כי הם לא מפנימים את הוראות החוק ואז החיים מאד קלים כי הוא צריך יהיה לבוא ולהוכיח למה הוא לא קיבל אותך במקום שאת תצטרכי לבוא ולהוכיח. זה הופך את נטל ההוכחה. כנ"ל שאלה בראיון העבודה או שאלה בשיחה המקדימה וכן הלאה, והיום הרבה אנשים דואגים להקליט את השיחות.

היום הכל להקליט, ראיתם מפקד תחנת משטרה מדבר עם אבא של מישהו, מקליטים היום. תצאו מנקודת הנחה שהכל מוקלט. אני יודע שאני הכל מוקלט. שמונים אחוז מהבדיחות שלי אתם מפסידים בגלל שיש פה מצלמה שתדעו.

שאלה מהקהל: בראיון עבודה מותר לשאול את גילך?

אפשר לשאול כל מיני דברים אבל אם שאלת הסתבכת. עכשיו, וונס שאלת שאלה שיכולה להיכנס לסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הנטל עובר אליך להוכיח שלא הפלית. עכשיו לכי תוכיחי, וזאת משימה מאד קשה וכך הרבה מאד פעמים מעסיקים זה, לדוגמא שאלה: האם יש לך סידור לילדים?

נגיד העבודה דורשת הרבה מאד שעות נוספות והקפצות וכן הלאה, היא שאלה לא במקום. אפשר לבוא ולהגיד לעובד/ת: "העבודה דורשת עבודה בשעות נוספות, שעות לא זה, שעות גמישות, האם מתאים לך?" האם יש לך ילדים או האם יש לך סידור לילדים, לא תשאלי גבר האם יש לך סידור לילדים, זה בדיוק החשיבה הסטריאוטיפית שרוצים למנוע באמצעות החוק הזה ושאלות כאלה, אבל שוב, זה נושא להרצאה נפרדת. זה חוק שוויון הזדמנויות לעבודה.

אבל יש לא מעט כתבי אישום, זה אחד מהנושאים המאד זה, גם הנושא של אפליה על רקע גיל וכדומה, מספיק שבאים ושואלים אותך "בן כמה אתה"? למה זה רלוונטי בן כמה אתה בראיון עבודה? יש כאלה שלא כותבים את הגיל בקורות חיים וכן הלאה שזה ו.

הערה מהקהל: אני רק רוצה להגיד משהו, הנושא שאסור לרשום גיל או הגבלת גיל במודעות, אני עוקב עכשיו הרבה אחרי מודעות ושמתי לב לתופעה מאד מעניינת, וותק, ניסיון בעבודה, בין שנתיים לשמונה שנים.

זה לגיטימי. דרישת ניסיון זה לגיטימי.

הערה מהקהל: עד שמונה שנים. עד שמונה.

גם לגיטימי. אפשר לקבל אדם בן 57 שעבד שמונה שנים וכן הלאה. יש הרבה מאד פעמים אגב. יש הרבה פעמים שאתה באמת רוצה אדם בלי ניסיון בכלל. זה לא אומר שאתה רוצה עובד צעיר. דרישות הוותק, יש לנו הרבה מאד לגיטימציה. שוב, אני לא יודע מה יקרה ברגע שיבוא מישהו ויגיד שברגע שאתה הגבלת וותק הגבלת גיל. כי הוא אומר: אני פנוי לכל גיל וכן הלאה.

אנשים בוותק מסוים בתפקיד מסוים, א' יש להם דרישות שכר וכן הלאה, אם אין להם אותם אז כנראה שהם לא היו הכי טובים בזה. שיקולים שאפשר לשקול. והרבה מאד פעמים גם האנשים האלה הספיקו להתקלקל בארגונים מסוימים והיכולת שלך לעצב אותם היא שונה. בגלל זה יש מקומות עבודה שאומרים "אני רוצה מישהו בלי ניסיון. אני רוצה לעצב אותו בצלמי ולא שקלקלו אותו מקומות אחרים וכן הלאה". אז יש פה שיקולים לגיטימיים. יכול להיות, לא נתקלתי עוד, לא יודע מה יהיה ביום שיבוא מישהו ויגיד: "רגע, כשהגדירו תקרת וותק למעשה אפליה עקיפה בניסיון לסנן על רקע גיל" ואנחנו נתקלים באפליות עקיפות כאלה שנקבעו שהן אפליה לכל דבר. כמו יוצא צבא, בדרך הזאת אנחנו מסננים את המגזר הערבי לדוגמא. מקום שאין שום קשר בין הצבא לבין התפקיד. נתקלנו בזה בהרבה מאד ווריאציות.

רכבת ישראל בזמנו באמצעות הזה החליטו שמדינת ישראל זה מדינה מאותגרת פיזיקלית. כאילו כל פעם אנשים רוצים לבחון את חוקי הפיזיקה מחדש, בואו נראה מי מנצח מכונית או רכבת, עכשיו למרות ששוב אפשר להקיש ולהגיע לתוצאה הזאת די בבירור שרכבת ומכונית הרכבת מנצחת. אבל אנשים אוהבים לעשות כל פעם את המבחן הזה מחדש וגילינו שלמרות שיש מחסום ולמרות שיש רמזור ולמרות שזה, אנשים רוצים לראות מי ינצח קו אפס train. ואז החליטו: טוב, במדינה כמו שלנו מחסום לא עוזר, רמזור לא עוזר. מה צריך לעשות? לשים שומרים. והיום במפגש כביש מסילה יש לנו אנשים. טוב, לפחות זה מצמצם את האבטלה. יש לנו אנשים ששומרים שאנשים לא יעברו ואם מישהו כבר נתקע על הפסים, להודיע. ואז פרסמו מכרז. מה הדרישות שרוצים. לא זוכר אם זה היה רובעי 2 או רובעי 3. זאת אומרת ששומר במפגש מסילה, כעקרון מכונית נגד רכבת צריך להיות רובעי 2 או 3. הגיוני לנו שאדם שהולך לראות אם רכבת מגיעה או מכונית מגיעה בו זמנית יהיה מיומן בלוחמה בשטח בנוי, ידע לכבוש יעד מבוצר, יפעיל M16 וידע לפרק אותו בעיניים עצומות וכן הלאה, הגיוני. עכשיו מה התוצאה היתה? פיטרו את כל השומרים הערבים בסיטואציה הזאת.

זה הגיע לבית הדין לעבודה והוחלט שזה אפליה עקיפה וכן הלאה בסיטואציה הזאת. אבל עזבנו את האפליה, אתם חשבי שכר, שעות עבודה ומנוחה הרבה יותר מרתק אתכם כי מה לעשות, שם אתם נמצאים הרבה יותר וגם כאן הדרך שלכם להימלט מזה אם תוכיחו שזה נעבר שלא בידיעתכם ושעשיתם את כל האמצעים שזה. ופה יש הרבה מאד אמצעים שצריך לעשות.

זה חלק מהכסת"ח של המנהלים בסיטואציה הזאת. ראשית, צריך שכל אלה שאומרים לעובדים אצלכם בארגון כמה שעות לעבוד ידעו כמה שעות מותר לעבוד. זאת אומרת, זה א' שלב ההדרכה של המנהלים. ומה שאסור צריך להסביר שזה אסור וכן הלאה.

שלב ראשון שידעו. שלב שני, גם להגיד להם שאתם מצפים מהם שיעבדו בהתאם להוראות החוק, אותם מנהלים בארגון שאומרים לעובד כמה שעות, אני לא מדבר כרגע על החישוב של התגמול אלא על העסקה בניגוד להיקף השעות המותר וכן הלאה. ולהפעיל אמצעים משמעתיים כשמתברר שמעסיקים עובדים בלי היתר וכדומה.

הנה לנו דוגמא של מקרה שלא תגידו לנו שזה דמיוני, תיק טרי לאחרונה, שמה עובדים הועסקו מעל 12 שעות ביום. הכתב אישום הוגש גם נגד החברה וגם נגד מנהל הכספים. החברה הורשעה, מנהל הכספים זוכה מה שנקרא מחמת הספק. זה מוגדר בדרך כלל כמי שזוכה בגלל שהיה לו עו"ד טוב. אומרים שבמשפט מושבעים בארצות הברית, מה התפקיד של המושבעים? להחליט למי מהצדדים היה עו"ד יותר טוב. אז כאן הצליחו לזכות את המנהל כספים.

ומה היו השיקולים שעזרו ככה לזכות אותו מחמת הספק? ממש זוכה על חוט השערה. דו"חות הנוכחות לא הגיעו אליו אלא לדרג עליון אחר שלא מעניין אותו, הוא לא צריך היה לפקח ולבדוק וכן הלאה. עכשיו שוב, יש מקרים שבהם אתה מתווה ואומר שאסור ואתה גם עושה ביקורת ואתה לוקח מדגם ובאמת לא מעסיקים אבל אותו אחד שהועסק לא נפל במדגם.

אז באמת פעלת בסדר ואי אפשר יהיה לבוא אליך בטענות. אחד מהדברים שמאד עזר לו זה שהוא הפיץ הנחיות להקפדה על אכיפת החוק, אנחנו בונים את התשתית על איך להגן על עצמנו מפני אחריות פלילית ומדובר בסך הכל בסניף אחד מרשת שיש בה הרבה מאד סניפים. המנהל ישב ממקום מרוחק שם וכן הלאה וזה בסופו של יום דברים שעזרו לאותו מנהל לצאת זכאי בקטע הזה.

פסק דין אחר, כאן גם החברה וגם המנהל הורשעו על אי ניהול פנקס שעות עבודה. אתם יודעים שמחויבים הרי לנהל פנקס שעות עבודה של כל העובדים שלכם. אז כאילו מה הם אומרים? אתם יודעים, דינמיקה היא חברה של שמירה וניקיון וכדומה, אומרים: מי שניהל את הפנקס שעות עבודה זה הבית חולים ששם היו מוצבים העובדים שלנו שהם באת עיכבו את הזה.

בית הדין לעבודה דחה את הטענה הזאת, אתה המעסיק מחויב לנהל פנקס שעות עבודה של עובדים. החברה גם הורשעה על אי מסירת הודעה לעובד על תנאי עבודה וקיבלו שירות לתועלת הציבור. הנה לנו דוגמא על נושאים שאתם חיים אותם ביומיום בתחום התפקיד שלכם.

חוק שעות עבודה ומנוחה גם אוסר להעסיק בשבת, חוק עבודת נוער אוסר אגב להעסיק נערים בשבת בכל מקרה. כאן מי שהעסיק זה היה אבא את הבן שלו, והוא אומר: מה אתם רוצים? זה הבן שלי. לא עניין אותם והרשיעו אותו.

חוק הגנת השכר, אין צורך להכביר מילים על החוק הזה, אתם מכירים אותו. כל הנושא של הלנת שכר, כל הנושא של תלוש שכר, כל הנושא של רישום ומעקב ופיקוח. חשוב לראות את הסעיף הזה כי הסעיף הזה מנוסח קצת שונה מהסעיפי אחריות מנהלים שראינו אותם קודם.

אם קודם אמרנו שנושא משרה אחראי אלא אם הוכיח שעשה את כל מה שעשה או לא ידע וזה נעשה בלי ידיעתו וכן הלאה, כאן הניסוח מטיל חובה אקטיבית על המנהלים לדאוג שלא תהיינה עבירות. מה אומר לנו הסעיף? נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן, כאילו אתה כנושא משרה צריך לעשות כל מה שניתן כדי למנוע עבירה בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו.

זאת אומרת אתה מבחינת חוק הגנת השכר מחויב כמנהל למנוע עבירות. אתה צריך לעשות כל מה שאפשר שזה אומר להדריך, לפקח, לבדוק, ללמוד וכן הלאה. אם לא עשית את זה, על עצם אי הפיקוח וכן הלאה דינך מחצית הקנס שאפשר להטיל על החברה. ולא רק זה, מי צריך להוכיח? אם במשפט פלילי אנחנו רגילים שהמדינה היא זאת שצריכה להוכיח מעל לכל ספק סביר.

במקרים שבהם מעידים מנהל על עבירה שנעברה בחוק הגנת השכר הנטל עובר למנהל. חזקה כי נושא המשרה בתאגיד הפר את חובתו אלא אם הוכיח שעשה את כל מה שניתן כדי למנוע את העבירה. זאת אומרת, אם נעברה עבירה, תלוש לא תקין, רישום שעות, לא משנה כל עבירה על חוק הגנת השכר, אתה המנהל, אותו נושא משרה מוחזק כמי שלא עשה את זה אלא אם תוכיח אתה.

זאת אומרת, נטל ההוכחה עליך שזה גם אגב רלוונטי ברמת הכסתוח. אני זאת אומרת לא מספיק שאתה מדריך את העובדים, אני מגיע הרבה מאד פעמים מזמינים אותי הנהלות להדריך את הדרג הניהולי הזוטר. זאת אומרת, המנכ"ל אומר: אני רוצה לשמור על עצמי, אחת הדרכים שלי לשמור על עצמי, איך? על ידי זה שאני דואג להדריך את העובדים ולהסביר להם את המותר והאסור וכן הלאה ואז אני מגיע להדרכות שעושים למנהלים, ודואגים למסמך ולתעד כך שביום פקודה נאמר אחד מהמנהלים בדרג הזוטר פישל ועבר עבירה וכן הלאה, המנהל שמעליו יכול להגיד: רגע, מה אתם רוצים מחיי? אני עשיתי את כל מה שאפשר. הסברתי, הטמעתי, הדרכתי, אמרתי, פיקחתי וכן הלאה וזה.

ואם אתם רוצים כבר להטיל אחריות פלילית על מישהו ולא רק על החברה, על מי תטילו? עליו, לא עלי. על זה שמתחתי. ובדרך הזאת, עכשיו אם הוא עשה את זה כמו שצריך אז גם המנהלים למטה יקפידו ויטמיעו את זה חזרה כלפי העובדים שלהם, בדרך הזו אנחנו נמנע עבירות בארגון אצלנו. עבירות של דיני עבודה. אנחנו מדברים על עבירות שנובעות מאי ידיעה או מפיקוח או מעיגול קצוות וכן הלאה.

כי כשרוצים לגנוב או לרמות וכדומה, שוב, יש מקרים שזה נעשה בדרג זוטר שרוצה להספיק יותר וכן הלאה ולעשות כל מיני עיגולי קצוות. יש מקרים שזה מגיע מלמעלה ואז אנחנו כבר מדברים על מחשבה פלילית ועל כל הצרות שמעבר.

חוק עבודת נוער, אחד מהחוקים היותר נאכפים. עד החוק להגברת אכיפה וכן הלאה הוא היה אחד מהחוקים היחידים שנאכפו. הרבה בעיקר על מנת לשמור את יום השבת לקדשו וגם כאן יש הרבה מאד עבירות עם העסקת נערים. שימו לב שיש מגבלות על העסקת נערים בלילות, איסור על העסקת נערים בשבתות וכדומה. גם כאן הנוסח הוא כזה שמטיל על המנהל את החובה לפקח ולמנוע עבירות. אותו נוסח שדיברנו קודם.

דוגמא, מישהו העסיק נערים בני 11, 13 ו-16 במכירת פרחים בצמתים, כולנו רואים אותם במקומות האלה בסוף שבוע וכן הלאה. בית הדין ראה בחומרה מאד את ההעסקה שימו לב, למרות שהוא בכה וביקש חרטה הוא קיבל 100,000 שקל קנס. אגב, אני נתקלתי בעיצומים כספיים וקנסות על העסקת נערים בלילות ובזה ב-80 ב-160, פה מדובר בעסק קטנטנצ'יק, יצא לי לראות בחברות שחטפו עיצומי ענק. להקפיד מאד בכל מה שקשור לדברים האלה.

שאלה מהקהל: ממתי זה?

מהשנים האחרונות. לא ענתיקה. זה שלא עברתי על שורה ארוכה של חוקים אחרים זה לא שאין שם עבירות פליליות, גם בחוק עבודת נשים יש לנו, גם בחוק חופשה שנתית. אנשים לא ערים לזה. לדוגמא, חוק חופשה שנתית מחייב שעובד יצא לשבוע רצוף. גם אם העובד מוותר על זה. הוא אומר: "עדיף לי להיות בעבודה, הילדים קודחים לי בבית בראש, לא רוצה להיות בבית. אני רוצה להיות בעבודה". את השבוע. שאר הימים, הוא יכול והם יכולים להימחק לו אם הוא לא ניצל אותם כמו שצריך. את אותו שבוע אתם חייבים להוציא אותו מידי שנה.

סיפרתי לכם על מאסר בפועל, שימו לב אנחנו לא רחוקים בזמן, ספטמבר 2010, שלוש שנים אחורה. בית הדין האזורי חיפה. שישה חודשי מאסר בפועל למנהל בחברת שמירה ואבטחה, הוא הורשע על אי העברת ניכויים ליעדם ואי תשלום שכר מינימום. סיפרתי לכם.

העסקת עובד יהודי בשבת, בעסקים שבהם אין היתר העסקה. ישנם עסקים בהם מותר להם להעסיק בשבת. מלונאות, חברת שמירה, מותר להם להעסיק אנשים בשבת. בתי חולים, יש גופים שיש להם היתרים שמאפשרים להם להעסיק בשבת. ברגע שאתה מקום עבודה שאין לו היתר להעסיק עובדים בשבת אתה עובר עבירה. במקרה הזה קיבלו קנס, בית המשפט התחשב בגובה הקנס בגלל מצב כלכלי נמוך, בגלל אכיפה בררנית. יש מקרים שבהם יש כמה עסקים שעובדים בשבת ומכירים את הזה שמתלבשים רק על אחד מהם. כל האחרים על ידו ממשיכים לעבוד וזה, זה אכיפה בררנית. יש מקרים שבהם זה מביא גם לקנס נמוך, יש מקרים שבהם אפשר לזכות כסייג מן הצדק בעילה של אכיפה בררנית. זו הסיטואציה הזאת.

שאלה מהקהל: שומרים בלובי, זה נקרא שומרים? בבניינים גדולים שיש שומר בלובי.

הם מועסקים בדרך כלל על ידי חברת שמירה.

שאלה מהקהל: לפעמים מועסקים על ידי הוועד של הבניין.

באופן עקרוני, לגבי העסקה בשמירה מותר להעסיק בשבת.

שאלה מהקהל: זה נחשב שמירה?

צריך לבדוק נקודתית. הם מועסקים על ידי הדיירים או על ידי חברת הניהול והאחזקה?

שאלה מהקהל: הדיירים.

הדיירים מחזיקים את השומר?

תשובה מהקהל: כן.

צריך לראות את הנוסח של ההיתר. על פניו נראה לי הגיוני שכן אבל ההיגיון כבר מזמן ראיתי שהוא לא שולט בדברים. אבל אני מאד מקווה שלדוגמא לא מעסיקים אותו שבעה ימים רצוף כי אז זה בטוח עבירה על החוק.

שאלה מהקהל: יש לי שאלה, אמרת קודם שעובדי לילה עובדים שבוע רצוף ואחר כך...

אמרתי שבעסק שעובדים בו במשמרות. אם זה עסק שעובד לדוגמא רק בלילה, נגיד פאב, אני עובד רק לילה, המלצרית והברמן והפיקו לא יכולים לעבוד אצלי, אך ורק לילה. אני עסק שמחלק עיתונים, אני מחלק רק בלילה, אז זה לא רלוונטי אלי. אבל אם אני מפעל או עסק שעובד במשמרות. בית מלון, מסעדה שעובדת 24 שעות ביממה או מקום שבו יש משמרת יום- לילה וכן הלאה וזה. אני מחויב, אסור לי להעסיק יותר משבוע לילה רצוף על כל שבועיים יום. זאת אומרת שבוע לילה שבועיים יום, שבוע לילה.

שאלה מהקהל: שומר לילה שהוא שומר במסגרת... זה חברת שמירה. אני כמנהלת בתוך ה... צריכה לדאוג שהשומר הזה של חברת השמירה לא יעבוד יותר משבוע שלם?

שאלה לא פשוטה. הנוסח לחוק הוא לא זה. הנוסח מדבר על מפעל שבו עובדים בו משמרות. אבל הואיל והשמירה אצלכם היא לא, שוב, זה לא נושא שהוא מאה אחוז מדויק אבל זו ההערכה שאני נתתי כששאלו אותי את השאלה הזאת, במקרה כזה זה לא מפעל שעובדים בו במשמרות. זאת אומרת, ברגע שהדרישה של השומר היא רק למשמרת, יש רק שמירת לילה בארגון, זה לא שיש לנו שמירה סביב והשעון וכן הלאה, ואז אנחנו לא נכנסים פה לסיטואציה הזאת.

מעבר לזה ששוב, אני אמרתי, החוק הזה הוא חוק מלא עיוותים. הדרישה הזאת היא דרישה בעייתית. חלק ניכר מעבריינים על החוק הזה היתה מדינת ישראל ויש פסיקה מאד מעניינת בפסק הדין של נהרי מה שהיה שמה עובדים במעונות של המדינה, יש מעונות שמטפלים בחוסים וכן הלאה, אז עובדים שם 24 שעות.

ואז יש שאלה: עובדים שעבדו ביום ועובדים שעבדו בלילה ורק לילה, והשכר בשירות הציבורי על עבודת לילה הוא הרבה יותר גבוה מעבודת יום ואז באיזה יום גילתה המדינה שהיא עוברת על החוק ואמרה: אין יותר. מעכשיו יהיה שבוע לילה שבועיים יום. וכשתעבדו שבועיים יום תקבלו שכר יום ואז הם הגישו תביעות לבית הדין לעבודה. בהתחלה בית הדין לעבודה קבע שאין ברירה, צריך להעביר אותם למתכונת חוקית אבל הם יקבלו תעריף לילה גם על עבודת יום.

המדינה לא ויתרה, הגישה עוד פעם הליכים ואז בית הדין אמר: "זה עדיין הפרה,  צריך להעביר אותם לעבוד יום אבל יקבלו פיצוי של תעריפים למשך שנה וכדומה". אבל לא ניתן להכשיר עבודה במתכונת בלתי חוקית וזה. להגיד לך שאין מקומות עבודה שמעסיקים עובדים רק לילה?

שאלה מהקהל: אני יודעת. שאלה שהיא לא קשורה, יש כאלה שעובדי לילה הם לא ממש עובדים, הם ישנים, הם נדרשים לישון במקום מסוים.

שוב, חוק שעות עבודה ומנוחה, צריך לבוא ולבדוק האם זה כוננות או האם זה עבודה. זה משנה כי לדוגמא אם אני מדריך בפנימייה, ביום אני עובד, בלילה אני ישן. אני חייב להיות בפנימייה אבל שעות הלילה אינן שעות עבודה. זה ממש נושא להרצאה, מהן שעות עבודה. רלוונטי לנו עם הרבה מאד ווריאציות, זה העסיק מאד את בתי הדין לעבודה עד בג"צים ילנגה בנושא של עובדות פיליפיניות של הזה, ואז קבעו שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על העובדים הפיליפינים, עובדי הסיעוד בבית שלא ידעו האם הם עובדים בבית או גרים בעבודה. זאת אומרת, זו הסיטואציה הזאת.

את זה גנבתי מהאתר של משרד הכלכלה, בימים שקראו לו משרד התמ"ת. קנסות של 150,000 על עבירות על חוק שעות עבודה ומנוחה. הגיעו למקום עבודה, לא הייתי שם, מסתבר ששם העסיקו בשעות נוספות בלי היתר וגם לא שילמו לעובדים עבור שעות נוספות. 10,000 ש"ח הוטל על המנהלת באופן אישי גם בנוסף ל-150,000.

שאלה מהקהל: מה זה שעות נוספות בלי היתר? היום יש היתר לשעות נוספות. יש היתר כללי.

כן. אבל רואים אם אתה מעסיק יותר מ-12 שעות ביום ויותר מזה בשבוע וכן הלאה.

שאלה מהקהל: מה קורה עם נהגים?

נהגים על אחת כמה וכמה כי אם את מעסיקה אותם יותר מידי שעות את גם עוברת על תקנות התעבורה שלא יירדמו לנו על ההגה.

שאלה מהקהל: אבל הם בדרך.

לבנות את הלו"ז ככה שלא. ושיעשו הפסקות למנוחה.

שאלה מהקהל: זה כן. השאלה אם אפשר להעסיק אותם יותר מ-12 שעות.

יש כללים לגבי מתי העסקה נחשבת שעות עבודה ומתי לא.

שאלה מהקהל: סליחה, לעצם העסקה בשעות נוספות לא צריך היתר.

וודאי שצריך היתר. לעצם העסקה. בשביל להעסיק עובד בשעות נוספות אתה צריך היתר. או שאתה נכנס לאחד המקרים שהחוק נוקב כמו ארע אירוע חריג, יש לך הצפה פתאום בעסק וכן הלאה ואז מותר לך. יש מקרים שמותר לרואה חשבון לתקופת ה, יש מקרים שבהם החוק נקב באופן ספציפי. אם אתה לא נכנס למקרה הספציפי, בשביל להעסיק עובד בשעות נוספות אתה צריך היתר כדי שלא כל פעם תרים טלפון לבנט להגיד לו: "בנט, יש לי עובד אני רוצה להעסיק אותו שלוש שעות נוספות" אז הוא הוציא היתר כללי. שורה של היתרים בשורה של ענפים. ההיתר הכללי הדומיננטי, אותו היתר שמאפשר להעסיק לא יותר מ-12 שעות ביום ולא יותר מ-12 או 15 שעות בשבוע.

שאלה מהקהל: אם אני עומד בכללים האלה, אז אין לי בעיה.

אז אתה פה לפי ההיתר הכללי. אבל מסתבר שיש מקומות עבודה שלא עומדים בזה והם מעסיקים רצוף וכן הלאה.

עם זה נסכם, מה החלק החשוב שלנו? זאת אומרת, איך נחסוך לעצמנו את המפגש עם בית הדין לעבודה בהליך פלילי ואולי גם בהליך אזרחי.

ראשית, לקבל ייעוץ שוטף מעורכי דין שעוסקים בדיני עבודה כדי למנוע את כל המקרים שעושים טעויות מיותרות וכדומה. אתם נמצאים בתחום מורכב, תחום מסובך, תחום דינמי, אחת הסיבות שיש לכם את החובת השתלמות זה בדיוק בשביל הדברים האלה. תקבלו ייעוץ.

בנוסף, תקבעו בארגון וגם תחלחלו את זה כלפי מטה ששומרים על דיני העבודה, לא מעגלים פינות, לא מכווצים וכן הלאה. מקפידים על העניין הזה. תדאגו שהאנשים תחתכם בארגון, מסביר למנהלים איך אתם דואגים לעצמכם. תחלחלו למנהלים שתחתיכם וכן הלאה, תעשו הדרכות והכשרות למנהלים בארגון.

אם המנהלים שלכם לא רוצים לממן לכם, להוציא אתכם להשתלמויות וכן הלאה, תראו להם את המצגת ותגידו להם שהם עושים את זה לא בשבילכם אלא בשבילם. לבצע ביקורות ובקרות. זאת אומרת, לא מספיק להגיד: אני רוצה שתשמרו. אנחנו יודעים שעובדים לא תמיד עושים את מה שצריך. לעשות ביקורות, לקחת ולעשות בדיקות ולראות שזה. להצטייד בחוות דעת מקצועית במקרים שבהם צריך. ומה קורה אם אנחנו נמצאים במקום עבודה שבו מה לעשות, יש לנו בוס עבריין כזה שאין לו בעיה לגנוב את העובדים וכזה שאין לו בעיה לנכות כספים ולא להעביר לזה וכן הלאה, לא צריכים להישאר בכל מקום.

אתם רואים ששם אתם על הקו השחור כאילו, על הקו של המחשבה הפלילית וכן הלאה. לא כדאי להיות חלק מזה. אם אתם רוצים להגן על עצמכם במקרים כאלה, אז עם בוס כזה כל מה שאתם צריכים להראות, טיפ, שאתם כל פעם העמדתם אותו לזה על זה שהוא פועל בניגוד לחוק וכדומה. רוב הסיכויים שהוא יפטר, אם הוא יראה שכל פעם אתם אומרים לו "בוס, אתה עבריין. זה בניגוד לחוק, צריך לעשות ככה" ושולחים לו את זה, אז סביר מאד להניח שגם כן לא תישארו שם אז אפשר להתפטר. אם אתם רוצים לנקום בו אז אפשר גם לחשוף את השחיתות הזאת ואז לקבל פיצויים גם על זה. אז זה בקטע הזה. שאלות רציניות? שאלות לא רציניות?

שאלה מהקהל: נניח מעביד כזה, אני לא עובדת שכירה שלו, אני חברה שעושה להם, אם אני מחתימה אותו שהוא...

שוב, זה לא עוזר אם את על פניו נותנת לו מסמך שהוא בניגוד לחוקים וכדומה.

שאלה מהקהל: לא. אני נותנת לך מסמך, צריך להפריש כך וכך.

ואת נותנת את ידך למסמך שעושה הפרשות שלא בהתאם לזה. אז אם תגידי לו, לא צריך לעשות איזשהו נייר כללי אלא צריך נייר קונקרטי. לבוא ולהגיד לו: "תשמע, יש תלוש שכר. הנתונים של זה אינם עומדים בדרישות א-ב-ג וכן הלאה. וצריך לעשות א-ב". הוא יענה לך: "לא מעניין אותי. את תעשי כמו שאני אומר לך". את זה לשמור. אוקי?

שאלה מהקהל: אם הוא לא רוצה לענות במייל.

תקליטי את השיחה איתו.

תודה רבה, בהצלחה.