הרצאות בנושא  דיני עבודה

יחסי עבודה : איתן אגמון - 23/11/16

חזור לרשימת הרצאות בנושא דיני עבודה

יחסי עבודה

איתן אגמון - 23/11/16

שלום לכולם. שמעתי את החלק האחרון של ההרצאה של קודמי והוא ענה בקיצור רב על שאלות שאני אענה באריכות רבה. עכשיו, כששני מומחים מרצים על נושא, כל עוד הם מסכימים ביניהם אז אין בעיה. הבעיה מתחילה כשכל אחד אומר משהו אחר ואז יש שלוש אפשרויות או שתי אפשרויות: האחת, שאחד מהם פשוט טועה, גם זה קורה. השניה, ששניהם צודקים. כלומר, התשובה היא לחלוטין לא ברורה. ותתפלאו לשמוע, אבל אפילו בחוקים הוותיקים ביותר, חוקים משנות החמישים, יש לנו עדיין בעיות שלא הוכרעו בפסיקה. אנחנו לא בדיוק יודעים את התשובה. בהרצאה הקודמת לפני שנתיים שלוש, בפורום הזה אמרתי כמה פעמים "אני לא יודע" "אני לא יודע". ואז אחד המשתתפים כתב תלונה למארגנים ואמר: "אם הוא לא יודע, תביאו מרצה שכן יודע". אז אני מודיע לכם מראש, כשאני אומר: "אני לא יודע" אם אני אגיד: "אני לא יודע, סליחה ואני אבדוק" זה אחד. אבל אם אני אומר: "אני לא יודע" פירושו, אין לנו תשובה חד משמעית לנושא, ותתפלאו, יש הרבה מאד מקרים כאלה.

הערה מהקהל: (לא ברור) הבעיה הכי גדולה שלנו (לא ברור).

אם לא היה לכם שום בעיה, זה היה נורא משעמם. חוץ מזה, ממה יחיו המומחים אם כל השאלות יהיו ברורות. למשל, נרמז פה, נאמר פה "מהפכה בסעיף 14", אבל זה שווה הרצאה בפני עצמה ואולי נגיע לזה פעם.

טוב, אני אדבר היום, למעשה אחלק את ההרצאה לשניים. אחד, אנסה להסביר מה זה יומי, סליחה חודשי, יומי, שעתי, גלובאלי ושעות נוספות גלובאליות. הגיע הזמן שכולם נבין על מה מדובר כאן.

והחלק השני, אני אתייחס למונחים האלה בהקשר ישיר לחוקי עבודה עיקריים ושמה נענה על איך מחשבים ימי מחלה לעובד והאם יש הבדל בין חודשי ללא חודשי וכולי וכולי וכולי. ואנחנו נראה שהדברים לא פשוטים.

נתחיל מזה שהחוק בכלל לא מדבר על חודשי, יומי ושעתי. החוק, והבאתי את חוק פיצויי פיטורים כדוגמא, מדבר על שני מונחים: עובד במשכורת ועובד בשכר.

הוא מגדיר זאת כך: עובד במשכורת- עובד שעיקר גמול עבודתו משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר.

בישראל לא מקובל, אני לא יודע, אולי יש חריגים. לא מקובל שכר לתקופה העולה על חודש, זה גם קצת בעיה כי צריך להוציא תלוש כל חודש. תדברו עם אמריקאי, אז הוא יגיד לכם את המשכורת שלו במונחים שנתיים ובדולרים כמובן. אז עובד במשכורת הוא עובד שגמול עבודתו, "עיקר גמול עבודתו", אנחנו כבר מתחילים עם הבעיות, מה זה עיקר גמול? "משתלם לתקופה של חודש או לתקופה ארוכה יותר". נעזוב את התקופה הארוכה יותר.

יש לנו אדם שמקבל משכורת פר חודש ותכף נסביר מה זה אומר בעברית.

ההגדרה של עובד בשכר היא מצוינת. "כל מי שאיננו עובד במשכורת". כלומר, מי שמקבל שכר דו שבועי, ותכף אתם תראו למה אני אומר את זה למרות שזה לא קיים. שכר שבועי, גם כן כמעט ולא קיים. שכר יומי ושכר שעתי ששניהם בהחלט קיימים ותראו שהחוק אפילו מבדיל ביניהם.

אין בחוק הגדרה לעובד שעתי או עובד יומי. לא כתוב מה זה. אם כי אתם תראו שהחוק משתמש במונחים האלה. הוא לא מגדיר. למי שלא יודע, באיזה חוק מוגדר מה זה עובד? בשום חוק, זה פשוט לא מוגדר. אז גם מונחים אחרים לא.

מתי חובה לפי החוק לתת לעובד שכר חודשי? לפי החוק? לא מתי לשלם לו, מתי לחשב לו שכר חודשי? אין הגדרה כזאת בחוק. החוק, תכף נדבר על צווי הרחבה. החוק לא אומר: האיש הזה חייב להיות שעתי או יומי או חודשי או שנתי או מה שתרצו. אין מילה אחת בחוק. ישנם צווי הרחבה שבהחלט קובעים שעובד יקבל משכורת או בעברית מדוברת: יהיה חודשי. ואנחנו נגיע אליהם. ומה דעתכם? מי יותר חשוב? שעתי או חודשי?

הערה מהקהל: כולם שווים לפני השם.

התשובה היא שהחודשיים חשובים יותר. ומה ההוכחה? שבמוסדות ההסתדרות הוותיקים, כל הפקידים היו חודשיים וכל פועלי הייצור היו שעתיים.

את ההבדל הזה בין שעתי ליומי לחודשי אנחנו סובלים עד היום. כפי שאתם תראו, יש מספר קטן מאד של חוקים שבהם יש הבדל בין שלושת המופעים האלה. אני אראה לכם אפילו חוק שאני לא יודע אם אתם מודעים אליו בכלל, שבכלל צריך לשלם להם את המשכורת לא פעם בחודש. אף אחד לא נוהג כך אבל כך כתוב בחוק בין שאר הדברים שכתובים בחוק ואף אחד לא נוהג לפיהם. נגיע לזה עוד מעט.

מה זה עובד בשכר? שעתי או יומי? שימו לב, החוק לא מדבר לא על שעתי ולא על יומי, הוא מדבר על מי שאיננו חודשי. עובד שעתי מקבל שכר לפי מספר השעות שעבד בפועל בכל חודש. יש לנו כבר בעיה ראשונה. מה זה חודש? חודש זה בין 28 ל-31 יום. חודש זה בין 4 שבתות ל-5 שבתות. או עשרה ימי מנוחה שבועיים, שישי ושבת או שמונה. אולי עוד מעט יהיה לנו אפילו יותר. משהו מתנדנד לחלוטין.

והחוק פותר את הבעיה בצורה פשוטה, הוא לא מתייחס במילה אחת לעובד חודשי. הוא לא יודע מה זה. אנחנו אומרים לעצמנו, הקדמתי כבר, שעובד שעתי אנחנו יודעים מה הוא, מה מגיע לו. הוא מקבל שכר לפי מספר ימי עבודה או שעות עבודה שהוא עבד, עובד יומי מקבל לפי מספר ימי עבודה, כתבתי בסוגריים (בסימן שאלה המלאים) כי זה גם כן שאלה. ומה שאנחנו יודעים להגיד שבתחילת החודש, למה זכאי עובד שעתי בראשון לחודש בבוקר? מה מגיע לו כבר? שום דבר. כי הוא עוד לא עשה כלום. הוא עוד לא עבד.

מה כן יקרה? העובד צובר שעות לתשלום מתחילת החודש בהתאם לשעות העבודה או ההיעדרות המשולמת שביצע. עכשיו פעם, הוותיקים שביניכם, אני אומר הוותיקים כי הנשים הרי הן כולן צעירות.

הוותיקים שביניכם עוד זוכרים את המונח "לעשות שמיניות", לקחת את כרטיס השעון הקרטון המודפס ולכתוב שמונה שמונה שמונה שמונה שמונה לפני שכתבו 8.6. לעשות שמיניות. היינו יושבים, סופרים את השעות, מוסיפים לזה את השעות הנוספות, מוסיפים את ימי החופשה וימי המחלה וכולי וכולי וכולי, מגיעים למשכורת. היום עושה את זה הגולם במקומנו.

כלומר, הוא יודע שאם עובד נכנס בשעה מסוימת ויצא בשעה מסוימת, צריך לפלח את השעות ולשלוח כל שעה למקום המתאים. עדיין נשארת העובדה שאין לעובד השעתי כל מושג מה הוא יקבל בסוף החודש. אם הוא עובד שאיננו מפספס שעת עבודה ומגיע בדיוק, והמעסיק מעסיק אותו מלא, הוא יכול לעשות חשבון כי הוא יודע מראש כמה שעות עבודה יהיה במשרה מלאה בחודש. בדרך כלל זה לא כך ולכן תהיה לו בהחלט בעיה.

השכר של עובד יומי או שעתי יהיה בהכרח שונה מחודש לחודש. דיברנו כבר, יש פברואר ויש מרץ, יש ארבע שבתות ויש חמש שבתות. בממוצע שנתי, זה יהיה 186 שעות לחודש. אני מדגיש בממוצע.

אם אתם לא מכירים את הבדיחה הישנה: בחדר אחד ישבו תשע נשים, אחת בחודש התשיעי להריון, כל האחרות. ובממוצע, כולן בחודש ראשון להריון. שטות גמורה. כך גם הממוצע. אין אף חודש כמעט, אולי במקרה, שיש בו 186 שעות עבודה. יש או פחות או יותר. אלא מה? מאחר ואנחנו מדברים על 52 שבועות בשנה, 43 שעות שבועיות. אגב, החוק מדבר על 45 שעות, אנחנו נדבר על זה, אבל המציאות מדברת על 43 שעות. חלקי 12, אנחנו מגיעים ל-186.

הנתון הזה הוא לא מדויק דרך אגב, כמה ימים יש בשנה? לא השנה היהודית, אני מצטער 365. 52 כפול 7 זה 364. שכחנו יום אחד, נתעלם מזה ודי. שבר של, כך הגיעו ל-186 שעות. ותראו שכמעט כל חוק לא מדבר על 186 שעות. אז זה העובד השעתי או היומי.

נעבור כעת לעובד החודשי. ודבר ראשון, סיסמה ראשונה שאני רוצה שתשננו היטב, חודשי איננו גלובאלי. כי אני שומע הרבה מאד: "רגע אחד, הוא חודשי, מה פתאום אתה מוריד לו שעות?" "הוא חודשי, מה פתאום מגיע לו שעות נוספות?" תשכחו מזה, טעות גמורה בהבנת העניין ותכף נפרט.

עובד חודשי מקבל משכורת קבועה. בואו נעצור כאן. תראו, אני חשב השכר הוותיק הזה שמבלה את כל יומו בלעשות שמיניות. נמאס לי ואז אני ממציא פטנט. אני אומר לחשב השכר או למנהל החשבונות, אני לא יודע למה תמיד אני מתלבש על מנהלי החשבונות, הם נראים לי האפורים ביותר. סליחה מראש. ואני אומר לו דבר כזה: תראה אדון חשב שכר, או גברת חשבת שכר, את הרי באה כל יום בשמונה והולכת בארבע. לא מחסירה שעות ולא מוסיפה שעות. למה אני צריך כל יום לרשום שמיניות בכרטיס? בואי נגיד כך, את תקבלי ממני משכורת חודשית קבועה בכל חודש וחודש, גם בפברואר וגם במרץ. רגע, מי מסדר את מי? התשובה היא: אף אחד לא מסדר את אף אחד. כי בפברואר העובד מרוויח ובמרץ הוא מפסיד. בממוצע הוא יקבל 12 משכורות שנתיות שהם בדיוק אותו מספר שעות עבודה כמו של העובד השעתי שעבד כמובן אותן שעות.

אבל שימו לב, יש פה תנאי, הוא מקבל משכורת חודשית קבועה אבל ישנו תנאי והתנאי אומר, אם, אם גדול, הוא נוכח בעבודה בחודש מסוים בכל שעות העבודה בהם הוא חייב לפי חוזה העבודה שלו. תרגום לעברית: קבעתי עם עובד חודשי, סליחה, בעל משכורת, שהוא עובד בכל יום בשבוע בימים א' עד ה' 8.6 שעות. הפסקה וכולי נעזוב את זה כרגע. והעובד שלי אכן הופיע בכל ימי העבודה בחודש ועבד 8.6 שעות כל יום. לא החסיר ולא הוסיף. אני משלם לו תמורת זה משכורת חודשית קבועה.

אני חוזר לסיפור, בפברואר הוא הרוויח, במרץ הוא נדפק, סך הכל שנתי יצאנו בדיוק אותו דבר. איפה מתחילה הבעיה שלנו? כאשר האיש מחסיר שעות עבודה או כאשר האיש מוסיף שעות עבודה.

ואני מבקש מכם לזכור, כל מה שאתם יודעים על חישוב שעות יומי ושבועי לשעות נוספות חל לחלוטין ובצורה מלאה על עובדים חודשיים בלי שום חוכמות.

אם הוא נוכח אכן בכל הימים האלה, עוד מילה, בואו נניח שפתאום באחד השבועות נפל חג. בחג, אחד מהתשעה, בחג הוא לא צריך להגיע לעבודה. זה יום חג שמלכתחילה סיכמנו שבו הוא לא יגיע לעבודה, הוא עשה את המחויב.

אצל עובד יומי יש לי בעיה, אני צריך לבדוק מה אני צריך לשלם לו על יום החג, ויש צו הרחבה מיוחד שדן ביום הזה. אצל חודשי אני אומר, לא קרה שום דבר. באותו שבוע: ראשון, שני, רביעי וחמישי הופעת לעבודה, שלישי היית פטור, אין בעיה. אותו דבר אם יקרה כל אירוע אחר, חופשה, אבל, לא משנה. לא היית צריך להופיע לעבודה, עמדת בחוזה שלך, אין לי שום בעיה.

להבדיל מעובד השעתי-יומי, אני כבר מתחילת החופש יודע מה אני הולך לשלם לאותו עובד או מה מגיע לו וההורדה או ההוספה ממה שמגיע לו זה החריג. הרבה יותר קל לי לחשב את המשכורת שלו. חד משמעית, מותר לנכות ממשכורתו ימי עבודה ושעות עבודה חסרים. זאת אומרת, אם קבעתי איתו שתמורת זה שהוא מגיע כל יום עבודה לשמונה נקודה שש שעות, אני פה חוסך לי את ימי שישי כי זה סיפור אחר, נעזוב את ימי שישי. והוא עמד בזה, הוא יקבל את החודשית שלו. אם הוא פתאום החסיר שלוש שעות ושלוש השעות האלה אינן היעדרות משולמת, רשאי המעביד בהחלט לנכות משכרו שלוש שעות עבודה. המעסיק יכול עכשיו להיות נחמד או פחות נחמד. סליחה, נחמד, פחות נחמד ולא נחמד. הוא יכול להתעלם מזה, להגיד: "לא מעניין אותי". מקבל, מותר למעסיק לשלם יותר ממה שמגיע. הוא יכול להגיד לעובד: "אני מוריד לך שלוש שעות מהמשכורת". יש לנו בעיה איך מחשבים שלוש שעות, תכף נגיע לזה. הוא יכול אפילו להיות לא נחמד ולהגיד: "לא רק שאני מוריד לך את זה מהמשכורת, אני גם מוריד לך את זה מהסוציאליות. אני מוריד לך את זה מההפרשה הפנסיונית". עד כדי כך. לעומת זאת.

שאלה מהקהל: לא משנה אם זה חודשי או חצי שנתי.

אני אגיד את המונח עשרים שניות ועוד עשרים שניות אני אגיע לזה.

לעומת זאת, חד משמעי, חובה מכוח פסק דין וכמובן מכוח החוק, לשלם לעובד שעות נוספות ועבודה במנוחה שבועית. פסק דין מאד נחמד, הוא נקרא "פסק דין סלט" לעובד קראו סלט, מה לעשות? יש לכם פה, אגב, הסימונים הקטנים בסוגריים זה הפניות לפסקי הדין. והם אומרים שם מפורש: זה שהוא עובד במשכורת לא אומר שלא מגיע לו שעות נוספות ועבודה במנוחה שבועית.

איך לחשב אותם? בדיוק כמו שאני מחשב אותם לעובד שנתי ויומי. מעל 8.6 ביום, מעל 43 בשבוע, כמה בחודש? אין התייחסות. לא מעניין אותנו. לא מעניין אותנו אלא אם כן חוזה העבודה הספציפי של העובד, החוזה האישי שלו, ההסכם הקיבוצי מדבר על 186 שעות. החוק לא מדבר על 186 שעות. שאלות עד כאן.

שאלה מהקהל: אם עובד עבד ביום אחד חמישה ימים וביום אחר עבד 12, מותר לקזז?

מותר לקזז. שאלה מצוינת וזה לא משנה כרגע אם העובד הוא יומי, שעתי או חודשי. ביום ראשון, העובד אמר למעסיק: "אני רוצה לצאת שלוש שעות קודם". אומר לו המעסיק: "אין בעיה. מתי אתה מחזיר את השעות?" אומר לו העובד: "מחר אני אעבוד שלוש שעות יותר". מי הרוויח ומי הפסיד?

תשובה מהקהל: המעסיק.

המעסיק. כי המעסיק למחרת ישלם שלוש שעות נוספות שזה אומר 4 שעות רגילות, פעמיים 125 ופעם אחת 150. כלומר, זה יעלה למעסיק יותר.

שאלה מהקהל: אם אומרים לבן אדם חודשי, שהוא מקבל משכורת גלובאלית.

חודשי לא מקבל משכורת גלובאלית. לגלובאלי תכף נגיע.

שאלה מהקהל: משכורת משמונה עד חמש. כאילו הוא מקבל שעה.

עוד מעט, נגיע לזה. אני אענה על כל השאלות האלה.

שאלה מהקהל: את החישוב על בסיס יומי, אני מחשב מעל 8.5 שעות נוספות או מעל 9? כי יש ככה ויש ככה.

טוב. החוק מדבר על שתי מגבלות. יומי ושבועי. הבעיה היא שהן לא (לא ברור) אחת לשניה. כי הוא אומר: אם הוא עובד שישה ימים, מותר להעסיק אותו שמונה שעות כל יום. אבל שש כפול שמונה זה 48, כך אני למדתי, אולי זה השתנה. יש לנו ביום שישי רק שבע. יש לנו בעיה. אם הוא עובד 5 ימים אומר החוק, מותר להעסיק אותו 9 שעות. 9 כפול 5 זה 45. מה עושים? אומר החוק: סליחה אדוני, יש לי מגבלה נוספת. לא במקום, מצטברת. לא יותר מ-43 שעות רגילות לשבוע. עכשיו, המעסיק יכול להגיד: אתם יודעים מה רבותי? ביום א' תעבדו רק 7 שעות, ביום ב' ג' ד' ה' תעבדו 9 שעות. אין בעיה, אף שעה נוספת. למה? 43. מה עושים רוב המעסיקים כדי להקל על עצמם את החיים? אומרים 8.6, לא 8.5. אומרים 8.6 כפול 5 זה 43.

חכו קצת עם השאלות, תרשמו לכם, נגיע גם לכל השאלות האלה.

עכשיו תראו, מכיוון שבחודש ממוצע יש 186 שעות עבודה. אנחנו הולכים לחישוב ממוצע. לא מדויק, לא נכון אבל שימושי. ואנחנו אומרים: כדי לעבור משכר חודשי לשכר שעתי, אני מחלק את השכר החודשי ב-186. אגב, זה נכון כשהעובד באמת מחויב ל-43 שעות בשבוע. יש לנו עיסוקים שבהם עובדים פחות. למשל, בבניין, שבוע עבודה הוא 42 שעות. החלוקה שם לא תהיה 186 אלא רק 182.

עובד בשכר גלובאלי. באיזה חוק מוזכר המונח גלובאלי? בשום חוק. לא קיים. המונח הזה לא קיים מבחינה חוקית. מה כן יש לנו? יש לנו את סעיף 5 לחוק הגנת השכר שתקראו אותו בזהירות שוב, צריך לתרגם אותו לעברית. "עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה חל לגביו" 99% מהעובדים אם לא יותר. "ונקבע לו שכר הכולל תשלום בעד שעות נוספות ושעות מנוחה שבועית, רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד". נו, אז מה? שימו לב מה קרה פה. קבעתי עם עובד, אמרתי לו: "אתה גלובאלי. אתה מקבל 10,000 שקל לחודש ואתה עובד מצאת החמה עד צאת הנשמה". והוא אומר: "בסדר". וזה אפילו הוגן כי אחרת הוא היה מקבל שכר הרבה יותר נמוך. יום בהיר אחד, הוא מגיש תביעה לבית הדין לעבודה. הוא אומר: סליחה, חל עלי שעות עבודה ומנוחה? התשובה היא ב-99.5% מהמקרים כן. קבעו לי שכר גלובאלי? כן. תואיל בבקשה לשלם לי לפי השעות הנוספות המחושבות שחובה לרשום אותם לפי חוק שעות עבודה ומנוחה ועוד נגיע לזה.

אומר המעסיק: שילמתי כבר. הרי תראה, אילו היית בא ואומר שאתה רוצה לעבוד רק שמונה שעות ביום, אז היינו קובעים שכר 6,000. אנחנו סיכמנו שאתה עובד כמה שצריך ולכן קיבלת 10,000. מה יותר יפה מזה? אגב, אם נעשה את החשבון המדויק, עדיין לא נגיע לעשרת אלפים. אומר לו השופט: "אדוני, קרא בבקשה את סוף המשפט". "רואים אתה שכר שנקבע כשכר רגיל בלבד". כלומר, עבור 8 שעות ביום 43 שעות לשבוע מגיע לו 10,000. כל השעות האחרות ישולמו כשעות נוספות. עכשיו המעביד מוכה פעמיים. פעם אחת הוא משלם ופעם שנייה התעריף שהוא משלם הוא הרבה יותר גבוה כי זה 10,000 חלקי 186.

עכשיו, זה מה שנקרא, אני אלמד אתכם קללה חדשה למי שלא מכיר, קוגנטי. זאת זכות מכוח חוק שהעובד לא יכול לוותר עליה. גם אם הוא חותם במפורש שהוא מסכים, גם אם המעסיק יוכיח באותות ומופתים שזה כדאי לעובד שהוא עשה עסקה מצוינת. שימו לב, יש לי עובד שאמרתי לו: "אתה יודע מה? אם אתה רוצה לעבוד רק שמונה שעות ביום אתה מקבל 6,000 שקל. אם אתה מוכן לעבוד הרבה יותר, אתה מקבל עשרת אלפים". שזה אומר בערך אם אני לא טועה בחשבון, שהוא עושה שמונים שעות נוספות בחודש. אוקי? האיש לא עושה בחיים שמונים. הוא עושה ארבעים, שזה לא מעט. הוא בא עכשיו והמעסיק אומר: "רגע אחד, שילמתי לך על שמונים. כללתי לך במשכורת שמונים. עשית ארבעים, מה אתה בא בטענות?" סעיף 5.

שאלה מהקהל: החישוב יהיה לפי השכר הכולל?

תמיד החישוב יהיה לפי השכר הכולל.

עובד גלובאלי, וזו כבר הגדרה שלא מופיעה בחוק, ששכרו הרגיל כולל תמורה עבור שעות נוספות וחריגות שהוא מבצע, זה ברוב המקרים, תכף אנחנו נדבר על מי לא, זה פשוט בניגוד להוראת החוק. אי אפשר לעשות את זה.

שאלה מהקהל: ואם זה כתוב בהסכם עבודה?

קוגנטי. עשרים שניות הנה אני מבהיר. אני אשאל אתכם איפה לדעתכם הומצא הפטנט הזה נראה מי יודע. עכשיו תראו, ההסדר הזה של שכר גלובאלי שכולל הכל ולא סופרים שעות ולא מעניין שעות מותר רק לעובדים שהוחרגו משעות עבודה ומנוחה.

יש שמה את סעיף 30א' המפורסם שמחריג עובדי מדינה מסוימים, מחריג אני לא יודע למה שוטרים ואני שב"ס, מחריג טייסים, למה זה נעשה? כי אתם יודעים, אתם טסים באיחור, בטיסה שכבר איחרה לצאת ואתם נוסעים ללוס אנג'לס, אחרי שמונה שעות, this is the captain speaking, מאחר וגמרתי את יום העבודה שלי, אני מצטער. ויש שמה עוד שני חריגים שהם יותר לעניין שלנו.

האחד מדבר על עובדים בתפקידי הנהלה או אמון אישי מיוחד. בואו נדבר על זה רגע. כי הנה פתרנו את הבעיה. אני מסכם עם העובד שהוא תסלחו לי ה-ש.ג. או עובד הניקיון, שהוא עובד באמון אישי מיוחד.

אתם יודעים, יש לי בן דוד שקובע מי ייכנס לאוניברסיטה. וואלה, הוא דיקן הסטודנטים? לא. הוא השוער. אז אני מסכם איתו, מכיוון הוא מחליט מי ייכנס, אז הוא אמון אישי מיוחד. יש רק בעיה אחת קטנה, אמרו בתי הדין לעבודה: "אל תבלבל את המוח. אנחנו מפרשים את זה פירוש מאד מאד מצומצם ודווקני. אנחנו רוצים שהאנשים האלה יהיו קובעי מדיניות הארגון". בעברית פשוטה, אם יש לך ארגון קטן זה אולי שניים שלושה אנשים. בארגון גדול מאד זה יכול להגיע לעשרה.

לכן אמרתי, 99.5% סיכוי שזה לא. שתבינו, אם ניקח ארגון בסדר גודל של התעשייה האווירית, 15,000 עובדים. יש שמה מנהלי ענפים שאחראיים כל אחד על 400 עובדים תחתיו. אבל מה? הוא 4 דרגות מתחת למנכ"ל, 4 דרגות היררכיה. גמרנו, לא יעזור כלום. הוא איננו אמון אישי מיוחד או הנהלה.

תקראו את הפסיקה, יש פסיקה מכאן ועד להודעה חדשה. האפשרות השניה היא שאין למעסיק כל אפשרות פיקוח על שעות העבודה והמנוחה. שימו לב, זה לא שהמעסיק לא רוצה לפקח, זה שהמעסיק לא מסוגל לפקח. פעם היו לנו המון כאלה.

למשל, אני שומע עד היום את העניין שאומרים: נהג משאית, אף אחד לא יודע איפה הוא. עכשיו, ערמוני התחיל לספר את הסיפור, גם אני מספר וכולנו משום מה היינו נוכחים באותו אירוע בבית הדין הארצי לעבודה. אני באמת הייתי שם, הייתי נציג ציבור בבית הדין הארצי. והעו"ד אומר לבית הדין הארצי לעבודה, לנשיא לשעבר אדלר. העובד הוא נהג משאית, אין שליטה על שעות עבודה ומנוחה שלו.